גיטין דף פה - הרי את מותרת לכל אדם

  • הרב אביהוד שורץ

שנינו במשנה (דף פה ע"א):

"גופו של גט: הרי את מותרת לכל אדם".

הגמרא עומדת על ההבדל המהותי שבין גירושי אישה ובין שיחרור שפחה. בשיחרור שפחה, יש להקנות לה את עצמה, שהרי השפחה (וכן העבד) מוגדרים כקניינו של הבעל, ועל כן לב ליבו של תהליך השיחרור הוא תהליך הענקת זהות אישית ועצמית לשפחה, או בלשון הגמרא כאן - "הרי את לעצמך".

לעומת השפחה, "אישה לא קני לגופה". אף שהקידושין הם פעולה קניינית לכל דבר, ובשבוע הבא נתחיל בעזרת ה' ללמוד את מסכת קידושין ונעמוד על הזיקה ההדוקה שבין הקידושין והקניין, הרי שבמהותו של התהליך מדובר על "קדושה", דהיינו על יצירת חלות איסורית, בבבחינת "אסר לה אכולי עלמא כהקדש" (קידושין דף ב'). מהלך הקידושין איננו מהלך של "השתלטות" הבעל על האישה, כפי שהוא משתלט על שפחה, אלא מהלך של יצירה ובנייה משותפת. יחדיו הם בונים את התא המשפחתי, ומשמעותו המרכזית – "וזר לא יקרב אליהם". האישה אינה הופכת לממונו של הבעל, ואולם היא נאסרת באישות על כל העולם. משום כך, גופו של הגט הוא "הרי את מותרת לכל אדם". אמירה זו נוגעת לא רק לאישה באופן ספציפי, אלא לשני בני הזוג. ביתם חרב, למרבה הצער, ובסיומה של המסכת נלמד על כך ש"מזבח מוריד עליהם דמעות", אך מבחינה הלכתית רשאים כעת גם אחרים להיכנס לבית זה, והרי האישה מותרת לכל אדם.

הפרידה מן הבעל, וההיתר המיידי לכולי עלמא, הם "גופו של גט".

***

דבר אל הקורא – לגמרו של מפעל...

קוראים ולומדים יקרים!

את העיון הנוכחי אני כותב בהתרגשות רבה. ושמא תאמרו מה יום מיומיים? ובכן, לפני כשבע וחצי שנים ייסדנו בבית המדרש הוירטואלי את המדור הנוכחי – הדף היומיומי. פתחנו בכתיבה על הדף היומי למסכת קידושין, והנה זיכנו בורא עולם לברך על המוגמר, ולסיים כעת את מסכת גיטין, ולמעשה את הש"ס כולו! שני הכותבים שהיו שותפים לייסוד המדור התחלפו במשך השנים, ובמקומם באו אחרים, אך בחסדי ה' עלי זכיתי להיות שותף למלאכה מראשיתה ועד גמרה. השיר והשבח לחי העולמים, תהילות לא-ל עליון.

כאיש ואישה הבונים ויוצרים יחד בית משותף, הצלחנו גם אנחנו – הכותבים והקוראים – לבנות יחד את ביתנו, בית מדרש ללימוד ולהעמקה בסוגיות הדף היומי. אבקש להודות מעומקא דליבא לכל אלה שבמשך השנים העירו והאירו, וכך היו שותפים לשיח פורה של עיסוק בדברי תורה.

סוגייתינו עוסקת בדקדוקים בכתיבת הגט, ומדייקת אף בחסירות וביתירות. אני מודה ומתוודה, שבכתיבה מסוג זה של דברי תורה קצרים, לא תמיד קל לדייק בחסירות וביתירות. לעיתים העיונים הקצרים נדרשים להיות בבחינת "מעט המחזיק את המרובה", ועל כן לא תמיד עלה בידי לדייק בכל סברה ובכל חקירה כפי שמתבקש. עימי תלין משוגתי, אך עם זאת דומני שיש חן מיוחד דווקא בכתיבה קצרה ותמציתית, ותפילתי שיתקיים בה "ויאמר לקוצרים – ה' עימכם".

ביום זה, שבו הינכם קוראים את העיון האחרון שאותו כתבתי למסכת גיטין, אני שוהה הרחק מארצנו הקדושה, על אדמתה הטמאה והארורה של פולין. נסעתי לפולין כדי לכהן כרב משלחת "עדים במדים" של צה"ל. בארץ הטומאה ההיא נעקדו בני עמנו על קידוש השם, וממנה גורשנו בלא רחמים. אך קול התורה שנשמע ברמה בפולין במשך מאות שנים לא נדם! את התסיסה והחדשנות התורנית נשאו עימם שלומי אמוני ישראל לכל קצווי תבל, ואף אנו זכינו להביאה אל ארץ הקודש ואל ישיבת הר עציון שבהרי יהודה, בין ירושלים לחברון. מישיבה זו, ומבית המדרש הוירטואלי הפועל במסגרתה, יוצא דבר ה' ונשמע בכל קצווי תבל. זהו ניצחוננו האמיתי על אותם הרשעים ימ"ש שביקשו "להשמיד להרוג ולאבד", ואילו אנו בשם ה' נזכיר. את סיום הש"ס הראשון שלנו במפעל הדף היומיומי, נקדיש גם לכבודם ולזכרם של ששת המיליונים, אחינו ואחיותינו ה' יקום דמם.

אין לי אלא להתפלל לריבון העולמים, שנזכה אני, אשתי ובני ביתי שלא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו וזרע זרענו עד עולם, ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל. חזק חזק ונתחזק!