פסחים | דף קה | ברכה על כוס של מצווה

הגמרא בסוגייתנו למדה מהברייתא המובאת בה שמונה דברים; אחד הדברים הנלמדים הוא שחובה על המברך על כוס של ברכה לטעום מן היין עליו ברך:

ושמע מינה: המברך צריך שיטעום

כלומר, ניתן היה לחשוב שהדרישה היא שמי שמברך (על הקידוש ההבדלה, ברכת המזון וכיוצ"ב), רק צריך שתהיה בידו כוס לשם ברכה. אולם, מהאמור אנו למדים כי שלאחר הברכה יש צורך בטעימה מן היין שבכוס; ההסבר לדין, על פי רש"י, הוא שיש ביזיון למצווה אם לא ייהנו מהיין שבכוס המכבדת אותה - רש"י (עירובין דף מ עמוד ב ד"ה ליתביה לינוקא) כותב:

דטעמא משום דגנאי הוא לכוס של ברכה שלא יהנה אדם ממנו לאלתר, שתהא ברכת היין דבורא פרי הגפן שלא לצורך, ומכי טעם ליה אחרינא - שפיר דמי

ניתן לשאול על הסבר של רש"י, מדוע יש צורך בטעימה בכלל; לכאורה אם לא יברך בורא פרי הגפן נמצא שאין צורך בטעימה. יתכן לומר שזו בדיוק תקנת הכוס – לברך בורא פרי הגפן. על פי הסבר זה ברכת הגפן אינה מתפקדת כ'ברכת נהנין' רגילה, המאפשרת לשתות מהיין, אלא כברכה 'חשובה'.

אם אכן זה הוא טעם הברכה על הכוס, ניתן יהיה להבין כך גם את הסיבה שמברכים בברית שחלה ביום הכיפורים בורא פרי הגפן – הרי אין סיבה לברך כשמי שנהנה מהיין הוא רק התינוק הנימול, אלא מדובר בכך שזו היא תקנת הכוס שתהא ברכה של בורא פרי הגפן, כוס של מצווה*.

___________

* מדברי הראב"יה (שפג) הסבר זה מוקשה משום שלדבריו הסיבה של הכוס במילה היא רק משום רפואה לאם ולילד