הארון | 4

כינוי נוסף לארון הינו: 'ארון ברית ה' צבאו-ת יושב הכרובים'. שֵם זה, מופיע בפרק בו מתוארת לקיחת הארון ע"י חפני ופנחס למלחמה נגד פלישתים:

"וַיְהִי דְבַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה וַיַּחֲנוּ עַל הָאֶבֶן הָעֵזֶר וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק. וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ. וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ ה' הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ. וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית ה' צְבָאוֹ-ת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹקִים חָפְנִי וּפִינְחָס"        (שמואל א ד', א-ד).

ביטוי זה מופיע בכמה הקשרים, וברור כי השם 'ה' צבאו-ת' קשור להיות הקב"ה בעל המלחמות, ולכן הארון יוצא למלחמה ומייצג את נוכחות ה' בקרב, כאשר צבא ישראל הוא צבא ה' הנלחם את מלחמות ה'.

שם זה עולה גם במקומות נוספים בצורות שונות:

- בהעלאת הארון על ידי דוד לירושלים:

"וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָאו-ֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו"                                                     (שמואל ב ו', ב).

- פעמים, על דרך הקיצור ההופעה האלוקית נקראת 'יושב הכרובים'. כך למשל:

"ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ"

                                                                  (תהילים צ"ט, א)[1].

שמות אלו מבארים משמעויות שונות של הארון^[2]:

- יציאת הארון למלחמה^[3]. בפשטות הקב"ה מתגלה גם במלחמה וזוהי חלק מהופעתו.

- יושב הכרובים^[4]. הכתוב רומז להיות ה' צבא-ות יושב הכרובים. כלומר, הכרובים משמשים כמקום מושב לשכינה, כמעין כיסא מלכות. עניין זה מתקשר להתבוננות במקדש בכלליותו כארמון מלכותו של הקב"ה^[5].

- ארון ברית ה' צבא-ות יושב הכרובים - ישנו קשר הדוק כמובן בין מלכותו של הקב"ה לבין הקב"ה כבעל מלחמות. ההופעה האלוקית בעולם מתגלה הן בימי שלום כשהארון במנוחתו נמצא בקדש הקדשים, והן במלחמות כשהארון נמצא במלחמה.

ארון הברית אדון כל הארץ

כפי שראינו בשיעורים הקודמים, השם 'ארון הברית' לבד מופיע מספר פעמים בספר יהושע בהקשר למעבר הירדן. וכך נאמר שם:

"וַיְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר כִּרְאוֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹקֵיכֶם וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ וְאַתֶּם תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו... וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וַיֵּלְכוּ לִפְנֵי הָעָם... וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי. הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן... וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד. וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית לִפְנֵי הָעָם. וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר..."      (ג', ג-טו).

מדוע בהקשר זה של מעבר הירדן והכניסה לארץ נקרא הארון 'ארון הברית'?

יתכן להציע כי העברת הארון בראש המחנה כולו, מבטאת יותר מכל את הברית ההדדית בין כנסת ישראל לקב"ה בכלל, ובמעבר אל ארץ ישראל שממערב לירדן בפרט. בזה באה לידי ביטוי במיוחד האדנות של הקב"ה על הארץ. על כן, מכח היותם עם ה' הם חוצים את הירדן, והכלי המבטא יותר מכל את העובדה היסודית הזאת, היא ארון ברית ה'. במובן זה, מייצג הארון את הנוכחות האלוקית בעולם, את ההופעה האלוקית, את השייכות של העם הזה אל הא-ל הזה.

ארון ה' / ארון האלוקים

בספרי הנביאים קרוי הארון פעמים רבות 'ארון ה'' או 'ארון האלוקים'[6]. כינוי זה בא לבטא את הזיקה הישירה בין הארון לבין נוכחות ה' והשגחתה בישראל ובעולם, כי זהו הכלי המבטא כאמור יותר מכל כלי אחר את ביטוי ההופעה האלוקית ולכן הוא נקרא ארון ה' ארון האלוקים.

לדוגמה במלחמת אבן העזר נגד פלישתים נאמר:

"וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ בָּא אֱלֹקִים אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם. אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹקִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹקִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר. הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאַשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם"         (שמואל א ד', ז-ט).

הפלישתים עושים זהות בין הארון לבין האלוקים.

דברים אלו מתקשרים לדברי התורה בספר דברים:

"כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" (כ', ד).

הגמרא במסכת סוטה (מב.) דורשת את הפסוק הזה כך "זה מחנה ארון". כלומר הליכת ה' עם עם ישראל מתבטאת במחנה ארון שיוצא למלחמה, ומסבירה הגמרא שם "מפני שהשם וכל כינויו מונחים בארון".

