גיטין דף כח - חזקה לשעבר וחזקה להבא

  • הרב אביהוד שורץ

הגמרא בדף כח' עוסקת בהרחבה רבה בדין "חזקת חיים". סוגיית חזקה ככלל, וסוגיית חזקת חיים בפרט, היא סוגיה נרחבת ביותר, ואין אפשרות להקיפה בעיון קצר. על כן, נתמקד ביסוד חשוב אחד המתחדש בסוגייתינו, ושנוי במחלוקת בין אביי לרבא:

"רבא אמר: שמא מת לא חיישינן, שמא ימות חיישינן".

כוחה של החזקה הוא לברר את העבר כדי להשפיע על ההווה, אך אין בכוחה לנבא את העתיד לבוא. לכן, אשת כהן שהלך למדינת הים רשאית לאכול בתרומה, שכן ברגע שהיא מבקשת לאכול, נדרשת החזקה לברר את ההווה בלבד, דהיינו: שבעלה עודנו חי. ברם, כהן האומר לאשתו "הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי" דורש ממנה באוכלה תרומה לברר לא רק את ההווה, אלא גם את העתיד, ולקבוע שבעוד שעה הוא עוד יהיה בחיים. לכך, לדעת רבא, החזקה אינה מועילה.

מדוע החזקה אינה יכולה לברר את העתיד? נראה, שיש לכך שתי סיבות מרכזיות. הסיבה הראשונה נוגעת ליסוד דין חזקה דמעיקרא. כל האחרונים חקרו והתלבטו האם החזקה מבררת את הספק ולמעשה קובעת את המציאות באופן ודאי; או שמא החזקה אינה אלא "הנהגה", כלומר הוראה הלכתית כיצד נכון לפעול על אף היות המצב מסופק, ובלשונו של ר' שמעון שקאפ (שערי יושר, ב' ב'):

"ונראה לי ביאור ענין זה. דהנה עיקר כלל התורה בדין חזקה הוא הוראת דין הנהגה ולא הוראת בירור הספיקות, היינו דאין חזקה דמעיקרא מכרעת את מציאות הענין לומר דיש לנו דבר מכריע שלא נשתנה הדבר מכמו שהיה מקודם, אלא דגילתה לנו תורה לענין הנהגת המעשה להתנהג כפי הדין הראוי להיות קודם השינוי".  

נפקא-מינה פשוטה בחקירה זו היא האם ניתן לסמוך על חזקה במקום שבו ניתן לברר את הספק בדרך אחרת: אם חזקה יוצרת בירור מושלם, אין טעם בבירור בדרכים אחרות. ברם, אם החזקה אינה אלא הוראה והנהגה במקום ספק, הרי שמוטב לברר את הספק באופן מושלם בעזרת כלים אחרים.

אפשר, שהחקירה קשורה גם לענייננו. אילו החזקה היתה מבררת את הספק לחלוטין, הרי שמבחינתנו היתה זו ודאות גמורה, ועל כן כדרך שאנו משוכנעים שהבעל חי בהווה, כך היינו אמורים להיות משוכנעים שיחיה גם בעתיד. הספק שמא מת נפשט ונעלם, וברור לנו שהוא חי. אולם, אם החזקה אינה מבררת את הספק, אלא אך ורק מנחה אודות דרך הפעולה הנכונה בהווה, בהחלט יש מקום להבחין בין חזקה לעבר ובין חזקה להבא. החזקה על העבר מדריכה כיצד לנהוג בהווה, ואולם היות שהספק עומד בעינו, לא נדע כיצד נתנהג בעתיד, ובלשון העם "כאשר נגיע לגשר – נחצה אותו".

אמנם, מדברי האחרונים (ראה פני יהושע בסוגייתינו, ובהרחבה רבה בערך חזקה באנציקלופדיה תלמודית, בסעיף בעניין חזקה להבא) נראה שישנו גורם נוסף המונע לסמוך על החזקה בעתיד, אשר קשור באופן מיוחד לסוגייתינו: מהותה של החזקה היא, שהמציאות הידועה לנו בעבר אינה משתנה. אך האם אמנם אין ההלכה מכירה בשינויים אפשריים שמתרחשים במציאות? נראה, אם כן,  שיש להבחין בזה בין תחומים שונים. כך למשל, אם במקווה ישנן ארבעים סאה והוא כשר לטבילה, אכן החזקה אמורה להועיל לעולם, משום שאם לא ייגע בו מישהו ויוציא את מימיו – הוא יישאר כשר. מאידך, בכל הנוגע לחזקת החיים של הכהן, חזקה זו בוודאי אינה מועילה לעולם, שכן האדם הולך אל בית עולמו, ואין מובטחים לו חיי נצח. לשון אחרת, חזקת החיים בוודאי תשתנה יום אחד. לכן, כל עוד עוסקים בבירור ההווה, ניתן להניח שהכהן עדיין בחיים. ברם, אם מבקשים לנבא את העתיד, ולומר שיחיה בעוד שעה, עומדת כנגדנו גם נבואה אחרת, והיא – יבוא יום והוא ילך לעולמו! בכגון זה, אין סומכים על החזקה.

ואמנם, מוסכם בין הפוסקים שעיקר הדין שאין אומרים חזקה להבא, נוגע לאותן חזקות שבוודאי עתידות להשתנות. ראשונים ואחרונים ביססו הלכות שונות על עניין חזקה על העתיד לעומת חזקה על העבר, ונזכיר רק דוגמה אחת להבהרת הדברים. בגמרא במסכת נידה נחלקו חכמים האם "וסתות דאורייתא" או "וסתות דרבנן". כלומר, האישה צופה שתראה דם במועד קבוע מבחינתה, וכעת נשאלת השאלה האם ראיית הדם במועד זה היא ודאית, או מסופקת. להלכה, נפסק שוסתות דרבנן, שכן מדאורייתא כל עוד אין הוכחה חד משמעית שהאישה ראתה דם, הרי היא בחזקת טהרה.

והנה, חידש הנודע ביהודה (מהדורה קמא, יורה דעה נ"ה-נ"ו) שכל הדין שוסתות דרבנן נוגע אך ורק לשאלה האם האישה נטמאה בעבר. כלומר, אם עבר יום הוסת והיא לא בדקה את עצמה, הרי שמן התורה היא בחזקת טהרה. ברם, אם היא מבקשת לשמש מיטתה עם בעלה, הדבר אסור מן התורה. הנודע ביהודה מסביר, שכאשר שואלים מה מעמדה של האישה בהווה, הרי שחזקת הטהרה היא העיקר. אולם, אם היא מבקשת לשמש, היא נדרשת להצהיר לא רק שכעת היא טהורה, אלא שגם בהמשך, כאשר תתייחד עם בעלה, היא לא תראה דם. ובכן, היות שהדם בסופו של דבר בוודאי יבוא, הרי שבכגון זה אין אומרים "חזקה עליה שלא תראה", ודי לנו אם חידשנו ש"חזקה עליה שלא ראתה".

כאמור, הדוגמאות בעניין זה עוד רבות, והן עוסקות בכל תחומי התורה: מדיני קידושין לקטנה שהלך אביה למדינת הים (תוספות קידושין דף מ"ה), ועד לחובת בדיקת הציצית קודם הברכה (ראה באנציקלופדיה תלמודית שם), והדברים ארוכים.