דילוג לתוכן העיקרי

צו | דין פיגול במקרא ובחז"ל

26.03.2007
00:30:29
0:00 0:00
100
1.0x
  • 0.25x
  • 0.5x
  • 0.75x
  • 1.0x
  • 1.25x
  • 1.5x
  • 1.75x
  • 2.0x

דין פיגול, כפי שעולה מפשט הכתובים, שונה מאוד מהאופן שבו דרשו אותו חז"ל. לפי הפשט נראה שכל קרבן הנאכל חוץ לזמנו נחשב כפיגול ואינו עולה לרצון לבעליו. לעומת זאת, חז"ל מיקדו את תשומת הלב במחשבת המקריב בזמן ההקרבה - רק כאשר המקריב חשב לאוכלו חוץ לזמנו נחשב הקרבן כפיגול. מדוע נטו חז"ל מפשטי המקראות בפרשייה זו? עיון במסכת זבחים מגלה לנו שבאופן כללי חז"ל התמקדו בתחומי המחשבה בקרבנות, יותר מבדינים הקשורים לעשייה המעשית. ייתכן שעיקרון זה מבאר גם את הבנתם בדין פיגול, והוא עומד כפתרון לבעיה שעליה התריעו הנביאים, כאשר עם ישראל השתמש בקרבנות כתריס על אף מעשיהם הרעים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)