גיטין | דף סו | מילי לא מימסרן לשליח
במסכת קידושין (מא ע"א) נאמר כלל חשוב בדיני שליחות:
"'ושלח' – מלמד שהוא עושה שליח, 'ושלחה' – מלמד שהיא עושה שליח, 'ושלח' 'ושלחה' – מלמד שהשליח עושה שליח".
הגמרא קובעת שכאשר אדם מתמנה לשליח הוא יכול להעביר את המינוי הלאה ולעשות שליח אחר תחתיו. בסוגייתנו אנו למדים על סיוג משמעותי לכלל זה. במשנה בסוגייתנו נאמר:
"אמר לשלשה תנו גט לאשתי – הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו...דברי ר"מ... אמר רבי יוסי... אפילו אמר לבית הדין הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי – שילמדו ויכתבו ויתנו".
לדעת רבי מאיר, כאשר שלושה אנשים התמנו כשליחים לכתיבת הגט ולנתינתו הם יכולים למנות אחרים תחתיהם. רבי יוסי, לעומתו, סבור שהשליחים המקוריים חייבים לבצע את השליחות בעצמם ואינם רשאים למסור אותה לאחרים.
בטעם הדבר מסבירה הגמרא ש"מילי לא מימסרן לשליח", ופירש רש"י (גיטין כט ע"א):
"שלא מסר להם אלא דברים, ואין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחר, אבל גט דאית ביה מששא חוזר ונמסר".
כאשר מדובר בשליחות מוחשית, כגון מסירה של גט, אפשר להעביר אותה משליח לשליח, אך שליחות שהיא רק הנחיה לבצע פעולה, כגון כתיבת גט, אינה יכולה להימסר. מדוע?
מפשט לשון הגמרא והמפרשים עולה כי הבעיה היא בשלב המסירה של השליחות – היכולת לבצע פעולה היא יכולת אישית שהמשלח העניק לשליח, אך הוא לא כלל בה את היכולת למנות אחרים לבצע את הפעולה. זאת בניגוד ליכולת לבצע מעשה מוחשי עבור המשלח, אשר במסגרתה המשלח העניק לשליח את החפץ באופן כמעט מלא, וממילא השליח רשאי לדאוג להעברתו בכל דרך שימצא לנכון.
הסבר אחר, מחודש, נמצא בדברי המהרי"ט (א, קכז):
"דוקא לתרומה הוא דאתרבי שליחות מ'אתם גם אתם' כדאמרינן בריש האיש מקדש, אבל להקדש אין בו דין שליחות, שנראה לי הדברים שאם אמר אדם לחבירו צא והקדיש שור אחד משוורי אין בו דין הקדש, דמילי נינהו וקיימא לן דמילי לא ממסרן לשליח".
המהרי"ט מחדש שאי אפשר למנות שליח כדי להקדיש חפץ, משום ש"מילי לא מימסרן לשליח". החידוש הגדול בדברי המהרי"ט הוא בכך שהוא לא התייחס כלל למקרה של שליח העושה שליח אחר אלא פסל את עצם היכולת למנות שליח בתחום המוגדר כ"מילי", כגון הקדש, הנעשה בדיבור בלבד.
כיצד הבין המהרי"ט את סוגייתנו? נראה כי לדעתו הבעיה היא בשלב מינוי השליח הראשון. אפשר למנות שליח רק לשם ביצוע מעשה, כגון שיכתוב גט בעצמו, אך אי אפשר למנות שליח שימנה שליח אחר, משום שמינוי אינו מעשה אלא "מילי". לפי דברי המהרי"ט, הכלל הנזכר בסוגייתנו מלמד על יסוד מהותי בדיני שליחות. תפיסה מקובלת של דין שליחות היא שהמשלח מעביר מסמכויותיו אל השליח ובכך מאפשר לו לבצע פעולות בשמו. לפי המהרי"ט נראה שאין אפשרות להעביר סמכויות מאדם אחד לחברו, ושליחות פועלת אך ורק במישור הפעולות המעשיות, שאותן יכול השליח לעשות עבור משלחו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)