גיטין דף ב – סדר המשניות במסכת גיטין

  • הרב אברהם סתיו

מסכת גיטין פותחת באופן מפתיע במקרה הלכתי שולי-לכאורה של אדם שמביא גט ממדינת הים (ב ע"א):

המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם.

מקרה זה נידון בגמרא בהרחבה על פני שישה דפים, ולמעשה הוא הנושא המרכזי של שלושת הפרקים הראשונים של המסכת. המקום המרכזי שאותו קיבל דין זה הטריד כבר את הראשונים, וכך כתב הרמב"ן בסוגייתנו (ב ע"א):

ויש תימה תנא מהיכא סליק דקתני המביא? ואיכא למימר התם קאי דתנן וקונה את עצמה בגט בפרק קמא דקדושין. ומיהו הוה ליה לפרושי הלכות הגט ברישא אלא איידי דתקנתא היא חביבא ליה ואקדמה.

הרמב"ן פותח בשאלת "מהיכא סליק", דהיינו מניין מניחה המשנה את קיומו של הגט כמובן מאליו ויכולה לדון בדיני הבאתו, ומשיב שהמשנה מסתמכת על המשנה בקידושין שבה כבר למדנו על מושג הגט. עם זאת, הרמב"ן מוסיף ומעיר שראוי היה לפתוח בדינים היסודיים של הגט, ולא במקרה שולי של הבאתו ממדינת הים. על כך, הוא משיב שדין משנתנו הוא תקנת חכמים ולכן הוא חביב יותר ורצו להקדימו.

אף החתם סופר בחידושיו עמד על קושי זה, והציע אפשרות אחרת מזו של הרמב"ן:

ולולי דבריו היה נראה לי משום אתחולא בפורענתא לא מתחיל במגרש על ידי ערות דבר או קטטה כי לא מצאה חן בעיניו, על כן התחיל במשלח ממדינת הים לטובתה ורצונה שלא לעגנה, ועל כן התחיל המבי"א גימטריה ח"ן במקום אם לא תמצא חן.

לדעת החתם סופר, המשנה ביקשה לפתוח במקרה שבו גט הוא דבר רצוי ונכון, ולא בגט שמבטא מציאות בעייתית. לכן בחרה לתאר מצב שבו הבעל נמצא במדינת הים, דהיינו שמסיבות שונות הוא כבר לא חי עם אשתו, והגט עצמו איננו המכשיר שיוצר את הפירוד בין בני הזוג אלא רק האקט ההלכתי המאפשר לאישה להינשא בשנית.

הרב יהודה ברנדס, במאמרו באקדמות כ"ג, דן באריכות בסוגיית הפתיחה של המסכת והציע את ההצעה הבאה:

נראה שהמשנה התכוונה להצביע על הקושי המהותי שיש במעשה נתינת הגט, על מאמץ להתחמק מן הנתינה הישירה, ועל הבעייתיות הנגרמת מכך להלכות גירושין בכלל. ואולי אפשר לומר עוד יותר מכך: על ידי הסידור ההפוך של ההלכות במשנה מצביעה המשנה על כך שהמסכת עוסקת בפירוד בין איש לאשתו. לכן היא מתחילה ממצב שבו בני הזוג חיים בשתי מדינות שונות וחותמת בתיאור המצב שבו שני בני הזוג עדיין חיים יחד ומשהו בחיים המשותפים שלהם עלה על שרטון ומביא אותם להחליט על פירוד.

למרות שהסבר זה מרחיב את הלב, נראה גם כי אפשר להסביר את סדר המשניות באופן אחר, פשוט יותר ומעט 'טכני' יותר. מסכת גיטין היא מן המסכתות שעוסקות (באופן כללי) במעשה מסוים אחד. במסכתות ממין זה אמנם יש מקום לפתוח ביסודות של המעשה, כפי שעושה המשנה בקידושין, אך יש גם מקום להתחיל מניתוח ההיבטים החיצוניים ביותר, ולאט-לאט להגיע אל הנושאים המהותיים יותר. דהיינו, כאשר מגיע מעשה של גט לבית הדין, יש היגיון דווקא לבחון בראש ובראשונה את ההיבטים הטכניים והחיצוניים שלו: מהיכן הגיע הגט, האם יש עדות על כתיבתו, וכדומה; לאחר מכן אפשר לבחון האם יש תנאים או בעיות אחרות באופן נתינת הגט, ורק לבסוף לגשת אל בחינת הגט עצמו. ואכן, כך מסודרת המסכת גם בהמשך, מן החוץ (שליחות, תנאים) פנימה (נוסח הגט, מצוות הגירושין). וכך מצאנו גם במסכתות אחרות, כגון מסכת יבמות, שפותחת בגורמים שעשויים להפקיע את דין ייבום (חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן) ורק בשלב מאוחר יותר מגיעה למעשה הייבום עצמו.