כך גם עולה מדברי התורה בספר במדבר:

"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (י', לה-לו).

ישנה גם כאן כביכול זהות בין נסיעת הארון לקומה ה'. ואכן, ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר ד', יג) אומר כי הארון נקרא בשמו של הקב"ה, ואלו דבריו:

 "ויש שהיו קוראים את הארון בשם ה' כבמאמר 'קומה ה'' (במדבר י, לה), שאמרו בנסוע הארון, ובמאמר 'שובה ה'' שאמרו בנוחו (במדבר י, לו) ובמאמר 'עלה אלוקים בתרועה ה' בקול שופר' שגם בו הכוונה לארון ה'".

מקדש^[7]

שם נוסף לארון הוא מקדש. כך למשל בפסוקים הבאים:

"וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ[8] וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן עַד בֹּאָם"            (במדבר י', כא).

"זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת... וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה"         (במדבר ד-טו).

ברור לגמרי כי במלה קדש הכוונה לארון, שאסור לראותו מגולה ואסור לגעת בו.

בדברי הימים א נאמר:

"וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית ה' וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹקֵינוּ וַהֲכִינוֹתִי לִבְנוֹת... רְאֵה עַתָּה כִּי ה' בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ חֲזַק וַעֲשֵׂה"    (כ"ח, ב-י).

ברור לחלוטין כי 'בית למקדש' משמעו בית לארון, ועל כן בית המקדש הוא בית לארון. כך מפורש במיוחס לרש"י שם על אתר:

"כי ה' בחר בך לבנות בית למקדש - לא לבנות לו לדור בו כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, אלא למקדש לצורך הארון שנקרא מקדש דכתיב (במדבר י') 'ונשאו הקהתים נושאי המקדש' והוא הארון".

הבנה זו מתאשרת גם מן העובדה כי הארון הינו הכלי הראשון המוזכר בציווי על בניית המקדש, ולכן לא מקרה הוא כי הארון- המקדש- נתן את שמו למבנה כולו המקדש ובית המקדש.

מדוע הארון נקרא מקדש, ומהי משמעות שם זה?

הקודש פירושו ההופעה האלוקית המתגלה מלמעלה למטה. אנו קוראים לאלוקים 'הקדוש ברוך הוא' - ישנה כביכול זהות בין האלוקות לקודש.

המשמעויות המעשיות של המילה קדושה הינן במובן של הבדלה. הפרשה נובעת מן האמור לעיל, ועל כן דוקא הארון הינו הכלי המייצג יותר מכל את הנוכחות האלוקית בעולם בכלל ובמשכן בפרט.

לא במקרה הארון קרוי גם ארון האלוקים או ארון ה' בגלל הזיקה המובהקת בינו לבין ההופעה של הקב"ה והתגלותו בעולם.

ארון הקודש

רק פעם אחת נקרא הארון ארון הקודש, וזאת עם גניזתו בימי יאשיהו:

"וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַה' וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. וַיַּעֲמֵד הַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם וַיְחַזְּקֵם לַעֲבוֹדַת בֵּית ה'. וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה' תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים ב ל"ה, א-ג).

מעניין כי קדושתו של הארון מוזכרת רק עם גניזתו. כל עוד הארון משמש לייעודיו השונים הוא נקרא בתחילה ארון העדות או ארון הברית, ברגע שהוא נגנז והוא מפסיק לשמש לייעוד זה, הוא נקרא ארון הקודש^[9]

 

 

 

הארון - שֵם

ראינו לעיל כי בהעלאת הארון מקרית יערים לעיר דוד ע"י דוד נאמר:

"וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָאו-ֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו"                                             (שמואל ב ו', ב).

בפרשה המקבילה בדברי הימים נכתב כך:

"וַיַּעַל דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה אֶל קִרְיַת יְעָרִים אֲשֶׁר לִיהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹקִים ה' יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם" (דברי הימים א י"ג, ו).

רש"י בפירושו לשמואל מפרש בפשטות:

"'אשר נקרא שם שם' - אשר נקרא לו לארון שם. ומהו השם? שיהיה שם ה' צבא-ות עליו".

הרד"ק על אתר מפרש:

"'אשר נקרא שם' - ואח"כ פירש שם ה' צבא-ות יושב הכרובים עליו נקרא הארון שם. ומה שנזכר שם הארון בזה השם במקום זה, מה שלא נזכר כן במקום אחר, לפי שנתקדש שמו של הקב"ה עליו בהיותו בשדה פלישתים".

