"הט לבי אל עדותיך" | פתיחה לספר נזיקין

לעילוי נשמת שולמית הוכנר ז"ל

בת משה פנחס הכהן ורחל ממשפחת בוש

נלב"ע ט"ז כסלו תשנ"ו

ת.נ.צ.ב.ה

א. המוטו של ספר נזקים

"הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע" - בפסוק זה מספר תהילים פותח הרמב"ם את ספר נזקים. מהן ה"עדות" המוזכרות בפסוק, וכיצד הן תגובה ל"בצע"? התרגומים מפרשים את "בצע" כ"ממון" או "הנאת ממון", דהיינו הבצע הוא תכונת הנפש של האדם הנמשכת אחר אהבת הממון, וכפי שתיאר אותה קהלת - "אוהב כסף לא ישבע כסף" (קהלת, ה', ט). שמירת העדות היא הכלי למתן אהבה זו. כיצד איזון זה בא לידי ביטוי בספר נזקים? כדי לענות על כך יש לבחון מהן המטרות העומדות מאחורי דיני נזיקין: כאשר לפני השופט עומדת סוגיה משפטית בכל אחד מן התחומים בהם עוסק ספר נזקים, מהי התוצאה אליה הוא שואף להגיע?

ב. מטרת ספר נזקים

הרמב"ם במורה הנבוכים משרטט לפנינו את מטרות דיני הנזיקין:

...והם כלם בהסרת העול ומנוע ההזק. ולרוב האזהרה על מניעת ההזק חייב האדם בכל נזק שיבא מממונו או מסבת פעולתו ממה שאפשר לו לשמרו מהזיק. ולזה חייבנו בנזקין שיבא מבהמותינו עד שנשמרם, וכן אש ובור מפני שהם ממעשה האדם ואפשר לו לשמרם עד שלא יבא מהם נזק. וכלל אלו הדינים מן היושר מה שאעיר עליו, וזה ששן ורגל ברשות הרבים פטור...

(מורה הנבוכים, חלק ג', פרק מ).

'מטרות העל' של דיני נזיקין הן "הסרת 'העול ומנוע ההזק" - למצוא פתרונות לנזק ולמנוע אותו. מעל שתי מטרות אלו ישנם "הדינים מן היושר", דהיינו הדינים אשר מטרתם היא לאפשר חיים ציבוריים ולאזן בין הדרישות השונות הקשורות לכך. לדוגמה, בעלים של בהמה שאכלה פירות אשר היו מונחים ברשות הרבים ("שן ורגל ברשות הרבים") פטורים מנזקיה, והסיבה לכך היא:

שהוא ענין שאי אפשר לשמרו, ומה שיבא מהן מנזק גם כן שם הוא מעט. ומי ששם דבר ברשות הרבים הוא שפשע בנפשו ונתן ממונו לאבוד...

(שם).

'דיני היושר' כאן נגזרים ממספר שיקולים: קשה למנוע היזק זה, הנזק הכספי הוא מועט בדרך כלל, ויש רשלנות תורמת של הניזק. מכלול שיקולים אלו מביא לידי כך שיש פטור מנזקי שן ורגל ברשות הרבים. בהמשך דבריו נותן הרמב"ם דוגמאות רבות למערכות האיזונים בדיני נזיקין מתחומים רבים הנידונים בספר. נראה כי התפיסה העומדת בבסיס העניין היא כי חובת הדיין העוסק בדיני נזיקין היא להסתכל על התמונה הכוללת, ולבחון את שיקולים בכל אירוע נזק בשלושה מעגלים: המזיק, הניזוק, הסביבה.

ג. תשובה שלמה

כפי שהגדיר הרמב"ם במורה הנבוכים, האינדיקציה לקיומה של עוולה נזיקית היא קיומה של חובת התשלומים. אולם, האם די בתשלום הנזק? האם בכך נפטר המזיק מכל חובותיו? בהלכות תשובה הרמב"ם כותב במפורש שלא:

וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו, אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו, אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם...

(הלכות תשובה, א', א).

דהיינו, מלבד חובת התשלומים על המזיק להתוודות, לשונות את אורחות חייו ולהימנע מלהזיק בעתיד. חובה זו מהווה חובת דתית, מעל קיום החובה המשפטית של תשלום הנזק, והיא משקפת את הגישה המיוחדת של ההלכה לתחום זה. במקומות רבים בדיני נזיקין אנו רואים כי חכמים נקטו לא רק בגישה משפטית פורמלית בסוגיות של דיני נזיקין אלא גם בגישה מחנכת, ויפה הגדירו את הדברים בעלי התוספות:

דיותר יש לאדם ליזהר עצמו שלא יזיק אחרים משלא יוזק.

