היחס בין המשכן לאהל מועד | 1

פתיחה

בשיעור זה, נרצה לבחון באופן מעשי את היחס בין שתי היריעות התחתונות המשכן והאוהל^[1] .

לשם כך ועל מנת להסביר את משמעויות הדברים, נעסוק בראשית שיעור זה בפירוט מבנה המשכן. פירוט זה כולל אמנם ירידה לפרטים, אך נראה שלשם הבנת משמעות המבנה יש צורך בהקדמה זו. נפתח בכמה דברי רקע, כמה נתוני יסוד לגבי מידות המבנה ומידות היריעות ואחר כך ננסה לראות מהו היחס בין היריעות למבנה.

מידות המבנה

מבנה השכן היה בנוי מ-20 קרשים בצפון ובדרום. בהנחה שמידת כל קרש אמה וחצי, נקבל סה"כ 30 אמה.

במערב 8 קרשים x 1.5 => סה"כ 12 אמות.

יוצא כי הרוחב הפנימי של המשכן היה 10 אמות x 30 אמה (לא כולל עובי הקרשים)

עובי הקרשים

התורה אומרת:

"ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים עשר אמות אורך הקרש ואמה וחצי האמה רוחב הקרש האחד"         (שמות כ"ו, טו-יז).

רוחב כל קרש אינו מפורש בפסוקים, אולם חז"ל למדים שעובי הקרשים הוא אמה. כיצד בדיוק היו בנויים הקרשים? בעניין זה מצינו מחלוקת בגמרא (שבת צח:):

• לדעת רבי נחמיה עובי הקרשים הן למטה והן למעלה הינו אמה.
• לדעת רבי יהודה עובי הקרשים למטה אמה והם הולכים ונעשים צרים עד לעובי אצבע בחלק העליון.

בין בעלי התוספות ישנה מחלוקת האם לדעת רבי יהודה השיפוע מתחיל בתחתית הקרש או באמצעיתו הקרש, ומחלוקת זו משמעותית ביותר לגבי אופן הקירוי של היריעות את מבנה הקרשים.

בציר צפון-דרום ההבדל בין שתי הדעות הוא שתי אמות המשפיעות בעיקר על השאלה עד היכן היריעות מקרות ומכסות את הקרשים ואת האדנים.

בציר מזרח-מערב ההבדל בין שתי הדעות הוא אמה המשפיעה בעיקר על השאלה מה היקף החלק העודף של היריעה בצד מערב מאחורי המשכן.

מובן שישנה גם משמעות אם אנו מודדים את האורך והרוחב הכוללים של המבנה מבפנים, כלומר מה היקף החלל הפנימי או שלוקחים בחשבון גם את המסגרת החיצונית כלומר אורך ורוחב כולל עובי הקרשים. ברור שסוגיה זו משפיעה על אופן הקירוי של המבנה גם של המשכן- היריעות הפנימיות וגם של האוהל יריעות העיזים.

מידות היריעות ואופן הנחתן על הקרשים

א. יריעות המשכן הפנימיות

כל יריעה ארכה 28 אמות על 4 אמות, וכיסוי המשכן מורכב מעשר יריעות כאלו. => 40 אמות x 28 אמות^[2] . (עשרת היריעות מחולקות לשני חלקים שווים בני חמש יריעות כל אחת).

בקצה החוברות לולאות תכלת שהיו מחוברות על ידי חמישים קרסי זהב.

אופן הנחת היריעות על המבנה- גג המשכן

כאמור, אורך המבנה ממזרח למערב, 30 אמה, וגובה הדופן המערבית 10 אמות.

עובי הקרשים בצד מערב תלוי כאמור במחלוקת שהוזכרה לעיל - סה"כ 41 אמות (עובי הקרש אמה כרבי נחמיה).

כיצד אם כן היו מונחות היריעות אשר אורכן הכולל היה 40 אמות?

- הנחת היריעות ממזרח למערב מניחה את האמה התחתונה בכותל המערבי חשופה וכך כל הגג וכן הדופן מערבית מקרות על ידי המשכן.

