בשלח פרעה את העם

  • הרב יהודה עמיטל

"בשלח פרעה את העם" / הרב יהודה עמיטל*

לפרשת בשלח

ויהי בשלח פרעה את העם (י"ג, טז).

מדוע תולה הכתוב את שילוח העם בפרעה? וכי פרעה שלח את העם? והלוא הקב"ה הוא שהוציא את עם ישראל ממצרים בכך שכפה את פרעה ביד חזקה ובאותות ובמופתים לעשות זאת!

שאלה זו עלתה כבר במדרש (שמות רבה כ, ג):

וכי פרעה שלחם? בלעם אמר 'א-ל מוציאם ממצרים' (במדבר כ"ג, כב), וכאן כתיב 'ויהי בשלח פרעה'! אלא מלמד שהיה פרעה מלוה אותם ואומר להם: התפללו ובקשו עלי רחמים, שנאמר 'גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו, וברכתם גם אֹתי' (י"ב, לב). ואין שלוח האמור כאן אלא לויה, שנאמר 'ואברהם הֹלך עמם לשלחם' (בראשית י"ח, טז).

עניין השילוח הוא מוטיב מרכזי בפרשת יציאת מצרים. לא פחות משבע פעמים נאמר "שלח עמי ויעבדוני". מילים אלו הפכו לסמל של תנועות שחרור למיניהן, שבהשפעת התרגומים הלועזיים לתנ"ך שיבשו את משמעותן. נהוג לתרגם את הפסוק במילים Let my people go - הנח לאנשיי ללכת. על פי תרגום זה לא נתבע מפרעה דבר זולת פסיביות: שלא ימנע מעם ישראל לצאת. אך הניסוח בתורה הוא "שלח" - send: פרעה נדרש לשלח את העם באופן אקטיבי. "שלח עמי ויעבדוני" פירושו שפרעה ישלח את עם ישראל לעבוד את הקב"ה, וכפי שנאמר "גם אתה תתן בידנו זבחים ועֹלֹת ועשינו לה' א-להינו" (י', כה).[1] מדובר באירוע בעל משמעות בקנה מידה היסטורי: מצרים - שהייתה באותה עת מעצמה עולמית - מכירה בקב"ה ושולחת את עם ישראל לעבדו.

גם בימינו מתרחשים תהליכים חשובים מעין התהליך הזה. לפני שנים ספורות הכיר הוותיקן במדינת ישראל; אחרי שנים רבות שהנצרות, שטענה שאנשיה הם היהודים האמתיים, הכחישה את קיומה של מדינת ישראל, טפחה המציאות על פניה והיא נאלצה להכיר בישיבתנו כאן. גם מדינות ערב, שסירבו לשבת עם יהודים באותו חדר, נאלצו להכיר במדינת ישראל, ורובן גם נדברו עמה.

קשה להבין את גודל המשמעות ההיסטורית של ההכרה של אומות העולם בעם ישראל ובארצו.[2] אמנם טרם הכירו בירושלים כבירתנו ובזכותנו הבלעדית על הארץ הזאת ועל הר המוריה, מקום המקדש, אך יש לזכור כי מדובר בחלק מהותי של תהליך שבסופו:

נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונִשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה', אל בית א-להי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באֹרחֹתיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם (ישעיהו ב', ב-ג).

 

* השיחה נאמרה בליל שבת קודש פרשת בשלח תשנ"ח וסוכמה על ידי מתן גלידאי.

[1] ונראה שזו גם משמעות דברי המדרש שהבאנו.

[2] אירוע נוסף שהתרחש בדורנו ואיננו תופסים את מלוא משמעותו ההיסטורית-רוחנית הוא נפילת הקומוניזם: תבוסתה של אידאולוגיה שניסתה להסתדר בלי הקב"ה ולבנות מערכת של צדק ומשפט שאינה מושתת על יראת א-לוהים.