דיני קדימה בברכות #2

  • הרב מאיר ליכטנשטיין
"בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ד'"
העולם הלמדני והרעיוני של ברכות הנהנין
שיעור 43 – דיני קדימה בברכות #2
 
בשיעור זה נמשיך את עיוננו בדיני קדימה בברכות, בעיסוק בדיני קדימה בברכות במקרה של "אין ברכותיהן שוות".
ה. סדרי קדימה ב"ברכות הפירות"
החידוש השני בדברי עולא נוגע למקרה של "אין ברכותיהן שוות". במקרה זה, היות והמברך יברך בכל מקרה על שני המינים (על כל אחד את ברכתו הראויה לו), עולא קובע שאין דיני קדימה. על כך מעיר רש"י:
ואף על גב דתנן (ברכות מ', א): 'בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא' - הני מילי בחד מינא וטעה ובירך עליה בורא פרי האדמה, אבל צנון וזית ובירך על הצנון - לא נפטר זית.
רש"י ברכות מ"א, א
השאלה שהטרידה את רש"י היא מדוע עולא מתאר מקרה של שני מינים במקרה בו יברכו שתי ברכות, והרי ברכת בורא פרי האדמה פוטרת גם את פרי העץ. לכן רש"י קובע שמדברי עולא עולה שדין המשנה לפיו ברכת בורא פרי האדמה פוטרת את פירות האילן, מוגבל למקרה שבו בירך את ברכת בורא פרי האדמה על פירות האילן. ברם, במקרה שבו מברך את ברכת בורא פרי האדמה על פרי אדמה, אין היא פוטרת פרי עץ. בטעם הדבר, נשוב ונזכיר יסוד שהזכרנו בשיעור 20 בשם סבי מו"ר הגרי"ד זצ"ל. הגרי"ד עמד על כך שבניגוד לברכת בורא פרי העץ המתפרשת כך שהפרי הוא "פרי העץ", ולכן מברכים אותה רק כאשר יש "צורת הפרי", בברכת בורא פרי האדמה, המונח "פרי האדמה" מתאר את בית הגידול של הפרי –  האדמה. עיקר ראייתו של הגרי"ד היתה מדעת רב יהודה בסוגית קורא (דנו בסוגית קורא בשיעור 22). לדברי רב יהודה ברכתו של הקורא היא בורא פרי האדמה, על אף שקורא הינו לבבות דקלים ואינו "פרי האדמה". לאור זאת נציע הסבר לחידושו של רש"י בסוגייתנו. נראה שברכת בורא פרי האדמה יכולה להתפרש בשני פנים. כאשר מברכים אותו על פרי האדמה, המונח 'פרי האדמה' מתפרש כמתייחס לפרי שצמח מהאדמה. היות וכן, הברכה חלה רק על פירות האדמה ולא פוטרת 'פרי עץ' משום שהוא איננו 'פרי האדמה'. מה שמאפשר את דין המשנה שהמברך בורא פרי האדמה על פרי העץ יצא, הוא שבמקרה כזה שהמברך בירך את הברכה על פרי עץ, אנו מפרשים את הברכה כמתייחסת לבית הגידול של הפרי, וכל פרי עץ צומח אף הוא מהאדמה. ברם, כאשר המברך בירך את הברכה על פרי האדמה, היות ואז הברכה לא מתפרשת כמתייחסת לבית הגידול אלא לצורת הפרי, הרי שאז ברכת בורא פרי האדמה לא פוטרת את פרי העץ.[1] 
אף ממקורות ארץ ישראל מתקופת הגניזה, ניתן להוכיח שהם אחזו בשיטה שכאשר יש לפני המברך שני מינים, האחד פרי אדמה והשני פרי העץ, ניתן לברך את ברכת בורא פרי האדמה אך זו לא פוטרת את פרי העץ. כך עולה בבירור משרידי שתי הגדות ארץ ישראליות עתיקות מתקופת הגניזה, בחטיבה של הברכות על הפרפראות שנאכלו בטיבול הראשון (ראה את נוסח הברכות בשיעור 3).[2] בשתי הגדות אלו, חטיבת הפרפראות נפתחת בברכה על פירות בסדר הבא:
ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם בורא פרי האדמה
ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם בורא פרי העץ...
