גורל השעירים (2)

  • הרב יוסף מרקוס

א.      משמעות וטעם הגורל

בשיעור הקודם עסקנו במשמעויות ההלכתיות של גורל השעירים, בהקדשת השעירים ע"י הגורל ובזיקה הנוצרת בין השעירים על ידיו. השאלות בהן עסקנו נגעו בשאלות ה'איך והמה', אך עדיין יש מקום לנסות ולברר, עד כמה שידנו מגעת, 'למה ומדוע' ציוותה התורה שדווקא על ידי גורל יתקדשו השעירים ואף תקבע הזיקה ביניהם. סוף סוף יש צורך בשני השעירים על מנת לכפר על דברים שונים (כפי שעוד נרחיב בשיעורים הבאים), מדוע, אם כך, יש לעשות גורל אשר יקבע איזה שעיר ילך פנימה ואיזה החוצה. שאלה זו מקבלת נופך נוסף כאשר אנו שמים לב לכך שגורל בתנ"ך הוא מעשה של בחירה מאת ה', כפי שלמשל נאמר במשלי: "בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ" (משלי טז, לג). ניתן אם כך, להוסיף ולטעון שהשאלה היא מדוע נדרשת כאן בחירה אלוקית -הרי לשני השעירים יש תפקיד מוגדר וברור[1]?

התבוננות במספר מקורות העוסקים בגורל מלמדת שגורל השעירים אינו רק קובע ייעוד לכל שעיר אלא אף מסמל מאבק מסוים בין השעירים. במשנה בדף לט ע"א שנינו: 

טרף בקלפי והעלה שני גורלות, אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל. הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו. אם של שם עלה בימינו - הסגן אומר לו: אישי כהן גדול הגבה ימינך. ואם של שם עלה בשמאלו ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה שמאלך. נתנן על שני השעירים, ואומר לה' חטאת - רבי ישמעאל אומר: לא היה צריך לומר חטאת, אלא לה'.

על פי התיאור המופיע במשנה הכהן הגדול עורך את הגורל לבדו, וכחלק מהטקס ישנו צורך להדגיש את הגורל שעלה לשעיר לה', בלא קשר לשאלה באיזה יד הוא נמצא. הדגשה אחת, המוסכמת על כולם, היא על ידי הגבהת היד בה מופיע הגורל לה' והדגשה שנייה, הנתונה במחלוקת, היא על ידי הכרזה 'לה' או לה' חטאת'. התחושה הכללית היא, כאמור, שמדגישים את הקורבן הנכנס פנימה לעומת הקורבן המשתלח החוצה ומשמע כאילו שיש כאן מעין מאבק בין השעירים כאשר הצד 'המנצח' מתגלה על ידי הגורל.

כך עולה גם מדברי הירושלמי (ד,א) על משנה זו:

לא סוף דבר קלפי אלא אפילו קלתות ולמה אמרו קלפי כדי לעשות פומבי לדבר, ויביא שני חוטין אחד שחור ואחד לבן ויקשור עליהם ויאמר זה לשם וזה לעזאזל תלמוד לומר: "גורל אחד לה' (ויקרא טז, ח) שיהא ניכר שהוא לה' וגורל אחד לעזאזל שיהא ניכר שהוא של עזאזל

הלכה נוספת הממחישה ומחדדת רעיון זה מופיעה בהמשך המסכת בפרק רביעי:

שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד ואף על פי שאין שוין כשרין לקח אחד היום ואחד למחר כשרין                    

(בבלי, יומא, סב ע"א)

על פי הנאמר במשנה, יש עניין לקחת שני שעירים דומים לחלוטין. מתיאור זה נראה כי ישנה חשיבות לייצר מצב בו תנאים חיצוניים כקומה מראה ומחיר לא יהוו שיקול בבחירת השעירים כלל, ורק הגורל הוא שיכריע מי מיהם עולה לה' ומי לא.

התמונה העולה מן המקורות היא שמעבר לצורך 'האובייקטיבי' בכפרה על ידי שני השעירים, השעירים מסמלים גם משהו נוסף. על מה מדובר?

