גיטין דף סג - חזרת שליחות אצל הבעל וזהות שליח ומשלח

  • הרב אביהוד שורץ

ענייני שליחות נידונים במספר מוקדים במסכת, ובעיקר בפרק השישי אשר את לימודו התחלנו אתמול. בגמרא בדף ס"ג ע"ב מצאנו הלכה מחודשת בדיני שליחות, המתקשרת לשאלת יסוד בדבר מהותה.

הגמרא מספרת על אדם ששלח גט לאשתו על ידי שליח. היות שהאישה לא הייתה פנויה לקבל את גיטה, היא ביקשה משליח ההולכה שיהפוך לשליח קבלה עבורה. מן הגמרא נראה, שהאמוראים מסתפקים האם מהלך כזה אפשרי. הבעייתיות שבדבר נובעת מן העובדה ש"לא חזרה שליחות אצל הבעל".

יסוד הלכתי זה, שלפיו "לא חזרה שליחות אצל הבעל" נזכר גם בגמרא לעיל בדף כ"ד, אלא ששם המקרה מעט שונה. מדובר שם על מצב שבו הבעל ממנה את אשתו כשליחת הולכה עבור הגט, ומורה לה לקבל את גיטה רק כאשר תגיע למקום פלוני. הראשונים התקשו ביחס בין הסוגיות: בדף כ"ד נאמר בפשטות ובאופן מוסכם שאם לא חזרה השליחות אצל הבעל הגט בטל, בעוד שבסוגייתנו ישנו ספק בדבר ("ור' חייא בר אבא אמר: נתיישב בדבר").

הרשב"א בסוגייתינו מסביר את ההבדל: במקרה בדף כ"ד, השליחות אינה ניתנת לחזרה מן הרגע הראשון, שכן הבעל ממנה את האישה לשלוחה שלו שתהפוך בהמשך גם לשליח קבלה. כלומר, השליחות בעייתית מראשיתה, ועל כן הגט בוודאי בטל. במקרה שבסוגייתנו, לעומת זאת, מלכתחילה מינה הבעל שליח הולכה כדת וכדין, אלא שבמעלה הדרך נדרש אותו שליח הולכה להפוך גם לשליח קבלה. במצב זה השליחות מעיקרה היתה תקינה, ועל כן הסתפקו האמוראים האם הגט כשר או פסול.

בין אם נאמר שפסול "לא חזרה שליחות אצל הבעל" הוא פסול ודאי או מסופק, יש לעמוד על פשרו ומהותו. הריטב"א בדף כ"ד מציע, שהבעיה כאן היא בעיה צדדית הנקשרת לדין "טלי גיטך מעל גבי קרקע". לדבריו, השליח נדרש לתת לאישה את הגט באופן ישיר. אם אותו שליח הולכה עצמו הופך לשליח קבלה, נמצא שבשעת "החלפת השליחויות" הגט כביכול מונח על גבי קרקע, דהיינו שאין מי שאוחז בו, ומשום כך הגט פסול. כאמור, על פי פירוש זה אין מדובר על ליקוי מהותי בשליחות, אלא על בעיה נקודתית במעשה נתינת הגט.

אמנם, נראה שרוב הראשונים לא קיבלו פירוש זה, ולשיטתם אם לא חזרה שליחות עצל הבעל הרי שיש ליקוי מהותי בשליחות עצמה. התוספות בדף כ"ד הסבירו:

"שליח לא מיקרי אלא המשתלח מזה לזה שראוי לחזור לשולחו לומר עשיתי שליחותך קודם שיעשה שליח לאחרים".

מדוע צריך השליח לחזור אל המשלח ולומר "עשיתי שליחותך"? ניתן לומר שאין זו אלא "דרך ארץ" למען הסדר הטוב, וכדרך שהביא רש"י על התורה (שמות י"ט ח') בשם חז"ל, שמשה השיב את דברי העם אל ה' מפני דרך ארץ. אך מלשון התוספות נראה שמדובר על עניין עקרוני יותר, וכפי שיתבאר.

אחת משאלות היסוד בשליחות היא באיזו מידה נוצרת זהות בין השליח ובין משלחו. מדברי התוספות ניתן ללמוד, שאמנם מדובר על זהות גמורה – השליח והמשלח חד המה. לכן, אם אמנם מזדהה השליח בזהות גמורה עם הבעל המגרש, הרי שהוא לא יוכל לפתע "להחליף כובע" ולהפוך לשליח האישה. רק כאשר יחזור אל הבעל, ויאמר "עשיתי שליחותי", הוא יפרק את הזהות שנוצרה ביניהם, וממילא יוכל לקבל על עצמו שליחויות חדשות.

ויש להבהיר: אילו היינו רואים את השליח כעומד בפני עצמו, וכנושא משרה טכנית, אפשר שהוא יכול היה לשאת שתי משרות במקביל – כשליח הולכה וכשליח קבלה. ברם, אם השליח מזדהה לחלוטין עם המשלח, הרי שהוא לא יכול לעמוד כמגרש וכמתגרש בו זמנית.

בעל "תפארת יעקב" בסוגייתינו (בדף ס"ה) מחדד הסבר זה, ומציע ליישב לפיו את קושיית הראשונים שהוזכרה לעיל בדבר היחס בין סוגייתינו והסוגיה בדף כ"ד. לדבריו, קיים הבדל ברור בין הסוגיות: בדף כ"ד האישה עצמה מתמנה לשלוחת הבעל, בעוד שבסוגייתנו מדובר על שלוח חיצוני. ובכן, מסביר התפארת יעקב, כאשר האישה עצמה הופכת להיות שליח, הרי שהגט פסול בוודאי. הרי כאמור השליח מזדהה עם משלחו, ועל כן האישה, שעומדת אל מול הבעל בתהליך הגירושין, לא יכולה להפוך לשליח קבלה של עצמה. בסוגייתנו, כאשר השליח הוא גורם חיצוני, אכן קיים ספק האם אמנם ישנה בעייתיות בכך שלא חזרה שליחות אצל הבעל, שכן כאמור זהות שני בעלי הדבר – הבעל והאישה – מתלכדת בשליח, אך לא באישה שהיא בוודאי בעלת דבר.