גיטין דף מט - תשלומי מזיק וגזלן מן העידית לדעת ר' שמעון

  • הרב אביהוד שורץ

הסוגיה הראשונה בפרק החמישי מבקשת לברר את יסוד גביית הנזיקין מן העידית. מן המשנה עולה שהגבייה מן העידית היא תקנת חז"ל מפני תיקון העולם, בעוד שהלכה היא בידינו כי הגבייה מן העידית היא מדאורייתא. בדף מ"ט ע"ב מציע רבינא יישוב מחודש לסתירה זו:

"ר' שמעון היא, דדריש טעמא דקרא, ומה טעם קאמר: מה טעם הניזקין שמין להן בעידית? מפני תיקון העולם".

ומסבירה הברייתא:

"מפני מה אמרו הניזקין שמין להן בעידית? מפני הגזלנים ומפני החמסנין, כדי שיאמר אדם: למה אני גוזל ולמה אני חומס? למחר ב"ד יורדין לנכסי ונוטלין שדה נאה שלי, וסומכים על מה שכתוב בתורה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, לפיכך אמרו הניזקין שמין להן בעידית".

הלשון "מפני מה אמרו" נראה כתקנה דרבנן, אך הרי"ף והרא"ש כאן גרסו "מפני מה אמרה תורה", ובהתאם להסברו של רבינא, שלפיו ר' שמעון דורש טעמא דקרא, ומבאר את הטעם לחיוב התורה לגבות את הנזיקין מן העידית.

הריטב"א בחידושיו כאן העיר:

"וחמסנים וגזלנים דאמר דמשלמים בעידית דוקא בגוזלין שדהו ומזיקין אותו אבל אם גזלו פירות או שאכלו מן השדות זה דבר ברור הוא דלא הוי בכלל מזיק אלא כמלוה בעלמא ואין משתלמין בעידית".

הריטב"א רומז לקושיה מתבקשת על דברי הגמרא: אנו מחפשים מקור לכך שגביית נזיקין היא מן העידית, והנה עוסקת הברייתא ב"גזלנין ובחמסנין". והשאלה נשאלת מאליה: הגזלן נדרש לקיים "והשיב את הגזלה", אך אינו משלם מן העידית. החמסן הוא מי שנטל ממון חבירו על כרחו, ושילם לו על כך, ועל כן אף הוא אינו עומד לגבייה בבית דין, וממילא אינו משלם מן העידית. שניהם יחד שונים מן המזיק שבו עסקה המשנה, ולגביו חידשה תורה גבייה מן העידית.

הריטב"א מיישב, שהמדובר כאן בגזלן שהזיק את השדה, ועל כן הברייתא מכנה אותו "גזלנין", אך לאמיתו של דבר מדובר על מזיק המשלם מן העידית.

אמנם, ניתן לפרש את הדברים באופן רחב יותר. ראשונים ואחרונים דנו בהרחבה בשאלה האם ישנו איסור תורה להזיק את ממון חבירו. אחת הגישות המרכזיות בעניין היא גישת רבינו יונה בפירושו למסכת אבות (א' א'), שם כתב:

"שהרי כתוב לא תגזול וכל נזיקין בכלל אותו הלאו והן הן התורה שהיה קבלת משה בסיני אע"פ שלא נכתבו".

מי שהוא או ממונו הזיקו את ממון חבירו – הרי הוא גזלן. על כן, דין הגזלנים קשור באופן מהותי לדיני נזיקין.

מאידך גיסא, בברייתא בבבא קמא (דף ד') מונה ר' חייא עשרים וארבעה "אבות נזיקין", ובכללם גם הגנב והגזלן. בגמרא שם מתבאר, שאחד המכנים המשותפים לגנב ולגזלן יחד עם המזיק הוא התשלום ממיטב, כפי שנאמר בסוגייתינו, אך ברמה מקיפה יותר נראה שהגזלן והמזיק אכן כרוכים זה בזה, וכפי שהסביר רבינו יונה.

***

תירוצו של רבינא בסוגייתינו מהווה יסוד עקרוני וחשוב ביחס לשני הפרקים שבהם אנו עוסקים בתקנות משום תיקון עולם ודרכי שלום. להלםן, בדף נט', הגמרא מסבירה כי כל תקנת חכמים משום דרכי שלום נוגעת למעשה גם לדיני תורה, שכן כל התורה כולה משום דרכי שלום היא.

טענה זו מתחדדת בדברי ר' שמעון בסוגייתינו. לשיטתו, התורה עצמה היא ש"תיקנה תקנות" משום תיקון העולם, והשיתה על המזיקים והגזלנים חיוב מחמיר במיוחד כדי להרתיעם. נמצא איפוא, שההלכה של תיקון העולם איננה תקנה דרבננית גרידא, אלא הלכה מרכזית ועקרונית, שעיקרה בדיני תורה.