סוכה | דף מג | דחיית מצוות מחשש לחילול שבת

במשנה שבסוף דף מב ע"ב נאמר שאין נוטלים לולב בשבת, והגמרא בסוגייתנו דנה בטעם לכך:

"אמאי? טלטול בעלמא הוא, ולידחי שבת! אמר רבה: גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דמגילה".

בגמרא מבואר שחז"ל דחו את קיומן של מצוות עשה מדאורייתא בחגים שחלו בשבת בגלל החשש שמא אדם יבוא לטלטל בטעות את חפצי המצווה ברשות הרבים. לאור סברה זו שאלו הראשונים מדוע לא יישמו חז"ל סברה זו גם ביחס לברית מילה, שהרי בגמרא בשבת (קלב ע"א) נאמר "'ביום' – ואפילו בשבת", היינו שמצוות מילה בזמנה דוחה את איסור שבת משום שנאמר בה "ביום השמיני", ושם לא חידשו חז"ל שיש לדחות את המצווה מחשש שמא יעבירו את הסכין או את התינוק ברשות הרבים!

התוספטת במסכת מגילה (ד ע"ב ד"ה ויעבירה) שאלו שאלה זו, ותירצו:

"מילה בשבת אין לדחות דהא חמירא שכן נכרתו עליה י"ג בריתות, וגם אין אדם מל אלא אם כן הוי בקי, דסכנה יש בדבר".

התשובה הראשונה של התוספות היא תשובה עקרונית: מצוות מילה, שנכרתו עליה י"ג בריתות, חשובה מכדי שתידחה מפני חשש חילול שבת. נציין כאן גם תשובה עקרונית מסוג אחר שכתב הריטב"א בסוגייתנו (מג ע"א ד"ה עוד):

"כיון שמלאכת המילה עצמה מלאכה גמורה ודחאה תורה לחלל בה שבת משום מצות מילה, היאך יגזרו בה חכמים משום גזירת הוצאה דרבה, היא גופה לא דחיא מילה וגזירה דמלאכה אחריתי תדחי לה, וזה ודאי אי אפשר".

כלומר, מכיוון שהתורה חידשה שמילה דוחה שבת באופן ישיר, לא ייתכן שחכמים יבטלו אותה מפני חששות עקיפים. סברה זו ידועה יותר כסברת הט"ז (יורה דעה קיז, א; אורח חיים תקפח, ה):

"דאין כח ביד חכמים לאסור דבר שפירשה התורה בפירוש להיתר, דאין כח ביד חכמים להחמיר אלא במקום שאין בו לא איסור ולא היתר מפורש מן התורה, מה שאין כן במקום שיש היתר מפורש מן התורה".

אמנם, תשובתם השנייה של התוספות היא תשובה טכנית ביסודה: במילה לא מתעסקים אנשים שאינם בקיאים, וממילא אין חשש שיחללו שבת. תשובה טכנית בגוון שונה מעט כתב גם הר"ן (ראש השנה ח ע"א באלפס):

"מאי שנא הני דגזרינן ומאי שנא מילה דשריא בשבת ולא גזרינן שמא יעביר תינוק או אזמל ד' אמות ברה"ר? יש לומר דהני שאני לפי שהכל טרודין בהם ולא מדכר חד אחבריה, מה שאין כן במילה".

מדברי הר"ן ומתירוצם השני של התוספות עולה שההבדל בין ברית מילה ללולב ומגילה הוא שבמילה קיים פחות חשש טכני של חילול שבת.

מחלוקת עקרונית זו יכולה להשפיע על שאלה מעשית ביותר המתעוררת פעמים רבות בימינו: האם יש לקיים ברית מילה בשבת כאשר היא עשויה לגרום לחילול שבת של המשפחה והאורחים, שאינם שומרי תורה ומצוות? אם נקבל את עמדת הריטב"א, הרי שמכיוון שהתורה התירה בפירוש לערוך ברית מילה בשבת (או מכיוון שנכרתו עליה י"ג בריתות) אין לדחות אותה מפני חששות חיצוניים. אמנם, לדעת הר"ן מילה לא נדחתה רק משום שאין בה חשש של חילול שבת, וממילא כאשר יש חשש כזה אפשר לדחות גם את מצוות המילה. אמנם, מובן שלמעשה יש מקום לחלק בין השאלות, הן משום שבמקרים אלו החשש של חילול שבת גדול הרבה יותר מן החשש הרחוק של "שמא יטלטלנו", ומאידך – מכיוון שבפועל לא מצינו שגזרו לדחות את המילה בשבת, ייתכן שאין באפשרותנו להמציא גזירה חדשה כזו בעצמנו. ועיין בשו"ת ציץ אליעזר (ו, ג) שדן באריכות בשאלה זו, והסיק למעשה שאין לדחות את הברית.