הגדה של פסח נוסח ארץ ישראל[3]
סיכומו של דבר, מדברי רש"י עולה שבמקרה של "אין ברכותיהן שוות", שאין קדימה לברכת בורא פרי העץ, וניתן לברך ברכת בורא פרי האדמה ולאחריה את ברכת בורא פרי העץ.
נשוב עתה להתבונן בשיטת הבה"ג והרא"ה שהובאה לעיל, שקבעו שיש להקדים את ברכת בורא פרי העץ לברכת בורא פרי האדמה.
נפתח בציון להבדל שבין הראשונים בפרשנות הסוגיה. בעוד שהראשונים האחרים פירשו את דברי עולא "דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה", כך שאין סדר לברכות, הרא"ש העיר על דרך פרשנות הסוגיה על ידי הבה"ג:
ולדידיה הא דקאמר אבל אין ברכותיהם שוין ד"ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה לא בא להשמיענו דין הקדמה כלל אלא שאין האחד פוטר את חבירו
רא"ש ברכות ו', כה
הרא"ש עצמו חולק על הבה"ג:
ולישנא לא משמע הכי דא"כ הוה ליה למימר אין האחד פוטר את חבירו
שם
במסגרת דיונם בשיטת הבה"ג, התוספות ציינו למעשה של תלמידי בר קפרא:
דהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא, הביאו לפניו כרוב ודורמסקין ופרגיות, נתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך, קפץ וברך על הפרגיות, לגלג עליו חבירו.
כעס בר קפרא, אמר: לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג אני כועס; אם חבירך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם - אתה על מה לגלגת עליו?
חזר ואמר: לא על המלגלג אני כועס אלא על המברך אני כועס. ואמר: אם חכמה אין כאן, זקנה אין כאן?
תנא: ושניהם לא הוציאו שנתן.
בבלי ברכות לט, א
הסוגיה דנה במעשה זה במסגרת סוגית שלקות, והיא מציעה את ההסבר הבא ליסוד הדין הנדון במעשה זה:
מאי לאו בהא קא מיפלגי; דמברך סבר: שלקות ופרגיות שהכל נהיה בדברו, הלכך חביב עדיף; ומלגלג סבר: שלקות - בורא פרי האדמה, פרגיות - שהכל נהיה בדברו, הלכך פירא עדיף!
שם
הצעת הסוגיה היא שלמ"ד שברכת השלקות היא שהכל, יברך על הפרגיות משום שהוא חביב, ואילו למ"ד שברכת שלקות היא בורא פרי האדמה, על אף שהפרגיות הוא חביב, יש לברך על השלקות תחילה משום שברכת בורא פרי האדמה קודמת לברכת שהכל. ברם, כפי שהתוספות העירו, הרי מדובר כאן בשני מינים שאין ברכותיהן שוות, ולכן הצעת הסוגיה להקדים את ברכת השלקות למ"ד שברכת השלקות היא בורא פרי האדמה, סותרת את דברי עולא בסוגייתנו:
וא"ת הא אמרי' לעיל (דף לט.) גבי עובדא דבר קפרא דברכת בורא פרי האדמה חשיבא טפי משהכל לפי שמבוררת טפי א"כ גם ב"פ העץ חשיבא טפי מברכת ב"פ האדמה
תוספות ברכות מ"א, א
התוספות מתרצים:
וי"ל דלא חשיב ב"פ העץ כל כך מב"פ האדמה כמו שחשוב ב"פ האדמה משהכל
שם
