שבת | דף כט | גרם כיבוי בשבת
המשנה שבסוגייתנו עוסקת באיסור כיבוי בשבת:
"לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת, ואפילו היא של חרס, ורבי יהודה מתיר. אבל אם חברה היוצר מתחילה - מותר, מפני שהוא כלי אחד. לא ימלא אדם קערה של שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת, ורבי יהודה מתיר".
רש"י (ד"ה שתהא מנטפת) כתב שמטרת הכלי הוא שהשמן יהא 'מטפטף כל שעה לתוך הנר', ובכך אם בית הקיבול של הכלי קטן ואינו יכול להכיל די שמן למשך הזמן אותו רוצה בעל הבית, הכלי הנוסף יהיה זה שיספק את השמן החסר. לדעת רש"י, טעם הגזרה הוא שמא יקח מהשמן שבכלי לצורך אכילה,[1] פעולה זו נחשב ככיבוי משום שהוא הקצה את השמן לשם הדלקת הנר. בעקבות הסברו של רש"י יש צורך לבאר מדוע מותר לאדם להציל דברים מבית שנדלק, שהרי גם במקרה זה האדם לוקח חומר בעירה פוטנציאלי של השרפה. ייתכן שמסיבה זו רש"י דייק בדבריו והדגיש שבמקרה דנן האדם 'הקצה' את השמן לבעירה. רק במקרה שבו אדם הקצה את השמן לשם בעירה הוא נחשב כמכבה, מה שאין כן בשאר דברים שבביתו של אדם.
דהיינו, מלאכת מכבה היא אחת משלושים ותשע המלאכות האסורות בשבת; מי שנוטל שמן שנמצא בתוך נר (דולק) חייב משום מלאכת מכבה (ביצה דף כב עמוד א):
"הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר, והמסתפק ממנו חייב משום מכבה!"
בסיבה בגינה מתחייב האדם המסתפק מהשמן שבנר, נחלקו הראשונים:
לדעת בעלי התוספות (ביצה שם ד"ה והמסתפק) הטעם שהמסתפק מהשמן חייב הוא מפני שבמעשה נטילת השמן הוא ממעט את האור ומיעוט אור הוא בכלל מכבה.
הרא"ש (ביצה פרק ב סימן יז) תמה על דבריהם מדברי משנתנו – שהרי אדם הנוטל מן השמן שבשפופרת אינו ממעט מאור הנר כלל, שכן הנר עצמו תמיד מלא בשמן. לדעתו, הטעם הוא מפני שבמעשה זה הוא ממהר את כיבויו של הנר ומעשה זה הוא ככיבוי (להלן דף לא, אנו למדים שכיבוי בדרך זו היא מלאכה שאינה צריכה לגופה; שלדעת רבי שמעון אינה אסורה מהתורה והסיבה שגזרו על נתינת השפופרת היא בכדי שלא יעבור על איסור דרבנן). זאת על אף שלהלן (דף קכ עמוד ב) מובאת מחלוקת תנאים בשאלה האם 'גרם כיבוי' מותר או אסור, מכל מקום, בסוגייתנו, שגם השמן וגם הפתילה ביחד מאפשרים את בעירת האש, מי שממעט מאחד מהם נחשב כמכבה ממש ולא רק כגרם כיבוי.
יתכן וניתן ליישב את דברי בעלי התוספות בכך שהחשש במשנתנו הוא שמא אותו אדם יקח את השפופרת כולה או ירוקן ממנה את כל השמן וכתוצאה מכך יתמעט הנר מיד ויעבור על איסור כיבוי ממש.
[1] לא חילקו בגזרה בין כלי מאוס לכלי שאינו מאוס.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)