גיטין דף פז – לה ולא לה ולחברתה

  • הרב אברהם סתיו

נאמר במשנה (פו ע"ב):

חמשה שכתבו כלל בתוך הגט, איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית והעדים מלמטה - כולן כשרין.

ובגמרא (פו ע"ב – פז ע"א) נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש בהסבר המקרה:

אמר רבי יוחנן: זמן אחד לכולן... וריש לקיש אמר:... דכתב אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית.

כלומר, לדעת רבי יוחנן מדובר בחמישה משפטים נפרדים, ורק תיאור הזמן של כולם משותף, ואילו לריש לקיש מדובר במשפט אחד הכולל את חמשת מעשי הגירושין. הגמרא (פז ע"א) מקשה על שיטת ריש לקיש:

אמר ליה רבינא לרב אשי: לריש לקיש... נמצאו שתי נשים מתגרשות בגט אחד, והתורה אמרה: וכתב לה - ולא לה ולחברתה!

דהדר כתב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית.

הגמרא פוסלת גט שנכתב עבור שתי נשים, משום שנאמר "לה" ולא "לה ולחברתה", ולכן מסבירה כי גם לדעת ריש לקיש נכתב משפט נפרד עבור כל אחת מן הנשים.

מהי משמעותו של דין זה? מהיכן הוא נובע?

האור שמח בתחילת הלכות גירושין מקשה על דברי הרמב"ם (שם), שמנה עשרה דברים הפוסלים את הגט:

צריך עיון קצת מדוע לא זכר רבינו מה שצריך שיהיה לה ולא לחברתה!

האור שמח מציע ליישב ולומר שדין "לה ולא לחברתה" איננו גורם עצמאי ונפרד של פסול, אלא סניף של חובת הכתיבה "לשמה". אפשרות זו תלויה לכאורה בהבנת דברי הגמרא במסכת קידושין (יד.):

תרי לה כתיבי... חד לה - לשמה, ואידך לה - ולא לה ולחבירתה.

מפשט דברי הגמרא עולה כי מדובר בשני גורמים נפרדים של פסול, שיש צורך בפסוק מיוחד עבור כל אחד מהם. כך גם דייק הקובץ שיעורים (קידושין קא), ונראה שלפי זה צריך יהיה לומר שיסוד הדין הוא האיסור לבצע שתי פעולות הלכתיות במקביל, כפי שאסור להשקות שתי סוטות או לערוף שתי עגלות בבת אחת. אולם, יש מקום לדחות ראיה זו ולומר שדווקא העובדה ששני הדינים נלמדו מאותה מילה מלמדת על כך שהם דומים בשורשם, אלא שיש צורך בדרשה כפולה כדי ללמד שיש צורך בכוונה גמורה "לשמה" שמיוחדת דווקא לאישה זו ולא לנשים נוספות יחד עמה.

חקירה זו תלויה גם בשאלה נוספת, כללית יותר: האם כוונה משותפת לשני דברים נחשבת ככוונה "לשמה"? מדברי הראב"ד (פרה ז, ג) והתוספות (מנחות מב ע"ב) עולה כי אין אפשרות לכוון לשני דברים בבת אחת, וכאשר אדם מכוון גם לשם דבר אחר הוא פוגם בדין ה"לשמה". לפי הבנה זו מסתבר שדין "ולא לחברתה" מהווה הרחבה של דין "לשמה". ואילו מדברי רש"י (פסחים לח ע"ב) עולה כי יש אפשרות לכוון לשני דברים בבת אחת, וממילא מסתבר שדין "ולא לחברתה" הוא גורם פסול נפרד.

בשו"ת דובב מישרים (ב, טז) תלה בחקירה זו שאלה מעניינת: האם אפשר להתכוון בקדיש אחד לעילוי נשמת שני בני אדם? במסקנתו הוא נוטה לומר שאי אפשר, לאור דין "לה ולא לחברתה". עם זאת, יש מקום לחלק ולומר שעילוי נשמה יכול לחול בבת אחת על אנשים רבים, ואין זה דומה לגיטין שכל אחד מהם מהווה חלות נפרדת המיוחדת לאישה מסוימת.