גיטין דף כב - דין לשמה בכתיבת הגט

  • הרב אביהוד שורץ

שנינו במשנה בדף כ"ב ע"ב:

"הכל כשרין לכתוב את הגט, אפילו חרש, שוטה וקטן".

לכאורה, כתיבת הגט אמורה להתבצע לשמה, ועל כן מוזר הדבר שאלה שאינם בני דעת כשרים לכתיבתו. על מנת לבאר את דין המשנה, הוצעו בגמרא שלוש דרכים: א. משנתנו שנויה בדעת ר' מאיר, שאינו דורש כתיבה לשמה, ומסתפק בחתימה לשמה; ב. המדובר במשנה הוא במצב בו אלו שאינם בני דעת כותבים את טופס השטר, אך אינם כותבים את התורף, שהוא עיקרו של שטר והוא אכן צריך להיכתב לשמה; ג. אמנם ניתן להכשיר חרש שוטה וקטן לכתיבה, ובלבד שגדול עומד על גבם ומלמד אותם לכוון לשמה.

אף אם ההלכה בדבר כתיבת הגט לשמה שנויה במחלוקת בסוגייתנו, הרי שלהלכה היות שפוסקים כר' אלעזר, בוודאי נדרשת כתיבה לשמה. מה פשר הלכה זו? בעיוננו אתמול חקרנו ביחס לפסול מחובר האם הוא ליקוי בחפצא של הגט, או שמא הוא ליקוי במעשה הנתינה בלבד.

מורנו הרב ליכטנשטיין זצ"ל (במאמרו שפורסם בעלון שבות 156-157) קבע, שאף בעולם זה של "פסולי חפצא" בגט יש להבחין בין שתי רמות. פסול הגט במחובר נוגע לכשרות החפצא בשעת הכתיבה. כלומר, בזמן הכתיבה החפצא לא היה ראוי לגט. ברם, בהנחה שהתורה לא היתה אוסרת על כתיבה במחובר, הרי שמצד התוצאה והתוצר בפועל – הגט אמור היה להיות גט כשר.

עם זאת, דין לשמה כפסול בחפצא בא לידי ביטוי גם לאורך זמן. כלומר, התוצאה והתוצר הסופי – לקוי. לדעת הרב ליכטנשטיין, גט שלא נכתב לשמה כלל לא מהווה ספר כריתות. בכך, כאמור, הליקוי איננו רק בתהליך הכתיבה, אלא אף בגט שנכתב בפועל, שאיננו כשר לגרש בו את האישה. בלשונו של הרב:

"מה שאין כן דין לשמה, דאינו מתייחס רק אל מעשה הכנת הגט, אלא אף לחפצא של הגט, ושם לשמה או שלא לשמה נתפס בגט עצמו. כאשר אומרים שהגט נכתב בתלוש או נכתב במחובר אין מתארים את הגט, אלא מוסרים עובדה על מחצבו ומקורו, ומספרים היאך בעבר הגיע למצבו הנוכחי. אולם, כאשר אומרים שגט נכתב לשמה, דנים לא רק בעבר של הגט, אלא בהווה שלו; לא רק במוצאו אלא בתכונתו".

הרב באותו מאמר בוחן תחומים הלכתיים שונים שבהם נדרש דין "לשמה", ומבקש לקבוע האם הדרישה לגביהם נוגעת לדין לשמה כיוצר חפצא, או שמא רק לשמה המלווה את התהליך, אך אינה נותנת את אותותיה בתוצר הסופי. במסגרת עיוננו, לא נתפרס לאותם תחומים, ונתמקד בעוגן נוסף שמציע הרב לתפיסתו ביחס לגט.

הגמרא להלן בדף ל"ב דנה באפשרות של הבעל לבטל גט כשר. הראשונים שם מסבירים, שהבעל למעשה שולל מן הגט את עובדת היותו כתובה לשמה. במסגרת דיונם, הראשונים תמהים: הכיצד ייתכן שגט שבעברו נכתב לשמה מתבטל לפתע פתאום, והרי הוא כאילו לא נכתב לשמה?! הרב ליכטנשטיין מביא את תירוציהם, אך לאחר מכן מבאר על פי דרכו:

"נראה פשוט שלא ניתן לבטל את עבר הגט, ועל כורחך, אם ביטול חל, שהוא מתייחס אל אופי הגט הנוכחי ומצבו בהווה"

המציאות של כתיבה לשמה היא מציאות שנוצרה בעבר אך הולכת ופועמת בהווה, ומשום כך ניתן לבטלה.