התוספות מציעים לחלק בין שני מינים שברכתם בורא פרי האדמה ובורא פרי העץ לבין שני מינים שברכת אחת מהם היא בורא פרי האדמה וברכת המין השני הוא שהכל. בדברי ההסבר שלהם, הם מתנסחים במונחים של חשיבות – "דלא חשיב ב"פ העץ כל כך מב"פ האדמה כמו שחשוב ב"פ האדמה משהכל". ניטיב להסביר את הדברים באמצעות ההבחנה היסודית שלנו באשר למבנה מערכות הברכה לפני האכילה בספרות חז"ל. בשיעור 2 עמדנו על היעדר המונח המאחד "ברכות הנהנין" בספרות חז"ל, ועל קיומן של כמה מערכות ברכה לפני האכילה בספרות התנאים. עמדנו על קיומו של מערך "ברכות הפירות", ועל כך שברכת שהכל לא משתייכת למערך זה, אלא מהווה ברכה עצמאית המתירה את הנאת האדם ללא התייחסות לזהות החפצא שעליו מברכים ולבית גידולו.[4] לאור זאת, נבאר כי לדברי התוספות יש להגביל את דברי הסוגיה בדף לט, א, לברכת שהכל בלבד, משום שהיא לא משתייכת כלל למערך "ברכות הפירות". במקרה שבו עומדים לפני המברך שני מינים, אשר ברכת אחד מהם היא ממערך "ברכות הפירות" וברכת השני היא ברכת שהכל, במקרה זה בלבד יש להקדים ולברך את הברכה המשתייכת למערך "ברכות הפירות". מה שאין כן במקרה של שני מינים, אשר ברכת שניהם משתייכת לאותו מערך של "ברכות הפירות", כאן נקבע שבתוך אותו מערך ברכות אין סדרי קדימה, ויכול לברך תחילה את ברכת בורא פרי האדמה.
רעיון דומה, הקובע שיש סדרי קדימה בין מערכות ברכות שונות, מופיע גם בדברי רבנו יונה לסוגייתנו. רבנו יונה מקשה על השיטה המאפשרת להקדים את ברכת בורא פרי האדמה לברכת בורא פרי העץ מהמשך הסוגיה שם מופיעים סדרי קדימה בתוך שבעת המינים, שיש להקדים לברך על המין הסמוך למילה ארץ:
בכאן יש לשאול היאך מצינו למימר שאם ירצה יקדים פרי העץ לפרי האדמה והא אמרינן כל המוקדם בפסוק הוא קודם לברכה וחטה ושעורה שברכתן בפה"א הם המוקדמים לפירות העץ האמורים בפסוק והנה שעל כרחו יש לו להקדים ב"פ האדמה לב"פ העץ ואף על פי שיהיו לו חביבים יותר פירות העץ
תלמידי רבינו יונה על הרי"ף, ברכות כ"ט, א
רבנו יונה מביא שני תירוצים, ונביא כאן את לשון התירוץ השני הנוגע לענייננו:
עוד נוכל לתרץ ולומר דמאי דאמרינן כל המוקדם בפסוק זה הוא מוקדם לברכה אפילו כשאין ברכותיהן שוות אמרו ומיירי כגון שאינו כוסס את החטה אלא שהוא אוכל דייסא וכיוצא בו שברכתו בורא מיני מזונות וזה ודאי יש לו להקדים קודם ברכת ענבים ותאנים כיון שהוא ברכה מענין מזון וכי אמרו באיזה מהם שירצה יקדים לא אמרו אלא בברכת בורא פרי האדמה ובברכת ב"פ העץ אבל בברכת בורא מיני מזונות ובברכת ב"פ העץ ברכת במ"מ יש לו להקדים. מפי מורי הרב נר"ו:
שם
רבנו יונה קובע כאן יסוד דומה לאמור לעיל, והוא שהקביעה שיברך על איזה מהם שירצה, במקרה של "אין ברכותיהן שוות", מתייחסת למקרה שבו ברכות שני המינים משתייכות לאותו מערך ברכות. רק כאשר שתי הברכות משתייכות למערך "ברכות הפירות", נקבעה ההלכה שיברך על איזה מהם שירצה. ברם, במקרה שבו עומדים לפני המברך דייסה שברכתה בורא מיני מזונות ופרי, הרי שמדובר במקרה של שתי ברכות המשתייכות למערכות ברכה שונות. ברכת בורא מיני מזונות משתייכת למערך של "ברכות הדגן" (ראה שיעורים 25, 26) והיא בעלת זיקה לברכת הפת, ואילו ברכת הפרי משתייכת למערך של "ברכות הפירות". במקרה זה, נקבעה ההלכה שיש סדרי קדימה בין מערכות הברכה השונות, ויש להקדים את ברכת הדגן לברכת הפירות. כאמור, דברי רבנו יונה מצטרפים ליסוד שקבעו התוספות, לפיו יש להקדים את "ברכות הפירות" לברכת שהכל.