(ב"ק כג., ד"ה "ולחייב בעל הגחלת").

מטרתם של דיני נזיקין היא להכווין את האדם להתנהגות אחראית יותר, בה הוא נזהר שלא לפגוע ברכוש או בגוף חברו. בדיני נזיקין הכלל שקבעו חכמים "יהיה ממון חברך חביב עליך כשלך" (פרקי אבות, ב', יב) הוא כלל ברור: עליך לשקול את מעשיך ולהימנע מנזק לרכוש חברך באותה מידה שאתה שומר על רכושך.

ד. בעולמנו המודרני

בהקשר של דיני נזיקין, אחת הבעיות הגדולות בעולם המשפטי המודרני היא הטיפול ב'מגה מזיקים', דהיינו בחברות תעשייתיות הגורמות נזק לאדם ולסביבה באופנים שונים. על פי דו"ח של ארגון הבריאות העולמי, מדי שנה מתים בעולם 216 מיליון איש כתוצאה מחשיפה לזיהומים שונים. הכוונה היא גם לזיהומים ישירים, למשל צריכת מזון מזוהם או חשיפה לגזים רעילים, וגם לנזקים עקיפים כדוגמת ההשפעות ההרסניות של התחממות כדור הארץ. מערכת המשפט ידעה להתמודד עם נזקים הנעשים במרחב הציבורי כבר בעולם העתיק; לדוגמה, המשנה במסכת בבא קמא קובעת כך:

המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים לזבלים, והוזק בהן אחר - חייב בנזקו, וכל הקודם בהן זכה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל המקלקלין ברשות הרבים, והזיקו - חייבין לשלם, וכל הקודם בהן זכה.

(ב"ק, ג', ג).

במדינת ישראל, החל משנות ה-60 עד ימינו תקן המחוקק סדרת החוקים אשר מטרתם להתמודד עם תופעות שונות של זיהום.[1] בשנת 2011 העניק המחוקק סמכות לפקחי משרד איכות הסביבה לאכוף את הדינים השונים. אולם, חסרה התייחסות מיוחדת של המחוקק להתמודדות עם הנזקים הנגרמים לסביבה מן התיעוש: הכלים איתם החוק התמודד עם מפעל מזהם אינם שונים במהותם מהתמודדות עם מזיק רגיל. בשני המקרים המחוקק בוחן את הנזק שנגרם לסביבה מנקודת המבט של בני אדם, קרי נבדקת השלכותיה השונות של הפגיעה בטווח הקצר או הארוך. גם במרחב הבין לאומי חסרה התייחסות מיוחדת למציאות של נזקים סביבתיים, מלבד פיתוח עקרונות משפטיים כלכלים, הבאים להוציא את האחריות על נזקי הסביבה מן הממשלות אל הגופים הפרטים שגרמו לנזק, כדוגמת אחריות יצרן מורחבת או עקרון "המזהם משלם".[2]

אינני יודע כיצד היה מתייחס הרמב"ם למציאות זו של 'מגה מזיקים' הפוגעים בסביבה - האם הוא היה מתייחס לסוגיה זאת דרך נקודת המבט של דיני הנזיקין או של איסור בל תשחית? מקור התייחסות הדתית במשפט העברי לענייני שמירת הסביבה, נעוץ עוד בימי גן עדן, בו הופקד האדם לשמור על הגן. לימים, במסגרת הלכות מלחמה שבספר דברים, התחדש איסור בל תשחית המחייב את הצבא היהודי לשמור על מרחב הטבעי אליו הוא נכנס ולא להשחיתו, ובמסגרת איסור זה נאסרה כל השחתה שלא לצורך (הלכות מלכים, ו', ח - ט). ברם, נראה כי מלבד האיסור להשחית שמקורו בדין הדתי, נוסף רובד ב'חלק הדתי' של דיני הנזיקין, העוסק באותם מזיקים המעוניינים לא רק לשלם אל גם להתכפר. ובמקרה של מזיקים תעשייתיים - פעולה זו חשובה ביותר: כל זמן שתאגידי הענק יהיו בעלי עוצמה כלכלית חזקה הם ימשיכו לזהם ויתגברו על כל חוק סביבתי. רק שינוי תודעתי של גופים אלו, יוכל להביא לשינוי בו התעשיין יבין שחלק משיקולי העלות/תועלות שהוא צריך לשקול הם משמעות הזיהום לסביבה, דהיינו לאזן את הרצון למקסום רווחים עם שמירה על עולמנו.

 

 

	**********************************************************
	כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון תשע"ז נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי ******************************************************* בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash האתר בעברית:                    http://vbm.etzion.org.il האתר באנגלית:                http://www.vbm-torah.org משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5 דוא"ל: [email protected]
	**********************************************************