והאברבנאל על אתר מבאר:

"כי בעבור הנפלאות אשר עשה הארון נתפרסם בכריזה מופלאת שם ה' צבא-ות בין בארץ פלישתים ובין בקרב ישראל, ולזה אמר שתי פעמים שם שם, שם ה' בתוך פלישתים ושם ה' בקרב ישראל".

בביאור דעת מקרא, מוסיף יהודה קיל:

"כי הכתוב אחז כאן לשון האצלה כפולה 'שם שם' כדי למנוע טעות שה' יושב על הארון פשוטו כמשמעו, כי הרי מלוא כל הארץ כבודו.

ומצאנו ששם ה' בא לפעמים במקום ה' בעצמו ובכבודו, כמו: 'הנה שם ה' בא ממרחק' (ישעיהו ל, כז), ועוד מצאנו שקריאת שם על מישהו או על משהו אות היא שהוא קנינו של הקורא. וכך נאמר על ישראל 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' (דברים כח, י), וכן על המקדש 'ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בנית' (מלכים א, ח, מג), וכן על ירושלים 'כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה' (ירמיהו כה, כט)                             וכן על הנביא שלוחו של מקום 'כי נקרא שמך עלי ה' אלקי צבא-ות' (ירמיהו טו, טז). וכן לגבי בחירת המקום ע"י הקב"ה 'לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה' (דברים יב, ה), וכן 'ויאמר שלמה לבנות בית לשם (לארון) ה'' (דברי הימים ב, א, יח).

אם רוצים לזהות את הביטוי בשם הויה התורה אומרת בויקרא כד, יא-טז 'ויקב בן האשה הישראלית את השם... ונוקב שם ה'', וכן 'ליראה את השם הנכבד את ה' אלוקיך' (דברים כח,נח), ו'ואדעך בשם' (שמות לג, יז)"^[10].

שֵׁם בהקשרים נוספים

ברצוננו כעת להראות כי ישנם הקשרים נוספים של הופעת המלה 'השם', הקשורים לעניננו^[11].

בהקשרים רבים, 'שֵם' הוא כינוי כבוד לקב"ה. וכך דברי הנביא ישעיהו:

"אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי, וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא-אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים"           (מ"ב, ח).

בספר ויקרא אומרת התורה:

"דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי ה'"

                                                                               (כ"ב, ב).

בעקבות חטא העגל, אומרת התורה:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-ה' רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי... וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה  כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם. וַיֹּאמַר  הַרְאֵנִי נָא אֶת-כְּבֹדֶךָ. וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל-טוּבִי עַל-פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם"        (שמות לג,יב-יט).

ישנה כאן ידיעה בשם וקריאה בשם.

בדברים נאמר:

"אִם-לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת-הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ" (כ"ח, נח).

בפסוק זה ישנה כביכול זהות בין השם הנכבד ובין ה'.

גם בימי הנביאים, נביאים מתנבאים בשם ה', ואילו נביאי השקר נבאים בשמו של הקב"ה בשקר:

"לָכֵן כֹּה-אָמַר ה' עַל-הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא-שְׁלַחְתִּים וְהֵמָּה אֹמְרִים חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְּבִאִים הָהֵמָּה"                                              (ירמיהו יד, טו).

וכן:

"הַחֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת-עַמִּי שְׁמִי בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת-שְׁמִי בַּבָּעַל"     

                                                           (כ"ג, כז).

גם בית ה', שמו של הקב"ה נקרא עליו. כך בירמיהו:

"וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם וַתַּעֲשׂוּ אֶת-הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר-נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו"      (ל"ד, טו).

בשירת האזינו אומר משה:

"כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו"        (דברים לב, ג).

הנביא צפניה אומר:

"כִּי-אָז אֶהְפֹּךְ אֶל-עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד[12]" (ג', ט).

בעקבות דרישת ה' מאברהם "התהלך לפני והיה תמים" נאמר "כי כל העמים ילכו איש בשם אלוקיו ואנחנו נלך בשם ה' אלוקינו".

הספרי בדברים פרשת ראה אומר כך:

"לשום את שמו שם - נאמר כאן 'שמו' ונאמר להלן (במדבר, ו, כז), 'שמי' מה שמו האמור כאן בית הבחירה אף שמי האמור להלן בית הבחירה. מה שמי האמור להלן ברכת כהנים, אף שמו האמור כאן ברכת כהנים. אין לי אלא במקדש, בגבולין מנין? תלמוד לומר (שמות, כ,כ) 'בכל המקום אשר אזכיר את שמי'. אם כן למה נאמר לשום את שמו שם? במקדש אומרים את השם ככתבו ובמדינה בכינויו"                                                        (פיסקא סב).