דברים דומים מופיעים בטור באשר לסדרי הקדימה בין ברכת בורא פרי הגפן לבין שאר ברכות:
כתב ה"ר פרץ דווקא אם אוכל ענבים שברכתן בפה"ע אבל אם עשה מהם יין שברכתו בפה"ג כיון שמפרט בה הגפן חשובה וקודם לדבש ואפילו לזית שהוא ראשון לארץ בתרא כיון שברכת היין חשובה קודמת בין בברכה ראשונה בין בברכה אחרונה כשכולל ברכת היין עם ברכת הפירות כדפרשי' לעיל צריך להזכיר תחלה על הגפן ועל פרי הגפן ואח"כ על העץ ועל פרי העץ
ומיהו מעשה קדרה דחטין ושעורין קודמין ליין לפי שברכתן במ"מ שהיא ג"כ חשובה שמבוררת וגם קודמים לו בפסוק:
טור אורח חיים סימן ריא
בדומה לרבנו יונה, רבנו פרץ קובע סדרי קדימה בין מערכות ברכה שונות. בשיעורים הקודמים כבר עמדנו על השתייכותה של ברכת בורא פרי הגפן למערך "ברכות הסעודה" (ראה שיעור 13). ובכן, תורף דברי רבנו פרץ הוא שיש להקדים את "ברכות הסעודה" ל"ברכות הפירות". בנוסף, רבנו פרץ מדגיש שיש קדימה של ברכות המשתייכות למערך הברכה על דגן לברכת בורא פרי הגפן.
לאור הערתנו על קיום מערכי ברכות שונים, נסכם בהגדרה הבאה – יש להגביל את סוגית ברכות מא, הדנה בסדרי קדימה של ברכות למקרה של ברכות המשתייכות לאותו מערך ברכות. ליתר דיוק, הסוגיה דנה בסדרי קדימה במסגרת "ברכות הפירות". לעומת זאת, יש סדרי קדימה שונים בין מערכות ברכה שונות. יש להקדים את "ברכות הדגן" ל"ברכות הפירות", ואת "ברכות הפירות" לברכת שהכל.
ו. פסיקת הלכה
הראשונים נחלקו בפסק ההלכה. אחד השיקולים שהנחו את הראשונים היה זיקת הדיון במחלוקת ר' יהודה וחכמים להמשך הסוגיה הקובעת סדרי קדימה ביחס לשבעת המינים. יש שראו בכך ראיה שהלכה כר' יהודה, ויש שקבעו שהדברים נאמרו אף לשיטת חכמים, ומדובר במקרה שבו אין למברך שום עדיפות, ואז יברך לפי סדרי הקדימה שנקבעו ביחס לשבעת המינים. הרמב"ם פסק כחכמים:
היו לפניו מינין הרבה אם היו ברכותיהן שוות מברך על אחת מהם ופוטר את השאר,
ואם אין ברכותיהם שוות מברך על כל אחת מהן ברכה הראויה לו, ואי זה מהם שירצה להקדים מקדים,
ואם אינו רוצה בזה יותר מזה אם יש ביניהם אחד משבעת המינים עליו הוא מברך תחלה, וכל הקודם בפסוק קודם בברכה, והשבעה הן האמורים בפסוק זה ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש, ודבש זה הוא דבש תמרים, והתמרים קודמין לענבים, שהתמרים שני לארץ והענבים שלישי לארץ.
