דילוג לתוכן העיקרי

שבת | דף כ | הגדרת בישול בשבת ובבישולי עכו"ם

 

במשנה (יט עמוד ב) נאמר שאין צולין בשר ובצל וביצה מערב שבת (כך שימשיכו להיצלות בשבת) אלא אם יכולים להיצלות מבעוד יום. הגמרא בסוגייתנו (כ עמוד א) מגדירה איזו רמה של צלייה נדרשת בערב שבת בכדי שאפשר יהיה להשהות את הבשר במהלך השבת, ואגב כך משווה בין דיני בישול בשבת ובין דין בישולי עכו"ם:

"וכמה?
אמר רבי אלעזר אמר רב: כדי שיצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי.
איתמר נמי, אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי - אין בו משום בישולי נכרים".


הגמרא מקשרת את דברי רב שעוסקים בדין השהייה בערב שבת לדברי רבי יוחנן שעוסקים בדין בישולי עכו"ם במילים "איתמר נמי", ומשמע שהיא רואה קשר מהותי בין הדברים. רש"י על אתר (ד"ה איתמר) מסביר את הקשר באופן הבא:

"איתמר נמי - דמאכל בן דרוסאי חשוב בישול".


כלומר, הן לעניין הלכות שבת והן לעניין בישולי עכו"ם נחשב מאכל בן דרוסאי כבישול. ואכן, חיוב חטאת על בישול בשבת חל דווקא כאשר התבשל המאכל כמאכל בן דרוסאי, כפי שפסק הרמב"ם (שבת ט, ג).

שאלה יסודית שנידונה בין הראשונים היא מידת המוחלטות של השוואה זו. שהרי בדין בישול עכו"ם אמר רבי יוחנן שמאכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בו איסור בישול. אם נשווה לגמרי את דיני שבת ובישולי עכו"ם, הרי שנלמד מכאן שגם בהלכות שבת אין איסור בישול (לפחות מדאורייתא) בדבר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי!

בשאלה זו ישנה מחלוקת גדולה בין הראשונים, ולמעשה פסקו השולחן ערוך (או"ח שיח, ד) והמשנה ברורה (בביאור הלכה שם ד"ה אפילו) להחמיר.

יש מן האחרונים שלקחו את ההשוואה בין הלכות שבת ובין בישולי עכו"ם צעד אחד קדימה. בדין בישולי עכו"ם קיימא לן (עבודה זרה לח עמוד א) שאין איסור בישול בדבר שנאכל כמות שהוא חי (כגון פירות). בעל מרכבת המשנה דייק ברמב"ם (שבת ט, ג) שיש ליישם היתר זה גם בהלכות שבת, וכן נפסק גם בשו"ת הרדב"ז (חלק א, סימן ריג). אמנם, גם בנקודה זו דעת רוב הראשונים והאחרונים שלא לקבל היתר זה (שו"ע או"ח רנד, ד).

מהו, אם כן, אופייה של ההשוואה בסוגייתנו בין הלכות בישול בשבת להלכות בישולי עכו"ם?

נראה שיש להסביר זאת לאור ההקשר הייחודי של דין מאכל בן דרוסאי בסוגייתנו. הדין במשנה אינו עוסק בהלכות בישול בשבת, אלא בהלכות השהיית בשר על האש, שעניינה החשש שמא יבוא האדם לחתות בגחלים. גדר "מאכל בן דרוסאי" בסוגייתנו איננו גדר מהותי של דין הבישול, אלא גדר פסיכולוגי שעניינו השלב בצלייה שיגרום לאדם שלא להיות בהול ולחתות בגחלים. בדומה לכך, גם דין בישולי עכו"ם איננו דין מהותי שנוצר כאשר הגוי בישל, אלא דין פסיכולוגי שעניינו הקירבה שנוצרת בין ישראל ובין הגוי כאשר הגוי מבשל עבורו. משום כך, עניינה של ההשוואה בסוגייתנו לומר שלאחר שנתבשל המאכל כדי מאכל בן דרוסאי שוב אין חשיבות רבה להמשך הבישול בעיני האדם, והוא לא יבוא לחתות בגחלים או לחלופין להתקרב את הגוי שבישל עבורו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)