הנחת היריעות לרחב המשכן 28 אמות על הרוחב הכולל של 32 אמות מניח בעצם 2 אמות התחתונות גלויות בצד צפון ובצד דרום.

האמה האחת הינה הקצה התחתון של הקרש, והאמה השנייה היא האדנים. כך כאמור בצפון ובדרום.

וכך יוצא לפי הסבר זה כי יריעות המשכן מקרות לגמרי את המבנה. במערב נותרה אמה חשופה למטה - אמת האדנים. בצפון ובדרום נותרו שתי אמות חשופות למטה אמה – הקרש, אמה תחתונה האדנים.

חלוקה בסיסית זאת מובאת בדברי רש"י (המכריע בסוגית עובי הקרשים כרבי נחמיה שעוביין אמה):

"וזהו לשון מקבילות, זו כנגד זו, תרגומו של נגד, לקבל. היריעות ארכן כ"ח ורחבן ארבע, וכשמחבר חמש יריעות יחד נמצא רחבן עשרים, וכן החוברת השנית, והמשכן ארכו שלושים מן המזרח למערב שנאמר: עשרים קרשים לפאת נגב תימנה (להלן פסוק יח), וכן לצפון, וכל קרש אמה וחצי האמה, הרי שלשים מן המזרח למערב. רוחב המשכן מן הצפון לדרום עשר אמות, שנאמר: ולירכתי המשכן ימה וגו' (שם כב), ושני קרשים למקצועות (שם כג) הרי עשר. ובמקומם אפרשם למקראות הללו. נותן היריעות ארכן לרחבו של משכן, עשר אמות אמצעיות לגג חלל רוחב המשכן ואמה מכאן ואמה מכאן לעובי ראשי הקרשים שעוביין אמה, נשתיירו ט"ז אמה ח' לצפון וח' לדרום מכסות קומת הקרשים שגבהן עשר, נמצאו שתי אמות התחתונות מגולות. רחבן של יריעות ארבעים אמה כשהן מחוברות עשרים אמה לחוברת, שלושים מהן לגג חלל המשכן לארכו ואמה כנגד עובי ראשי הקרשים שבמערב, ואמה לכסות עובי העמודים שבמזרח שלא היו קרשים במזרח אלא ארבעה עמודים שהמסך פרוש ותלוי בווין שבהן כמין וילון. נשתיירו שמונה אמות התלויין על אחורי הקרשים שבמערב ושתי אמות התחתונות מגולות, זו מצאתי בברייתא דארבעים ותשע מידות. אבל במסכת שבת אין היריעות מכסות את עמודי המזרח, ותשע אמות תלויות אחורי המשכן, והכתוב מסייענו: ונתת את הפרוכת תחת הקרסים (להלן פסוק לג), ואם כדברי הברייתא הזאת נמצאת פרוכת משוכה מן הקרסים ולמערב אמה"   (שמות כ"ו, ה).

ב. יריעות העיזים- המונחות על גבי יריעות המשכן

מידת יריעה אחת 30 אמות x 4. סה"כ היו אחת עשרה יריעות והם חולקו ל2 מחברות, אחת בת שש יריעות ואחת בת חמש יריעות. סביר מאד להניח (למרות שדבר זה אינו כתוב מפורשות בפסוקים) כי החוברת בה שש יריעות היתה בצד המזרחי ואילו החוברת בת חמש היריעות היתה בצד המערבי (וזאת בעיקר מתוך ההנחה כי כפילת היריעה השישית אל מול פני האוהל היא מצד הכניסה בצד מזרח) האורך הכולל של שתי החוברות של יריעות העיזים הוא ארבעים וארבע אמות על 30 אמות.

לגבי ציר מזרח-מערב - מתוך הנחה שלוקחים בחשבון גם את עובי הקרשים בצד מערב, הסך הכולל את גג המשכן 30 אמה, עובי הקרש אמה ו- 10 אמות גובה הדופן המערבית סך הכל ארבעים ואחת אמות.

