גיטין | דף מט | תשלומי מזיק וגזלן
הסוגיה הראשונה בפרק החמישי מבקשת לברר את היסוד לגביית תשלומי נזיקין מן העידית. מן המשנה עולה שהגבייה מן העידית היא תקנת חז"ל מפני תיקון העולם, אולם הלכה בידינו שהגבייה מן העידית היא מדאורייתא. רבינא מציע יישוב מחודש לסתירה זו:
"ר' שמעון היא, דדריש טעמא דקרא, ומה טעם קאמר – מה טעם הניזקין שמין להן בעידית? מפני תיקון העולם".
ומסבירה הברייתא:
"מפני מה אמרו הניזקין שמין להן בעידית? מפני הגזלנים ומפני החמסנין, כדי שיאמר אדם: למה אני גוזל ולמה אני חומס? למחר ב"ד יורדין לנכסי ונוטלין שדה נאה שלי, וסומכים על מה שכתוב בתורה 'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם'. לפיכך אמרו הניזקין שמין להן בעידית".
הלשון "מפני מה אמרו" נראה כרומז לתקנה מדרבנן, אך הרי"ף והרא"ש כאן גרסו "מפני מה אמרה תורה", ובהתאם להסברו של רבינא, שלפיו רבי שמעון דורש טעמא דקרא ומבאר את הטעם לחיוב התורה לגבות את הנזקים מן העידית.
הריטב"א בחידושיו על אתר העיר:
"וחמסנים וגזלנים דאמר דמשלמים בעידית דוקא בגוזלין שדהו ומזיקין אותו, אבל אם גזלו פירות או שאכלו מן השדות זה דבר ברור הוא דלא הוי בכלל מזיק אלא כמלוה בעלמא ואין משתלמין בעידית".
הריטב"א רומז לקושיה מתבקשת על דברי הגמרא: אנו מחפשים מקור לכך שגביית נזיקין היא מן העידית, והברייתא עוסקת ב"גזלנין ובחמסנין". אולם הגזלן נדרש לקיים "והשיב את הגזלה", אך אינו משלם מן העידית. החמסן הוא מי שנטל ממון חברו על כורחו ושילם לו על כך, ועל כן אף הוא אינו עומד לגבייה בבית דין, וממילא אינו משלם מן העידית. שניהם יחד שונים מן המזיק, שבו עסקה המשנה, ולגביו חידשה תורה גבייה מן העידית.
הריטב"א מיישב שמדובר כאן בגזלן שהזיק את השדה, ועל כן הברייתא מכנה אותו "גזלנין", אך לאמיתו של דבר מדובר במזיק המשלם מן העידית.
אומנם, ניתן לפרש את הדברים באופן רחב יותר. ראשונים ואחרונים דנו בהרחבה בשאלה אם יש איסור תורה להזיק את ממון חברו. אחת הגישות המרכזיות בעניין היא גישת רבנו יונה בפירושו למסכת אבות (א, א):
"שהרי כתוב 'לא תגזול', וכל נזיקין בכלל אותו הלאו, והן הן התורה שהיה קבלת משה בסיני אע"פ שלא נכתבו".
מי שהזיק בעצמו או בממונו את ממון חברו – הרי הוא גזלן. על כן דין הגזלנים קשור באופן מהותי לדיני נזיקין.
מאידך גיסא, בברייתא בבבא קמא (ד ע"ב) מונה רבי חייא עשרים וארבעה "אבות נזיקין", ובכללם גם הגנב והגזלן. בגמרא שם מתבאר שאחד המאפיינים המשותפים לגנב ולגזלן יחד עם המזיק הוא התשלום ממיטב, כפי שנאמר בסוגייתנו, אך ברמה מקיפה יותר נראה שהגזלן והמזיק אכן כרוכים זה בזה, וכפי שהסביר רבנו יונה.
***
תירוצו של רבינא בסוגייתנו הוא יסוד עקרוני וחשוב ביחס לשני הפרקים העוסקים בתקנות משום תיקון עולם ודרכי שלום. להלן בדף נט ע"ב מסבירה הגמרא כי כל תקנת חכמים משום דרכי שלום נוגעת למעשה גם לדיני תורה, שכן כל התורה כולה משום דרכי שלום היא.
טענה זו מתחדדת בדברי רבי שמעון בסוגייתנו. לשיטתו, התורה עצמה היא ש'תיקנה תקנות' משום תיקון העולם והשיתה על המזיקים והגזלנים חיוב מחמיר במיוחד כדי להרתיעם. נמצא אפוא שההלכה של תיקון העולם איננה תקנה מדרבנן גרידא אלא הלכה מרכזית ועקרונית שעיקרה בדיני תורה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)