רמב"ם ברכות ח, יג
אף הרא"ה פסק כחכמים, וכשיטתו שיש להקדים את הברכה המבוררת יותר:
ובפלוגתא דמתני' הלכה כרבנן, וברכותיהן שוות חביב עדיף ואין ברכותיהן שוות חשוב בברכה עדיף, וכדמוכח לעיל מעשה דבר קפרא.
רא"ה ברכות מא, א
לעומתם, רבנו יונה והרא"ש פסקו כר' יהודה, ונביא את דברי רבנו יונה:
ולענין פסקא פסקו הגאונים ז"ל הלכה כר' יהודה דאמר מין ז' עדיף ואף על גב דפליגו רבנן עליה וסמכינן על מאי דאמרי' בסמוך כל המוקדם בפסוק הוא קודם בברכה וכיון דבז' המינים עצמם יש לו להקדים המין שהזכיר הפסוק תחלה ממילא שמעינן שיש לו להקדים שבעת המינין למין אחר
תלמידי רבינו יונה על הרי"ף,ברכות כ"ח, ב
רבנו יונה דוחה את העמדה שמצינו ברמב"ם, שמדובר שם במקרה בו אין בעיני המברך עדיפות:
ואין לדחות ולומר דהתם מיירי כששניהם שוין וחביבין לו דכיון שאין הא' חביב מחבירו יש לו להקדים אותו שסידר בפסוק ראשון אבל כשהאחד חביב מחבירו יש לו להקדים החביב כרבנן ואפי' היה האחרון שבפסוק, זה אי אפשר לאמרו מדאמרי' עליו בסמוך (דף מא ב) רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי אייתון לקמיהו תמרי ורמוני שקל רב המנונא ובריך אתמרי ברישא א"ל לא סבר לה מר להא דאמר רב יוסף כל המוקדם בפסוק זה הוא קודם בברכה וכו' ואם איתא דמיירי רב יוסף בשאין האחד חביב יותר מחבירו כשבירך רב המנונא אתמרי ברישא אמאי קאמר ליה לא סבר לה מר להא דרב יוסף וכו' דלמא דרב המנונא משום הכי בריך אתמרי מפני שהיו לו חביבין יותר אלא ודאי מאי דאמרי' כל המוקדם בפסוק הוא קודם לברכה בכל ענין נאמר בין שהיו חביבין לו שניהם בשוה בין שיהיה האחד חביב מחבירו יש לו להקדים אותו שנזכר בפסוק ראשון וכיון דבז' המינין עצמם יש לו להקדים אותו שנזכר בפסוק ראשון ממילא שמעינן דכ"ש דיש לו להקדים מין מז' המינים למין אחר כדברי ר' יהודה. מפי מורי הרב נר"ו:
שם
השולחן ערוך מביא את שיטת הרא"ש ואת שיטת הרמב"ם:
היו לפניו מיני פירות הרבה, אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה, מקדים מין ז' אעפ"י שאינו חביב כמו המין האחר; ואם אין ביניהם ממין שבעה, מקדים החביב; ואם אין ברכותיהם שוות, אפילו יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית, איזה מהם שירצה יקדים ואפי' אינו חביב; ויש אומרים שגם בזה צריך להקדים החביב; ונקרא חביב המין שרגיל להיות חביב עליו, אפילו אם עתה חפץ במין השני.
ולהרמב"ם אם היה מין אחד חביב לו יותר, בין שברכותיהם שוות בין שאינם שוות בין שיש בהם ממין ז' בין שאין בהם ממין ז', מקדים החביב לו אז באותה שעה; ואם אינו רוצה בזה יותר מבזה, אם יש ביניהם משבעת המינים, עליו מברך תחלה.
