הודו כמקדים לפסוקי דזמרא

הלל והודאה

בשעורים הקודמים הרחבנו במושגי ההלל וההודאה, כאשר מזמורנו מציג מסגרת של הודאה –

הודוּ לה' קִרְאוּ בִשְׁמו... לְהדות לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ... הודוּ לה' כִּי טוב

אך עוסק בעקרו בנושאי ההלל –

זִכְרוּ נִפְלְאותָיו אֲשֶׁר עָשה... בְּנֵי יַעֲקב בְּחִירָיו... בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו

לאור זאת, נראה שעיקר מטרתו היא אכן ההודאה, ובטויי ההלל מפתחים ומבססים הודאה זו.

בשירי דוד עבדך

מזמורנו מקיים בתוכו פן חשוב נוסף, המאחד את פסוד"ז כולם – והוא אזכרתם הראשונית ע"י דוד המלך, וכפי שמודגש בברכת ברוך שאמר "ובשירי דוד עבדך". הדגשת מעמדו של דוד אינה עולה בהכרח מתוך הברכה, שהרי ייתכן והביטוי "שירי דוד עבדך" איננו אלא כינוי ספרותי נאה לפרקים הלקוחים מתהלים – ולא מבטא ענין עקרוני. ברם, בנוסחאות תפילה שהועלו מתוך הגניזה, ישנו דגש רב ועקרוני על נקודה זו (ועיין עוד- ע. פליישר, תפילה ומנהגי תפילה ארץ-ישראליים בתקופת הגניזה, עמ' 181-191. )

הודו כחובה אוניברסלית

הרש"ר הירש בסידורו, מעלה פירוש ייחודי למזמורנו, ומבאר אותו כמזמור אוניברסאלי המתאים במיוחד לימי הגלות של עמ"י, המתבסס על החובה להודיע את שמו של הקב"ה בקרב הגוים -

הודִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילותָיו

הסבר זה אמנם איננו משתלב עם הנאמר עד כה, וכמו"כ קשה להולמו עם המשכו של המזמור – המתמקד בהשגחתו של הקב"ה על ישראל – לכל אורכה של ההסטוריה, אך יחד עם זאת, מדובר בעקרון מעניין וחשוב כשלעצמו, שראוי לתת עליו את הדעת.