דילוג לתוכן העיקרי

חולין | דף סט | הוציא העובר את ידו בעזרה

 

אם שחטו בהמה ומצאו בתוכה עובר (בין חי ובין מת) הוא מותר באכילה ללא שיהיה חייב שחיטתה. ניתן להציע שתי סיבת להיתר זה

א) משום ששחיטת האם היא כאילו נשחט גם העובר.

ב) גזירת הכתוב.

מכל מקום אסור לאכול את העובר עד שהוא ימות כשם שאסור לאכול את הבהמה בעודה מפרכסת לאחר השחיטה (שו"ע, יו"ד כז, א).

לשיטת רב אבר שיצא וחזר וכו' אינו ניתר בשחיטת האם, ושיטת רבי יוחנן היא שאבר שיצא וחזר ניתר בשחיטת האם. בהמשך, מביאה הגמרא (דף סח עמוד ב) את המחלוקת בצורה הבאה:

"רב אמר: יש לידה לאברים, ורבי יוחנן אמר: אין לידה לאברים."


בסוגיתנו עוסקים בספק בעניין עובר שהוציא אבר מהרחם קודם השחיטה בעזרה:

"בעי רב חנניא: הוציא עובר את ידו בעזרה, מהו? מגו דהוי מחיצה לגבי קדשים, הוי נמי לגבי דהאי, או דלמא: לגבי דהאי לאו מחיצה היא."


שאלת הגמרא לא כל כך מובנת, שהרי גם אם מחיצות העזרה מהוות מחיצה לעניין שתיחשב השחיטה כנעשית בתוך המקום הראוי לשחיטת קודשים, ולא תיפסל משום יציאה. מכל מקום מדוע מצב זה יותר טוב ממקום החתך שהוא אסור באכילה גם כשהוא לא יצא החוצה. כלומר, על אף שהוא לא יצא החוצה, מכל מקום הוא אינו נמצא בתוך הבהמה, וכך אמר רש"י:

"דקשיא לך חזרה מאי אהני למקום חתך מהניא דאם לא החזיר צריך להניח ממה שבפנים לצד החיצון ולחותכו שמקום החתך הבדלת החיצון והפנימי אסור מפני שהוא עומד על שפת הרחם ולא קרינא ביה בהמה בבהמה דלאו בתוכה הוא ... "


יתכן להסביר זאת שמדובר באופן כזה שהעובר החזיר את ידו לתוך הבהמה והדין הוא כפי שהדין במקום החתך שמותר כאשר היד הוחזרה פנימה – ניתן לדייק זאת מדברי רש"י:

"ותבעי לך קדשים קלים בירושלים - כגון עובר שלמים שהוציא את ידו בירושלים והחזירה והכניסוה לעזרה ושחטוה ."


אולם, דבר זה לא נאמר בפירוש בגמרא או ברש"י ולכן הסבר זה קצת קשה. יתכן לומר הסבר נוסף, מקום החתך גרוע מהמקרה שלנו משום שהוא אינו מוקף במחיצות, אבל במקרה שלנו הוא כן מוקף במחיצות של העזרה ואין צורך שיהיה האבר בתוך הבהמה אלא רק בתוך מחיצות העזרה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)