דף ח: תפילת ותיקין

  • הרב עזרא ביק
הרב עזרא ביק
דף ח:
תפילת ותיקין
 
סכום השיעור בנושא תפילת ותיקין
דף ט:
 
הסוגיא בדף ח': עסקה בזמן הגבול בין ערב לבוקר בנוגע לאמירת ק"ש,  וממילא נגעה גם בשאלת תפילת זמן ק"ש של שחרית. זהו בעצם הנושא של המשנה בדף ט':. אולם המשנה בט':, ובעקבותיה הגמ' שם, נותנת תשובה אחרת לחלוטין לזמן ק"ש. הגמ' בדף ח': העלה שתי אפשרויות, או עלות השחר, או נץ החמה. המשנה בדף ט': קבעה שתחילת זמן ק"ש היא משיכיר. אכן יש כמה הצעות איך בדיוק להגדיר משיכיר – משיכיר בין תכלת ללבן, בין תכלת לכרתי, בין זאב לכלב, בין חמור לערוד, או מי שראה את חבירו בריחוק ד' אמות ויכירנו, אך ברור שבעקרון יש כאן קביעה אחת – זמן ק"ש תלוי בדרגת אור שמאפשר להבחין בזהות של דברים פרטיים. זמן זה הוא בערך באמצע, בין עלה"ש ונץ החמה. עוד דעה בגמרא היא "ק"ש וכתיקין", שמוגדר על ידי המימרא: "ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה". שני זמנים אלו לא מוזכרים בסוגיא בדף ח': ושני הזמנים המוזכרים שם  אינם מוזכרים בסוגייתנו. בהסבר התנגשות הסוגיא נאמרו הרבה שיטות בראשונים.
 
במאמר שני המסביר מהו מנהג הותיקין, אנו לומדים: "ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה ותפילה ונמצא מתפלל ביום". מקור הדין מיוחס לפסוק, יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים" (תהילים ע"ב). עלינו קודם להבין מהו הבסיס למנהג ותיקין.
 
שאלה ראשונה: האם ותיקין הוא דין בק"ש או דין בתפילה? ברש"י יש לכאורה סתירה.
 
רש"י ד"ה מאי קראה: דמצוה להתפלל עם הנץ החמה. משמע שהדין הוא דין בקביעת זמן תפילה (ודין ק"ש נגזר ממנו כיון שצריך לסמוך גאולה ותפילה.)
 
רש"י ד"ה דכתיב יראוך עם שמש כגו': מתי מתיראין ממך כשמוראך מקבלים עליהם דהיינו מלכות שמים שמקבלים עליהם בק"ש. משמע שהוא דין בזמן ק"ש.
 
תוס' ד"ה לק"ש. מלשונו משמע שהוי דין בתפילה. זמן ק"ש הוא מן עלות השחר עד ג' שעות אבל יש לקרוא בסמוך להנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה, וכן מפורש בתוס' הרא"ש.
 
רמב"ן במלחמות לדף ח': מסביר באריכות שאין שום דין לקרוא ק"ש סמוך לנץ החמה. ותיקין הוי דין בתפילה, כיון שלכתחלה זמן תפילה הוא אחרי נץ החמה ויש להתפלל בסמוך לנץ כדי לקיים יראוך עם שמש. על מנת לקיים גם דין סמיכות גאולה לתפילה, יש על המתפלל לאחר את קריאת השמע עד סמוך לנץ, למרות שמדין ק"ש יכול לכתחלה לקרוא מזמן משיכיר. להלכה, כיון שקשה בפועל לכוון זמן מנהג ותיקין, וסמיכות גאולה לתפילה הוא קיום נוסף ולא חיוב, יכול לקרוא ק"ש משיכיר, ולכתחלה יש להתפלל רק לאחר הנץ.
 
בעל המאור (שם). מחדש שיש שלשה זמנים: לפני הנץ, תוך הנץ, ולאחר הנץ. כנראה – אין הדבר מפורש בדבריו – תוך הנץ הוא הזמן מתחילת ראית פני השמש עד שהשמש נראה כולה מעל האופק. דין ותיקין הוא דין לקרא ק"ש "עם השמש", כלומר תוך הנץ. לפני הזמן הזה אינו זמן ק"ש כלל (ע"פ המאמר השני של רשב"י בדף ח:, וע"פ פסק ההלכה "לק"ש כותיקין".) עיקר זמנה  הוא תוך הנץ דווקא, לקיים יראוך עם שמש.
 
