גיטין דף מ - הודאת בעל דין

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו נאמר שבעל דין המודה בדבר שהוא לחובתו, נאמן כאילו העידו מאה עדים בדבר; אמנם אין עדיפות למאה עדים על פני שני עדים, אך מטרת האמור היא בכדי להדגיש שהודאתו מתקבלת לגמרי. כלומר, הודאתו של אדם בדבר שהוא לחובתו הינה הוכחה מכרעת. רש"י (קידושין דף סה עמוד ב ד"ה הודאת) כתב שהמקור לדין הוא מכך שהתורה מחייבת מודה במקצת להישבע על הסכום שהוא כופר בו, הרי שהיא מאמינה להודאתו על הסכום שהוא מודה בו.

דין זה שאדם יכול לחייב את עצמו נידון לגבי נושא אחר במשנה שבמסכת כריתות, שם מובאת דעת חכמים שאומרת כי אם העידו עדים על אדם שחטא, והאדם המדובר טוען שהוא לא חטא חרף דברי העדים אותו אדם לא מחוייב בהבאת קרבן חטאת. בגמרא שם (דף יב עמוד א) מוצעים שני הסברים לסיבה שאותו אדם לא מחוייב בקרבן חטאת:

א. יכול אותו אדם לומר שעבר על העבירה במזיד.

ב. אדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים.

אם נקבל את האפשרות הראשונה להלכה[1], המשמעות היא שמדובר בדין עצמאי בדיני קרבנות ואין כל שייכות בין דין זה לדין בסוגייתנו. אם נקבל את האפשרות השניה להלכה, המשמעות היא שיש קשר בין דין זה לדין בסוגייתנו, ולא רק זאת אלא אנו למדים כי נאמנות של אדם על עצמו היא לא רק שוות ערך לנאמנות של עדים אלא מדובר בנאמנות בעלת משמעות גבוהה יותר משל עדים על אדם (ביחס לעצמו[2]).

סוגיה לדוגמא ממנה ניתן ללמוד על המשמעות הדינית של עדות אדם על עצמו היא במסכת כתובות (דף ט עמוד ב) שם נחלקו האמוראים האם אדם שטען טענת 'פתח פתוח מצאתי' אוסר את אותה אשה על עצמו; אמנם לשאלה זו גם צד ממוני אך נתמקד רק בצד של האיסור. הסמכות של הבעל לאסור על עצמו את האשה היא מכח 'שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורה'. מובן שהמשקל שניתן לתת לדברי הבעל מוגבל, דהיינו, מוסכם כי לא ניתן להשוות בין טענתו של אדם לעדות בלתי תלויה של עדים וזאת למצער בשל היותו של האדם נוגע בדבר וכלל יש לו עניין אישי מובהק בהשלכות של העדות. מסיבה זו אדם לא כשר להעיד בדרך כלל על נושא אישי שלו; במקרה בו אדם טוען טענה עניינית לגבי עצמו אפשר לקבל את טענתו של אותו אדם שטוען שקידש לו אישה מסויימת, אמנם נאסר בקרובותיה של אותה אישה, אך היא מותרת להתחתן עם כל אדם בעולם, ואינה צריכה לקבל ממנו גט. נאמנותו של האדם אינה מוחלטת, ותקפה רק לגביו ולהלכות הנוגעות אליו באופן ישיר.

__________

[1] לעניין זה נחלקו הרמב"ם והראב"ד בהלכות שגגות פרק יא הלכה ח.

[2] אפשר שדין 'שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורה' מבטא רעיון דומה לגבי נאמנות של אדם על מעמדו האישי.