האומר דבר בשם אומרו

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

בכורות דף לא – האומר דבר בשם אומרו

בסוגייתנו מסופר על כך שרב אידי, השמש של רב ששת, אמר בבית המדרש דבר ששמע מרב ששת ולא אמר זאת בשמו:

"רבי אידי סרסיה דרב ששת הוה שמעה מיניה, אזל אמרה בי מדרשא ולא אמרה משמיה, שמע רב ששת איקפד, אמר: מאן דעקיץ - ליעקציה עקרבא! ורב ששת מאי נפקא ליה מינה? דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי איפשר לאדם לגור בשני עולמים? אלא אמר דוד: רבונו של עולם, יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה! דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר"

המשנה במסכת אבות מלמדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם (פרק ו משנה ו). מהגמרא בסוגייתינו נראה שטענתו של רב ששת הייתה אישית ולא נבעה מהסיבה המובאת במשנה באבות. לו הייתה בעיה בדבריו של ר' אידי מצד 'גאולה לעולם' היו שאר השומעים מקפידים על רב אידי. זו כנראה הסיבה שהגמרא מחפשת מניע אלטרנטיבי לביקורת על רב אידי.

הגמרא מסבירה שרב ששת רצה שאחרי מותו הלכה זו תאמר בשמו ויהיו שפתיו דובבות בקבר; המהר"ל (חידושי אגדות, יבמות צו), מבאר עניין זה:

"כי התורה לא שייך בה מיתה, וכאשר אומרים דבר שמועה מפיו ומתחבר מי שאמרו ההלכה משמו אל החיים על ידי התורה שהיא חיים, ולכך מביא לו החיים עד ששפתיו דובבות בקבר שהרי יש לו חבור אל החיים בדבר שאין שייך בו מיתה, ואז יש לו קצת חיים עד ששפתיו דובבת."

מכל מקום, נראה שסיבה זו לא מחייבת את אמירת ההלכה בשמו של אומרה, שכן כלפי שמיא ידוע מי בעל ההלכה. יתרה מזאת, אף המשניות והברייתות לא נאמרו תמיד בשם אומרם. רבי יהודה החסיד ביאר בספר חסידים (סימן שסז) את הסיבה לתופעה זו:

"לכך חכמים הראשונים לא היו כותבים ספריהם בשמם ולא היו מניחים לכתוב שמם על ספריהם כגון מי שחבר תורת כהנים מכילתא ברייתות ומדרשים ואגדות ותקוני עולם כגון מסכת סופרים לא כתבו בספריהם אני פלוני בר פלוני כתבתי וחברתי זה ספר כדי שלא יהנה בעוה"ז ויפגום שכרו לעוה"ב או היו ממעטים לו בעוה"ז זרעו ושם טוב מזרעו כנגד הנאה שנהנה בעוה"ז שקבל הנאה על שמו "

רבי יהודה החסיד מסביר שבמקרים רבים בעל השמועה מעדיף ששמו לא יתנוסס על שמועתו כדי שתהילתו בעולם הזה לא תפגום בשכרו לעולם הבא. מדבריו ניתן להבין שאין צורך לומר את ההלכה בשם אומרה, שכן אפילו התנאים לא חששו לכך.

לאור דברי ספר חסידים יש להציע הסבר נוסף לכך שרב ששת הקפיד על רב אידי. ניתן לומר שרב ששת חשש שאם ההלכה לא תאמר בשמו היא תדחה ולא תתקבל בבית המדרש.

הרב ירון בן צבי