דילוג לתוכן העיקרי

גיטין | דף סג | זהות שליח ומשלח

ענייני שליחות נידונים במספר מוקדים במסכתנו, ובעיקר בפרק השישי, שאת לימודו התחלנו אתמול. בגמרא בדף סג ע"ב מצאנו הלכה מחודשת בדיני שליחות, המתקשרת לשאלת יסוד בדבר מהותה.

הגמרא מספרת על אדם ששלח גט לאשתו על ידי שליח. מכיוון שהאישה לא הייתה פנויה לקבל את גיטה, היא ביקשה משליח ההולכה שיהפוך לשליח קבלה עבורה. מן הגמרא נראה שהאמוראים מסתפקים אם מהלך כזה אפשרי. הבעייתיות שבדבר נובעת מן העובדה ש"לא חזרה שליחות אצל הבעל".

יסוד הלכתי זה, שלפיו "לא חזרה שליחות אצל הבעל", נזכר גם בגמרא לעיל בדף כד ע"א, אלא ששם המקרה שונה מעט. שם מדובר במצב שבו הבעל ממנה את אשתו כשליחת הולכה עבור הגט, ומורה לה לקבל את גיטה רק כאשר תגיע למקום פלוני. הראשונים התקשו ביחס בין הסוגיות: בדף כ"ד נאמר בפשטות ובאופן מוסכם שאם לא חזרה השליחות אצל הבעל הגט בטל, ואילו בסוגייתנו יש ספק בדבר ("ור' חייא בר אבא אמר: נתיישב בדבר").

הרשב"א בסוגייתנו מסביר את ההבדל: במקרה בדף כ"ד השליחות אינה ניתנת לחזרה מן הרגע הראשון, שכן הבעל ממנה את האישה לשלוחה שלו שתהפוך בהמשך גם לשליח קבלה, כלומר השליחות בעייתית מראשיתה, ועל כן הגט בוודאי בטל. במקרה שבסוגייתנו, לעומת זאת, מלכתחילה הבעל מינה שליח הולכה כדת וכדין, אלא שבמעלה הדרך נדרש אותו שליח הולכה להפוך גם לשליח קבלה. במצב זה השליחות מעיקרה הייתה תקינה, ועל כן הסתפקו האמוראים אם הגט כשר או פסול.

בין אם נאמר שפסול "לא חזרה שליחות אצל הבעל" הוא פסול ודאי או מסופק, יש לעמוד על פשרו ומהותו. הריטב"א בדף כ"ד מציע שהבעיה כאן היא בעיה צדדית הנקשרת לדין "טלי גיטך מעל גבי קרקע". לדבריו, השליח נדרש לתת לאישה את הגט באופן ישיר. אם אותו שליח הולכה עצמו הופך לשליח קבלה, נמצא שבשעת "החלפת השליחויות" הגט כביכול מונח על גבי קרקע, דהיינו שאין מי שאוחז בו, ומשום כך הוא פסול. כאמור, על פי פירוש זה אין כאן ליקוי מהותי בשליחות אלא בעיה נקודתית במעשה נתינת הגט.

ואולם נראה שרוב הראשונים לא קיבלו פירוש זה, ולשיטתם אם לא חזרה שליחות אצל הבעל הרי שיש ליקוי מהותי בשליחות עצמה. התוספות בדף כ"ד הסבירו:

"שליח לא מיקרי אלא המשתלח מזה לזה שראוי לחזור לשולחו לומר עשיתי שליחותך קודם שיעשה שליח לאחרים".

מדוע צריך השליח לחזור אל המשלח ולומר "עשיתי שליחותך"? אפשר לומר שאין זו אלא 'דרך ארץ' למען הסדר הטוב, וכדרך שהביא רש"י על התורה (שמות יט, ח) בשם חז"ל, שמשה השיב את דברי העם אל ה' מפני דרך ארץ. אך מלשון התוספות נראה שמדובר בעניין עקרוני יותר, וכפי שיתבאר.

אחת משאלות היסוד ביחס לשליחות היא באיזו מידה נוצרת זהות בין השליח ובין משלחו. מדברי התוספות ניתן ללמוד שאומנם מדובר בזהות גמורה – השליח והמשלח חד המה. לכן, אם אומנם השליח מזדהה בזהות גמורה עם הבעל המגרש, הוא לא יוכל לפתע 'להחליף כובע' ולהפוך לשליח האישה. רק כאשר יחזור אל הבעל ויאמר "עשיתי שליחותי" הוא יפרק את הזהות שנוצרה ביניהם ויוכל לקבל על עצמו שליחויות חדשות.

ויש להבהיר: אילו היינו רואים את השליח כעומד בפני עצמו וכנושא משרה טכנית, אפשר שהוא יכול היה לשאת שתי משרות במקביל – כשליח הולכה וכשליח קבלה. ברם אם השליח מזדהה לחלוטין עם המשלח, הוא אינו יכול לעמוד כמגרש וכמתגרש בו זמנית.

בעל "תפארת יעקב" בסוגייתנו (סה ע"ב) מחדד הסבר זה ומציע ליישב לפיו את קושיית הראשונים שהוזכרה לעיל בדבר היחס בין סוגייתנו והסוגיה בדף כ"ד. לדבריו, יש הבדל ברור בין הסוגיות: בדף כ"ד האישה עצמה מתמנה לשלוחת הבעל, ואילו בסוגייתנו מדובר בשלוח חיצוני. ובכן, מסביר התפארת יעקב, כאשר האישה עצמה הופכת לשליחה, הרי שהגט פסול בוודאי. הרי השליח, כאמור, מזדהה עם משלחו, ועל כן האישה, העומדת אל מול הבעל בתהליך הגירושין, אינה יכולה להפוך לשליח קבלה של עצמה. בסוגייתנו, כאשר השליח הוא גורם חיצוני, אכן קיים ספק אם אומנם יש בעייתיות בכך שלא חזרה שליחות אצל הבעל, שכן כאמור זהות שני בעלי הדבר – הבעל והאישה – מתלכדת בשליח, אך לא באישה, שהיא בוודאי בעלת דבר.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)