בעקבות אונקלוס המתרגם "ובכל אתרא די אשרי ית שכנתי", מבאר האבן עזרא: "בכל מקום אשר אשים זכר לשמי, שכבודי שוכן שם כמו שילה ונוב שעמד שם הארון". האבן עזרא קושר בין אזכרת שמו של הקב"ה לבין הארון.

באופן כללי אדנות ה' על הבריאה מתבטאת על ידי קריאת שמות העושה אותו קונה שמים וארץ.

בהקשרים המקראיים בהם מופיעים המונחים יודעי שמי הם קשורים כך או אחרת לעבודת אלוקים. דוד בתהילים מבטא זאת כך 'ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה'' (תהילים ט, יא),'יודעי שמך' נרדף לדורשיך, וכן במזמור צא, יד 'כי בי חשק ואפלטהו ואשגבהו כי ידע שמי', 'בי חשק' נרדף ל'יודעי שמי'.

בנביא ישעיהו נאמר:

"בעת ההיא יובל שי לה' צבאו-ת עם ממושך ומורט ומעם נורא מן הוא והלאה, גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו אל מקום שם ה' צבאות הר ציון"

                                                            (י"ח, ז).

בהקשר לברכת כהנים, מקדימה התורה ואומרת (במדבר ו', כז) "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם".

כך גם כשהתורה מתייחסת לבחירת שבט לוי, היא אומרת

"כי בו בחר ה' אלוקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים"  (דברים יח,ה).

כשהתורה מתארת בספר דברים כולו את הבחירה האלוקית במקום "המקום אשר יבחר ה'", בדרך כלל המטרה היא "לשכן שמו שם" או "לשום שמו שם" (דברים יב, ה, יא), ואונקלוס מתרגם על אתר "אלהן לאתרא די יתרעי ה' אלהכון" "לאשראה שכנתה תמן" לשום את שמו שם תרגומו להשרות את שכינתו שם.

וכן בירמיהו ז, יב אנחנו רואים כי שם הוא קיצור של "ארון השם". על הפסוק: "כי לכו נא אל מקומי אשר בשילה אשר שיכנתי שמי שם בראשונה", מבאר הרד"ק "שהחרבתי אותו וסלקתי שכינתי ממנו וגלה הארון ממנו", בהקשר זה שכינה הוא ארון הכרובים עליו שורה הכבוד- השכינה.

על פי כל הראיות שהבאנו אודות משמעות עניין השם בזיקה להשראת שכינה, מובן מאוד איך הביטוי שם הינו קיצור של ארון ה' מקום בו השכינה שורה מעל הכפורת מבין שני הכרובים. על כן שלמה בתפילתו עם חנוכת בית ה' אומר:

"מִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת-עַמִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא-בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי עִם-לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל... וַיָּקֶם ה' אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל... לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם, לִשְׁמֹעַ אֶל-הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה... בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב אֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ-לָךְ וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ וְהוֹדוּ אֶת-שְׁמֶךָ וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה"

                                                (מלכים א ח', טז-לג).

ברור כי מעבר לכינוי זה ולמשמעותו, ישנה כאן גם מגמה של הרחקת הגשמה המודגשת מאוד הן בתורה והן בדברי הנביאים. לאור זאת, מובן מדוע אחד משמותיו של הארון הוא 'שֵם'. שם זה מבטא את הנוכחות, הגילוי האלוקי, ואחד הכלים המבטאים זאת יותר מכל כלי אחר, הוא הארון ועל כן זהו שמו.

הארון כהדום רגלי ה'

הביטוי 'הדום רגלי ה'' מופיע בהקשרים שונים^[13]. בשני מקומות, הכתוב קושר את הדום הרגליים לארון, ושם ננסה לבחון את משמעות הדברים.

בתהילים נאמר:

"נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו. קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ"            (קל"ב, ז-ח).

וכן:

"ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ... רוֹמְמוּ ה' אֱלֹקֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא"  (צ"ט, א-ה).

 

ואילו בדברי הימים א נאמר:

"וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל-רַגְלָיו וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי  אֲנִי עִם-לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית-ה' וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹקֵינוּ וַהֲכִינוֹתִי לִבְנוֹת"                                                   (כ"ח, ב).

בפשטות, הארון הוא כביכול הדום לרגלי ה' יושב הכרובים שמעל לארון. הארון משמש כביכול הדום- מעין ספסל קטן שרגלי ה' יושב הכרובים נחות עליו. ברור שאם ה' יושב הכרובים, כלומר הכרובים הם מקום ישיבתו כביכול, אז הארון הוא ההדום, מקום הנחת הרגלים[14].

