דילוג לתוכן העיקרי

גיטין | דף עג | הפקעת קידושין

במשנה בדף עב ע"א נאמר:

"זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה, ועמד והלך בשוק וחלה ומת, אומדין אותו: אם מחמת חולי הראשון מת – הרי זה גט, ואם לאו – אינו גט".

כאשר אדם תולה את הגט בכך שימות מחוליו, והוא עמד מחוליו אך לאחר מכן מת, יש לבדוק אם הוא אכן מת מאותו החולי והגט קיים או שמא הוא מת מחולי אחר והגט בטל. בפשטות נראה שהנחת המוצא של המשנה היא שאם יתברר שהאדם מת מ"חולי זה" הגט יחול על כורחו של הבעל. רב הונא מערער על כך:

"אמר רב הונא: גיטו כמתנתו – מה מתנתו אם עמד חוזר, אף גיטו אם עמד חוזר".

רב הונא סבור כי עצם העובדה שהאדם עמד מחוליו מאפשרת לו לחזור בו ולבטל את הגט. טעם הדבר, כפי שמבאר רש"י, הוא שהיה בדעתו של האדם לגרש רק על סמך ההנחה ששוב לא יקום ממיטת חוליו, וממילא עמידתו עצמה מבטלת את הגט. הגמרא עמלה ליישב את המשנה לאור עמדה זו.

בסוגייתנו, על כל פנים, הובאה עמדה החולקת על רב הונא:

"רבה ורבא לא סבירא להו הא דרב הונא, גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה. ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא ומשום גזירה שרינן אשת איש לעלמא? אין, כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה".

רבה ורבא סבורים כי מתן לגיטימציה לגט המותנה בכך שהבעל לא יעמוד תיצור בציבור את הרושם שהגט חל רק לאחר מיתתו, ומשום כך גזרו חכמים שהגט יחול באופן גורף, גם אם הבעל עמד מחוליו. כדי להצדיק את היכולת של חכמים לתת תוקף לגט בניגוד לדעת הבעל השתמשה הגמרא בעיקרון של הפקעת קידושין, המסתמך על ההנחה ש"כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש", וממילא יש בכוחם של חכמים להפקיע את הנישואין.

הפני יהושע בסוגייתנו דן בשאלה פשוטה – מדוע מתמקדת הגמרא בהפקעת הקידושין ולא בהחלת הגירושין:

"והא דלא אמרינן בשמעתין כל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש, שכך כותב גם כן בגט 'כדת משה וישראל ודעתייהו דרבנן', שאם יעמוד אינו חוזר ומגרשה לגמרי, אלא דלענין גט לא שייך לומר כן, דסוף סוף אם יאמר שעבר על דעת חכמים אין כח ביד חכמים לומר דגיטא הוי גט כיון דמדאורייתא לא הוי גיטא היכא דאיכא אומדנא מעליא שאינו רוצה לגרשה אלא כי מיית בסוף, ולא שייך לומר אפקעינהו אלא בקידושין, כיון דאדעתא דרבנן מקדש, אם כן אם יאמר שנתכוון לעבור על דעתם יש כח בידם להפקיע הקידושין, דהפקר ב"ד הפקר, ולמשוייה נמי לבעילתו בעילת זנות".

הפני יהושע מסביר שבכוחם של חכמים לפגוע במעשה הקידושין בכך שיפקירו את כסף הקידושין או יגדירו את הבעילה כבעילת זנות, אך אין הם יכולים ליצור גירושין יש מאין בניגוד לדעתו של הבעל.

עם זאת, בשיטה מקובצת (כתובות ג ע"א) הובאה דעה אחרת:

"ושמעתי שמתרצים דהכי קאמרינן: אם כן שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות ואין אדם עושה בעילתו זנות, הילכך גמר ויהיב גיטא מעכשיו כדי שלא יפקעו רבנן קדושיו שלא תהיה בעילתו בעילת זנות, ולאו למימרא דעקרוה. וכן נמי בקדושי כספא עקרוה רבנן לקדושי מיניה ותהיה בעילתו בעילת זנות, ומשום הכי גמר ומבטל תנאיה ואונסיה".

לפי עמדה זו, חכמים אכן משפיעים על חלות הגט ולא עוקרים את הקידושין למפרע. אולם ההשפעה על הגט נוצרת באופן עקיף, באמצעות השפעה על דעת הבעל.

למחלוקת זו השפעה מהותית על הבנת תהליך הפקעת הגירושין. לדעת הפני יהושע, הפקעת גירושין עניינה תמיד ביטול למפרע של מעשה הקידושין, וממילא האישה נחשבת כפנויה מאז ומעולם. הבנה זו מאפשרת במקרים מסוימים הפקעת קידושין המתירה למפרע ממזרים שנוצרו כתוצאה מן הנישואין. לעומת זאת לפי השיטה מקובצת חכמים רק מחזקים את מעשה הגירושין, ולא מבטלים את הנישואין למפרע, ולפי זה אי אפשר להתיר ממזרים באופן זה. ואכן, כך מפורש בשיטה מקובצת (שם בשם הרא"ה):

"וכן כתב הרא"ה ז"ל תלמידו וז"ל: והקשה רש"י ז"ל, אם כן יכולים ממזרים ליטהר, ועוד הבא על אשת איש האיך נסקלין על ידה כו', והא דאמרינן נמי בגיטין בטלו מבוטל כו', ויש אומרים דכי אמרינן אפקעינהו רבנן לאו למימר דמפקעי להו לגמרי, אלא כלומר דכיון דברשותייהו דרבנן לאפקעינהו גמר ויהיב גיטא דלא לשויוה בעילתו בעילת זנות".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)