בכמה מדרשים, עולה שהשעיר המשתלח מייצג את עשו. כך, לדוגמא, בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה סה:

אמר ר' יצחק... "ונשא השעיר עליו" (ויקרא טז כב) זה עשו שנאמר: "הן עשו אחי איש שעיר" (בראשית כז, יא), "את כל עונותם אל ארץ גזירה (ויקרא טז, כב) את כל עונות תם, שנאמר "ויעקב איש תם" (בראשית כה, כז)

לפי מדרש זה אפשר שהשעירים מייצגים את ישראל והאומות. מצד אחד עומד השעיר המתעתד לבוא לפני ה' ומצד שני עומד השעיר המשולח למדבר ומתרחק מה'. ביום הכיפורים שאלת בחירת עם ישראל כאילו נפתחת מחדש ויש צורך להראות שהקב"ה בחר בעם ישראל. אופן הבחירה של השעירים מזכירים את אופן הבחירה המתואר מספר פעמים בסיפורי האבות בספר בראשית -  הבחירה בין יצחק שנשאר בבית אברהם ובין ישמעאל שנשלח למדבר בדיוק כמו השעיר, והבחירה בין יעקב ובין עשיו איש שעיר[2].

לפי כיוון זה יוצא שהשימוש בשעירים כולל בתוכו מעין 'שני דינים': דין אחד של כפרה המושגת ע"י שימוש בשני השעירים. אלא שבשל העובדה שבפועל ישנה מציאות של שעיר אחד הנכנס פנימה ושעיר אחד המשולח, השעירים הופכים גם להיות סמל ומייצגים את בחירת ישראל המחודשת על ידי ה' ואת דחיית אומות העולם בהקשר זה.

מעין זה כותב ה"שם משמואל" בפרשת תולדות:  

שני השעירים שנתן עליהם גורלות גורל אחד לה' מברר שישראל הם חלק ה', היפוך גורל השני לעזאזל שעליו נאמר ונשא השעיר זה עשו כנ"ל[3].

גם הרב הוטנר בספרו פחד יצחק על פורים (עניין ו) עומד על נקודה זו ומבאר את הצורך שיהיו שווים ואת הצורך בגורל:

כשאנו מבחינים בהבדל הנמצא בין שני עניינים דומים בחיצוניותם - כי אז על כרחך כי ההבדל הניתן בהם, שרוי הוא בפנימיותם. ככל אשר תרבינה השכבות העליונות אשר בהן שולט הוא הדימוי, כן לעומת זה יתברר לפנינו עומק מקומה של נקודת ההבדלה... בכל סוגי ההבדלה הנמצאים בתורה אין למצוא הבדלה יותר גדולה מאשר ההבדלה בהגרלה ביום כפור. גורל אחד להשם וגורל אחד לעזאזל[4].

הגורל מלמד שלמרות הדמיון החיצוני ישנה הבחנה חדה וברורה שניתן לבררה רק על ידי הגורל, המייצגת בחירה אלוקית בנקודת ההבדל הפנימית, ולא על ידי בחירה התלויה בגורמים החיצוניים.

ב.      גורל בימין

לפי המהלך שהצגנו לעיל, לכאורה אין זה משנה באיזה יד יעלה הגורל לה' - בכל מקרה, תמיד, מתברר מחדש ביום הכיפורים רעיון בחירת ישראל על שאר האומות.

אולם במספר מקורות, בתוספתא ובגמרא, עולה שיש עניין מיוחד שהגורל לה' יעלה ביד ימין כאשר תוצאה אחרת היא סימן לא טוב. בתוספתא פרק ב מובא:

טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד בימינו ואחד בשמאלו אם בימינו עלה היו כל ישראל שמחין ואם בשמאלו עלה לא היו כל ישראל שמחין. שאלו את ר' עקיבא מהו לשנותו משמאל לימין אמר להם אל תתנו מקום למינים לרדות אחריכם

ניתן לראות שיש עניין סמלי ומשמעותי שהגורל לה' יעלה דווקא בימין ולכן ישראל שמחו כאשר דבר זה התרחש ולא עוד אלא שתלמידי רבי עקיבא שאלו האם ניתן לשנות את הגורל משמאל לימין. עניין זה בא לידי גם בברייתא המובאת בבלי דף לט ע"ב (וכן בירושלמי ו, ג):

תנו רבנן: ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק....