סיכום

בשיעורים האחרונים, עייננו בשמותיו השונים של הארון:

ראשית ראינו את השם 'ארון העדות' וראינו כי הוא מופיע בעיקר לאורך פרשיות המשכן בספר שמות, ובאזכורים בודדים בספר במדבר לפני יציאת עם ישראל מהר סיני. פעם אחת בלבד מופיע הביטוי בספר יהושע עם חציית הארון את הירדן.

על שם מה נקרא הארון ארון העדות?

• תחילה על שם לוחות העדות ועל כן גם מופיע השם פרוכת העדות המבדילה בין הקודש לקודש הקדשים מפני שמאחוריה העדות.
• שנית על שם ספר התורה.
• שלישית עדות מלשון עדי.
• רביעית מלשון ייעוד על שם שה' נועד לעמו ישראל ולמשה מבין שני הכרובים.

מענינת העובדה כי השם לוחות העדות מתייחס הן ללוחות הראשונות והן ללוחות השניות.

ראינו כי שם זה הינו בעל משמעות כל כך גדולה שהוא משפיע גם על שם המבנה כולו 'משכן העדות' וכן 'אהל העדות'.

השם 'משכן העדות' מתפרש באופנים שונים: עדות על המחילה על חטא העגל, משכן הלוחות, עדות על יושרו של משה,משכן לענין איסור הבמות ומעמד הבית השני, משכן התורה, משכן עדות למשכן שלמה, משכן העדות ארון העץ.

שם שני הינו ארון הברית. שם זה אינו מופיע בפרשיות המשכן בספר שמות כלל, והופעתו הראשונה היא בספר במדבר ואחר כך לאורך כל ספרי הנביאים.

על שם מה נקרא הארון ארון הברית?

• תחילה על שם לוחות הברית.
• בנוסף, על שם התורה.

יוצא כי הן העדות והן הברית יכולים להתפרש הן ללוחות והן לתורה.

מדוע לוחות העדות וארון העדות אינם מופיעים בספר דברים, והארון מכונה שם כארון הברית?

העלנו בדברינו מספר הבנות:

• הברית מתייחסת לעצם הקשר בין הקב"ה לבין כנסת ישראל, ואילו העדות מתייחסת לאישורה של הברית.
• אפשרות אחרת היא לומר כי עדות משקפת את עצם הנוכחות  וההתגלות האלוקית, ואילו הברית מתייחסת יותר למימד המעשי והמשפטי לדורות. על כן השם עדות מופיע דוקא בפרשיות המשכן, והשם ברית  עם יציאת עם ישראל מהר סיני למדבר.
• ייתכן להציע כי השם ברית מופיע בעיקר אחרי חטא העגל לומר לנו כי הברית קיימת בכל אופן למרות החטא.

בהקשר זה ראינו את חידושו המעניין של הנצי"ב, אשר טוען כי המושג ברית ה' יכול להתייחס או ללוחות ראשונות עליהם נכרתה ברית ראשונה, או על התורה שנכרתה עליה ברית עם משה אחר העגל, אך לא על שברי הלוחות.

שם נוסף של ארון הברית הוא ארון ברית ה' צבא-ות יושב הכרובים, המתייחס ליציאת הארון למלחמה כשהכרובים הם מעין כסא לשכינה.

בפסוקים המתארים את חצית הירדן על ידי בני ישראל עם כניסתם לארץ, מתואר הארון כארון הברית אדון כל הארץ, המבטא את שלטון ה' על הארץ

פעמים קרוי הארון ארון ה' או ארון האלוקים כי ישנה זהות מסויימת בין הארון לבין נוכחות ה' והתגלותה בעולם.

שם נוסף של הארון הינו מקדש ועל שמו נקרא כך המבנה כולו בית המקדש, שם הכלי היעקרי הוא הארון.

הביטוי ארון הקודש מופיע רק פעם אחת, עם גניזתו בימי יאשיהו מפני שמפרק זמן זה ואילך מפסיק הארון להיות עדות חיה או ברית, ולכן משלב זה ואילך מודגש בעיקר ענין קדושתו של הארון.

פעמים נקרא הארון שם, ככל הנראה שם קיצור לארון שם ה' צבא-ות.

הארון נקרא גם כן הדום רגלי ה', מעין שרפרף הנמצא למרגלות הכסא עצמו.

העובדה כי הארון נקרא בכל כך הרבה שמות מעידה  על מרכזיותו ומגוון תפקידיו.

לאחר עיסוקנו בשמותיו השונים של הארון, נתייחס בשיעור הבא להופעות השונות של הארון בתורה ולמשמעויותיו.