שו"ע אורח חיים רי"א, א-ב
המשנה ברורה כותב שעיקר דעת השו"ע הוא לפסוק כדעה הראשונה:
ומשמע מסתימת המחבר דהעיקר כדעה הראשונה שהיא דעת רוב הפוסקים
משנה ברורה ריא ס"ק יג
בנוסף, השו"ע פוסק את הקדימה של "ברכות הפירות" לברכת שהכל, ואת שתי הדעות במחלוקת האם יש להקדים את ברכת בורא פרי העץ לבורא פרי האדמה:
הביאו לפניו דבר שברכתו בפה"ע ודבר שברכתו שהכל, בפה"ע קודמת שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד; וכן בפה"א ושהכל, בפה"א קודמת; ואם הביאו לפניו בפה"ע ובפה"א, איזה מהם שירצה יקדים; וי"א שבורא פרי העץ קודם.
שם סעיף ג
והסכימו האחרונים דנכון לנהוג כי"א הזה אם שניהם שוים בחביבות אכן אם פה"א חביב עליו יותר מברך על החביב כנ"ל בס"א
משנה ברורה סימן ס"ק יח
כמו כן, השולחן ערוך שם מביא את סדרי הקדימה בתוך שבעת המינים ואת סדרי הקדימה בין ברכת המוציא, בורא מיני מזונות ובורא פרי הגפן.
ז. בין דיני קדימה בברכת הפת לבין דיני קדימה ב"ברכות הפירות"
נסיים בהצבעה על זליגה הדדית של מושגים מתוך הדיונים על סדרי קדימה בברכת הפת ועל סדרי הקדימה ב"ברכות הפירות". בשיעור 37 עסקנו בגדרי קדימה בברכת הפת. הבאנו שם את דברי התוספתא:
פת שעורין ופת כוסמין – מברך על של שעורין,
והלא כוסמין יפין מן השעורין? אלא שהשעורין ממין שבעה וכוסמין אינן ממין שבעה
תוספתא ברכות ד', טו
הירושלמי מעיר, ששיקול זה הובא מתוך דברי ר' יהודה במסגרת הדיון על קדימה ב"ברכות הפירות", במשנה ברכות ו', ד:
ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעורא דר' יודה היא, דר' יודה אמ' אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך
ירושלמי ברכות ו', א
בדברי המשנה ברורה יש זליגה הפוכה של מושג מתוך הדיון על סדרי קדימה בברכת פת לגדרי הקדימה ב"ברכות הפירות". אחד הקריטריונים לקביעת "דגן מן המובחר" היה שלימות הככר לעומת פרוסה (ראה שיעור 37). המשנה ברורה מכניס שיקול זה במסגרת "ברכות הפירות":
ואם שניהם ממין אחד משבעת המינים או ששניהם אינם מין שבעה מקדים השלם ואפילו אם החצי חביב יותר שלם עדיף
משנה ברורה ריא ס"ק ד
 
 
 
 
 
 
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון,
ולרב מאיר ליכנטשטיין, תשע"ב
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
**********************************************************
*
 
 
 
 

[1] נעיר שהשולחן ערוך אורח חיים ר"ו, ב, פוסק שאם המברך מתכוון לפטור את פרי העץ בברכתו, ברכת בורא פרי האדמה על פרי אדמה פוטרת אף את פרי העץ.
[2] אנו רגילים לכנות חלק זה של הסדר בשם "כרפס", ולברך על ירק בודד. מהגדות אלו עולה שמנהג ארץ ישראל באותו זמן היה לאכול כמה פרפראות, ולכן יש שם ריבוי של ברכות לפני אכילה. ראה: שמואל וזאב ספראי, הגדת חז"ל, ירושלים, תשנ"ח, עמ' 23.
[3] ראה: הגדה של פסח, מה' דניאל גולדשמידט, ירושלים, תשמ"ב, עמ' 76; עזרא פליישר, "על 'סידור' קדום כמנהג ארץ ישראל", בתוך: מאה שערים – עיונים בעולמם הרוחני של ישראל בימי הביניים לזכר יצחק טברסקי, עורכים ע' פליישר, י' בלידשטיין, כ' הורוביץ, ד' ספטימוס, ירושלים, תשס"א, עמ' 48.
[4] על גדרי ברכת שהכל נעמוד אי"ה בשיעורים בהמשך.