גם בראשית הסוגיא על המשנה בדף מ ע"א מבינה הגמרא שיש עניין שהגורל לה' יעלה בימין (כך מסבירים את הצורך לטרוף בקלפי כדי שלא יכוון להעלות בימין וכפי שמסביר רש"י שם "לפי שהוא סימן יפה שעולה בימין"[5]).  

ממקורות אלו נראה שאמנם השעיר לה' מסמל את בחירת ישראל אולם רק אם הגורל עולה בימין ישנו סימן שה' בחר מחדש בישראל בשנה זו. לאחר התוספת בעניין חשיבות העלאת הגורל לה' ביד ימין, יתכן לומר שהשעיר לעזאזל לא מסמל בדווקא את אומות העולם אלא מסמל את השאלה האם ישראל זוכים להיכנס תחת כנפי השכינה בזו השנה, או שמא, חס ושלום, מושלחים מעל פניו.

מעין זה כבר העלה האברבנאל (ויקרא טז, ה), אם כי מבלי לקשור את זה לעניין הגורל העולה ביד ימין:

והיותר נכון בעיני בדבר הזה ששני השעירים היו רמז לעדת בני ישראל בכללותם, אבל בבחינות מתחלפות. שבהיותם טובים וישרים אחרי ה' ילכו, ואמוריהם וקרביהם, שהוא כמו שביארתי רמז למחשבות הפנימיות שבהם, יהיו נקרבים על המזבח, ודמם יהיה נכנס לפני ולפנים, ויזו ממנו על הכפורת שהוא כולו רמז לדבקות א-להות, ושהם יזכו לחיי העולם הבא, ויהיו תחת כנפי השכינה. אמנם אם היו בני ישראל רעים וחטאים לה', ובלתי שומרים משמרתו וכבוד בית מקדשו, היה גורלו וחלקו להיות לעזאזל. רוצה לומר להתרחק מהשי"ת וקדושיו, וילך בגלות לפני צר. כי עזאזל שם מורכב משתי מילות עז ואזל רוצה לומר ילך העם הזה, וישולח מעל אדמתו להיות עם עז פנים.

ניתן אם כן לסכם את שני השיעורים בעניין הגורל ולומר שמצד אחד יש לגורל משמעות משפטית הלכתית, דרך מסוימת בה יש לעשות את הגורל ותוצאות הלכתיות מסוימות הנובעות ממנו כגון הקדשת השעירים ויצירת הזיקה שבניהם ועוד. מצד שני, ובכך עסקנו בשיעור זה, עצם בחירתה של התורה במעשה הגורל כפונקציה של הקדשה ויצירת זיקה בין השעירים צריכה בירור. לפי מה שהצענו השעירים והגורל שבניהם, מעבר לכפרה המושגת על ידם, כל אחד בדרכו כפי שעוד נרחיב, מסמל את רעיון בחירת ישראל המחודשת בכל שנה.

 

 

 



[1]בהקשר זה אי אפשר שלא להזכיר, כמובן, את פרשנותו של רמב"ן לעצם הרעיון של השעיר המשתלח, אשר במהלכה הוא מסביר גם את רעיון הגורל. רמב"ן קובע שמשמעות השעיר המשתלח היא למעשה שוחד 'לס-מאל', מעשה שלולא שהתורה הייתה מצווה עליו אסור היה לעשותו ומשום כך הוא נעשה רק ע"י הגורל, באופן המפקיע את המעורבות האנושית, בדיון שלנו ננסה להסביר את הדברים בדרך שונה.

[2]דברים דומים מצאתי כעת בדרשות של בעל ערוך השולחן שנדפסו בסוף הספר בחלק מההוצאות של הספר. עיין גם מאמרו של הרב יונתן פיינטוך בקובץ וביום צום כיפור יחתמון בהוצאת מכללת הרצוג..

[3]למעשה, כבר הקדים האבנרבאל מחברים רבים שהלכו בכיוון זה, ועמד על רעיון זה.

[4]רעיון זה מופיע במספר מקומות בכתבי מהר"ל שהרב הוטנר שאב מהם רבות. עיינו, לדוג', בדרשות מהר"ל לשבת תשובה.

[5]בתוספתא פרק ב מובאת דעתו של רבי יהודה ממנה עולה שיש לעשות את הגורל בצורה כזו שתמיד השעיר לה' יעלה ביד ימין.