האם יוצאים ידי חובה בקריאת שמע של `קול ישראל`?

  • הרב אביעד ברטוב

האם יוצאים ידי חובה בקריאת שמע של "קול ישראל"?

הגמרא בברכות טו ע"א מביאה מחלוקת בין רבי יוסי לחכמים, האם הקורא את שמע צריך להשמיע לאוזנו או לא, ופוסקת להלכה כשיטת חכמים, שגם הקורא ולא השמיע לאוזנו - יצא. ואכן, השו"ע (או"ח ס"ב, ג) פוסק להלכה שהקורא את שמע ולא השמיע לאוזנו - יצא, ובלבד שיחתוך את המילים בשפתיו. אמנם, ברור מהגמרא שלכתחילה יש לקרוא קריאת שמע בקול רם, והב"ח (או"ח סי' ס"ב) אף מביא כמה ראשונים שסברו שחובה זו היא מדאורייתא.

 

בשעת הדחק - במקרה של מחלה, או כאשר אדם מצוי במקום מטונף, שלא ראוי לקרות בו קריאת שמע - נפסק בשו"ע (או"ח ס"ב, ד) שניתן לצאת ידי חובת קריאת שמע אפילו בהרהור בלב בלבד.

 

כלל נקוט בידינו, כי ניתן לצאת ידי חובת ברכות שונות בשמיעה בלבד. כך למשל, די לשמוע את בעל הבית מקדש בערב שבת, ואין כל אחד ואחד צריך לברך את ברכת הקידוש בעצמו. דין זה מכונה "שומע כעונה". האם דין "שומע כעונה" שייך גם בקריאת שמע? בשאלה זו נחלקו האחרונים, והמשנ"ב (ס"א, מ) הכריע שאכן ניתן לצאת ידי חובת קריאת שמע בשמיעה בלבד.

 

משכימי הקום שבינינו יודעים כי מדי בוקר, סמוך למהדורת החדשות של השעה שש (לפנות בוקר), בוקע ממכשירי הרדיו קול עמוק הקורא בנעימה ובהטעמה את פסוק "שמע ישראל" ואת פסוקי הפרשייה הראשונה של שמע. האם מאזיני הרדיו יוצאים ידי חובת קריאת שמע בקריאה זו?

 

בפשטות, נראה שאין אפשרות לצאת ידי חובה באופן זה, וזאת משתי סיבות: ראשית - אין להניח שהקורא מתכוון להוציא את השומעים ידי חובתם; ושנית - אפילו אם הוא אכן מתכוון להוציאם ידי חובה, האחרונים כתבו שקול מוקלט אינו נחשב לקול המקורי, אלא לקול מכונת ההקלטה, שאין יוצאים בו ידי חובה (שו"ת משפטי עוזיאל או"ח סימן ה').

 

האם ניתן לצאת ידי חובה בקריאת שמע המשודרת בשידור חי? שאלה זו עלתה על שולחנם של גדולי האחרונים בעניין קריאת המגילה. הרב משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ב סי' ק"ח) כתב שאכן ניתן לצאת ידי חובה בקריאה כזו, שכן משדרי הרדיו 'ממשיכים' באמצעות גלי האתר את קולו של בעל הקורא, וכל המאזינים נחשבים כאילו שמעו את קולו המקורי. לעומתו, הרב עובדיה יוסף (יחווה דעת ח"ג סי' נ"ד) פסק שהקול הבוקע מהרדיו אינו זהה לקול המקורי, ואם האדם נמצא בריחוק מקום, כך שלא יכול היה לשמוע את קולו של הקורא אלמלא השידור הרדיופוני, הוא אינו יוצא ידי חובתו.