רבינו יונה (בדף ט:) מפרש כמו הרמב"ן, אך מוסיף שלכתחלה סוף זמן ק"ש של שחרית הוא עד הנץ החמה. זמן תפילה לכתחלה הוא מהנץ, כותיקין. ממילא, כדי לסמוך גאולה לתפילה צריך לאחר ק"ש עד קרוב לסוף זמנה, בנץ החמה.
 
בנוגע לדין משיכיר. הרמב"ן מסביר שבדיעבד יכול לקרוא ק"ש מעלות השחר (כמו המאמר הראשון של רשב"י בדף ח':). לכתחלה הזמן הוא משיכיר (כמו המשנה בדף ט'(. ותיקין אינו דין כלל בק"ש. סוף זמנה בג' שעות, (שיטת ר' יהושע במשנה בדף ט'.)  מהתוס' לעיל בדף ח:' משמע שאין לקרוא ק"ש אפילו בדיעבד לפני משיכיר. לשניהם סוף הזמן הוא בג' שעות. לפי ר' יונה, סוף הזמן לכתחלה הוא בנץ ורק בדיעבד בג' שעות (ולא מדין ותיקין, שכאמור לשיטתו הוא דין בתפילה, אלא שמדין ק"ש, זמנה לכתחלה עד נץ שזהו זמן בקומיך לכתחלה.
 
שיטת הרמב"ם: הל' ק"ש פ"א היא. זמן ק"ש "מצוותה שיתחיל לקרות קודם החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה".  הרמב"ם סובר שותיקין הוא דין בק"ש וזה מה  שמגדיר את הזמן לכתחלה ("מצוותה") של תחילת זמן ק"ש (הרמב"ם לא הזכיר כאן, לא סמיכות גאולה לתפילה ולא תפילת שמונה עשרה. בדיעבד יכול לקרות גם אחר הנץ. בהלכה י"ב כתב שבדיעבד זמנה מעלות השחר (הרמב"ם אינו מזכיר זמן משיכיר כלל). יש כאן שני חידושים. א – שותיקין הוא דין בק"ש. ב- שותיקין קובע את עצם זמן ק"ש לכתחלה. מי שקורא אחרי זמן זה מוגדר כ"עבר ואיחר".
 
אך עיין רמב"ם הל' תפילה פ"ג ה"א: ותפילת השחר מצוותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית. ולכאורה אין מקור לתחילת זמן תפילה מהנץ אלא מדין ותיקין. וכך פירש הכסף משנה. וקשה, שכבר הוכחנו ברמב"ם שותיקין הוא דין בק"ש. צ"ל שהוי דין בשניהם, שאדם יתפלל – במובן הרחב של מושג התפילה, "עם" השמש. "עם", אין פירושו לפני ולא אחרי, אלא עם, ביחד, ממש (כמו שהבין בעל המאור). מאחר שלעבודת הבורא של האדם יש שני מרכיבים – קבלת עול מלכות שמים, ותחנונים (ק"ש ושמו"ע), לכן הדרך לקיים "עם שמש" הוא לקרוא ק"ש בדיוק לפני ולהתפלל בדיוק אחרי. ויש לאמר שמה שהגמרא הזכיר סמיכות גאולה לתפילה היינו להוכיח שק"ש ותפילה מצטרפים להיות יחידה אחת מורכבת. הדין של סמיכות גאולה לתפילה מגדירה את ה"יראוך" כק"ש ותפילה ביחד, ולכן ה"עם שמש" מתקיים כק"ש מצד אחד של נקודת הזמן ותפילה בצד השני, נמצא שהיחידה המורכבת כולה הוי ממש "עם" הזריחה.
 
ממילא, אחרי ראינו את זה, יש לפרש גם את שיטת רש"י בהתאם, ובזה נפתרה הסתירה כביכול שנמצאת בדבריו.
 
עיין עוד תוס' ביומא ל"ז: שיטת ר"ת שזמן ק"ש הוא דווקא לאחר הנץ לכתחלה, וותיקין הקדימו שלא כדין כדי להתפלל עם תחילת היום מיד אחר הנץ.
 
 
 
 
 
 
 
 
*
**********************************************************
*
Horizontal Scroll: באר שבע* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשע"ב
 
*******************************************************
 
בית המדרש הווירטואלי שליד ישיבת הר עציון
האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הווירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
**********************************************************
*