ברק מול סיסרא

  • הרב נריה קליין
בית המדרש הוירטואלי

 

עיונים בספר שופטים

ברק מול סיסרא

דבורה, בדבריה, משווה בין צבאות ברק וסיסרא: היא אומרת לברק שימשוך את צבאו להר תבור, ואילו ה' ימשוך את צבא סיסרא אל נחל קישון. אך בין ברק וסיסרא ניתן למצוא עוד מספר הקבלות.

בספר שופטים ניתן לראות מספר פעמים את מוטיב הנפילה ביד אשה. הדוגמה המפורסמת ביותר היא אבימלך, שאשה אחת השליכה עליו פלח רכב ורוצצה את ראשו. לנושא כליו הוא אומר:

שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי, פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ (ט', נד)

הנפילה ביד אשה פירושה, לפחות בספר שופטים, בושה גדולה. והנה, כזכור, בתגובתה לדרישת ברק לבוא איתו למלחמה, דבורה אומרת שברק לא יזכה לתפארת בניצחון, משום ש"ביד אשה ימכור ה' את סיסרא". כך, למעשה, יזכו גם ברק וגם סיסרא לבושה, במכה אחת: סיסרא – משום ש'אשה הרגתהו', וברק – משום שאשה לקחה ממנו את כבוד המנצחים.

שני הצדדים אוספים את צבאם, והפועל המשמש לתיאור המעשה הוא "ויזעק":

וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה... (י)

וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ (יג)

בנוסף, תבוסתו של סיסרא מוצגת כהיפוך מעשיו של ברק. לסיסרא היו מרכבות, אך צבא ברק נע ברגל; לפיכך נאמר על ברק:

וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ... (י)

והנה, כשסיסרא המובס יורד מן המרכבה ובורח, נעשה שימוש באותו ביטוי, המדגיש את העובדה שהוא נאלץ לברוח ברגליו:

וַיָּנָס בְּרַגְלָיו (טו)

וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו... (יז)

ומול ברק, שעליו נאמר:

וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר... (יד)

נאמר על סיסרא:

וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה (טו)

שיאו של הסיפור הוא, כמובן, באוהל יעל אשת חבר הקיני. חיסולו של סיסרא באוהל יעל משמש, כאמור, לשתי מטרות: השפלתו של סיסרא ובושתו של ברק. והנה גם בסיפור זה ניתן לראות את שתי המטרות מתממשות בלשון דומה:

וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא

וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא,

וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה... (יח

ולעומת זאת:

וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא

וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ

וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ

וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת... (כב)

יעל יוצאת לקראת שניהם וקוראת להם לבוא פנימה, אל גורלם: זה – לשחיטה, וזה – לראות את אויבו הרוג בידי אשה ולא בידיו שלו. כך מובן מדוע היה צורך בפסוק האחרון; לאחר מות סיסרא, היה חשוב לנביא להוסיף פסוק שכל תוכנו הוא שברק בא אל יעל והיא הראתה לו את סיסרא מת, משום שזהו סיומו האמיתי של הסיפור: ברק מבין שסיסרא ניתן בידי אישה ולא בידיו.

נריה קליין