דבר שיש לו מתירין (א)

  • הרב מתן גלידאי

דבר שיש לו מתירין (א)

'דבר שיש לו מתירין' הוא איסור שעשוי להיות מותר בעתיד, כגון טבל שיהיה מותר לאחר שיפרישו ממנו תרומות ומעשרות, מעשר שני שיהיה מותר לאחר שיפדו אותו, תבואה חדשה שתהיה מותרת לאחר הנפת העומר, ביצה שנולדה בשבת שתהיה מותרת במוצאי שבת, וכד'. הגמרא בכמה מקומות (כגון בביצה ג ע"ב) קובעת ש"דבר שיש לו מתירין - אפילו באלף לא בטיל", כלומר: אם איסור כזה נפל לתערובת - התערובת אסורה, אפילו אם שיעורו של האיסור נמוך מאוד. דין זה הוא מדרבנן, אבל מן התורה האיסור בטל גם אם יש לו מתירין.

 

בראשונים ניתן למצוא שני נימוקים לדין זה. רש"י בביצה ג ע"ב מסביר שחכמים החמירו בדבר שיש לו מתירין, כיוון שסברו שלא ראוי לסמוך על דין ביטול אם האיסור עומד ממילא להיות מותר. מן התורה האיסור כאמור בטל בתערובת, ובכל זאת חשבו חכמים שאין זה ראוי לאכול את האיסור באמצעות 'תרגיל הלכתי' המתעלם מקיומו, אם ניתן פשוט לחכות עד שהאיסור יהיה מותר מעיקרו והתערובת תהיה מותרת ברווח.

 

הר"ן בנדרים נב ע"א מציע נימוק אחר לדין, המבוסס על הבנה מסויימת בדין ביטול (שכבר עסקנו בה בעבר). לדבריו, דין ביטול מבוסס על הניגוד שבין שני חלקי התערובת. כאשר ההיתר והאיסור נפגשים, הם כביכול נאבקים זה בזה, ואם ההיתר מרובה על האיסור - הוא גובר עליו ומחליש אותו, עד שניתן להתעלם מקיומו. ברם, כאשר דבר שיש לו מתירין נופל לתוך היתר, הניגוד בין שני חלקי התערובת אינו חריף כל כך: שניהם יהיו בסופו של דבר מותרים, והשאלה היא רק מתי. לכן אין ביניהם מאבק, וההיתר אינו מבטל את האיסור.

 

בין שני הנימוקים ישנן נפקא-מינות רבות. אם, למשל, ישנו חפץ שאסור מחמת שני איסורים, שלאחד יש מתירין ולשני לא - מה יהיה הדין במקרה שהחפץ נפל לתוך תערובת? ובכן, לפי רש"י נראה שגם כאן יאמרו חכמים שהחפץ לא יתבטל בתערובת, מפני שעדיף לאכול את התערובת מחר, כשיהיה בה רק איסור אחד, ולא לאכול אותה היום, כשיש בה שני איסורים. לפי הר"ן יש כאן ניגוד ברור בין שני חלקי התערובת: אחד יהיה אסור לעולם (מחמת האיסור שאין לו מתירין), ואחד מותר לגמרי, ולכן ההיתר מבטל את האיסור והתערובת מותרת.

 

בשבוע הבא נראה אי"ה נפקא-מינות נוספות בין שני ההסברים.