אמה אחת נשארת מאחור במערב סרח העודף על אחורי המשכן (על פי שמות כו,יב)^[3] ושתי אמות בחזית בצד מזרח ("וכפלת את היריעה השישית אל מול פני האהל" שמות כו, ט).

בציר צפון-דרום הרוחב של היריעה הוא 30 אמות.

גג המשכן, עובי הקרשים והדפנות הצפוניות והדרומיות 32 אמות.

יוצא אם כך שיריעות העיזים מקרות בצפון ובדרום את הגג וכן את הקרשים בדפנות הצפוניות והדרומיות, וכך אמת האדנים חשופה וגלויה ואין היא מקורה על ידי האוהל.

אם נסכם בשלב זה את סוגיית כיסוי היריעות את מבנה הקרשים (על פי דעת רבי נחמיה שעובי הקרשים למעלה הוא אמה) יוצא כי המשכן מקורה באופן הבא:

בצד מערב - דופן הקרשים לא כולל אדני הכסף. בצד צפון דרום את הדפנות עד 9 אמות גובה כלומר אמה אחת של הקרשים גלויה וגם אמת האדנים גלויה. [לפי רבי יהודה בצד מערב המשכן מקרה הכל, ובצד צפון דרום נותרות חשופים אדני הכסף בלבד].

- האהל (יריעות העיזים) מקורות בצד מערב באופן מלא, כל הדופן כולל האדנים וסרח עודף של אמה. בצד צפון דרום נותרה גלויה אמת אדני הכסף בלבד.

[לפי רבי יהודה בצד מערב המשכן מקרה את כל הדופן כולל האדנים וסרח עודף של שתי אמות חצי יריעה בצד צפון דרום המשכן את כל דופן הקרשים ואדני הכסף]

הכיסויים והמבנה

יש להתבונן מהי המשמעות של היחס בין הכיסויים למבנה לפי שתי הדעות:

לגבי כיסוי המשכן - מהי המשמעות לפי דעת רבי נחמיה המבחין הבחנה ברורה בין הצד המערבי של קדש הקדשים שאדני הכסף גלויים וחשופים לצד הצפוני והדרומי. לפי דעת רבי יהודה במערב קדש הקדשים הכל מקורה, בצפון ובדרום אדני הכסף גלויים.

לפי שתי הדעות ישנה הבחנה בין הצד המערבי לצד הצפוני והדרומי.

לגבי כיסוי האוהל - יריעות העיזים לפי דעת רבי נחמיה מדוע ההבחנה בין צד מערב בו הכל מקורה לצד צפון דרום שאדני הכסף גלויים.

רק על פי דעת רבי יהודה אין הבחנה בין צדדים אלו וכל המבנה מקורה מלמעלה למטה^[4].

הרשב"ם בפירושו לשמות כו, ט עושה את החשבון הפנימי ומכריע כדעת רבי יהודה:

"וכפלת את היריעה השישית, כלומר חצייה תולה למטה אל מול פני האהל וחצייה של אחרונה תסרח על אחורי המשכן יותר מיריעות המשכן שתי אמות. כיצד? עשר התחתונות כשנתחברו יחד, ארכן ארבעים ורחבן עשרים ושמונה. והמשכן ארכו שלושים אמות, כי לעשרים קרש שבצפון ועשרים שבדרום יש שלושים אמה, כי רוחב הקרש אמה וחצי. כשפורשן על המשכן ארכן לאורך המשכן שלושים אמה, והרי עשר אמות תלויות אחורי המשכן; ולצד צפון ולצד דרום מן העשרים ושמונה אמות עשר על המשכן ולצדדין תלויין תשעה מכאן בכותל צפוני ותשעה בכותל דרומי. וכשפרש עליהן יריעות עזים שהן ארכן ארבעים וארבעה, חצי היריעה שהן שתי אמות נכפלות למטה והשלושים על המשכן, וי"ב הנותרות, העשר מהן תלויות אחורי המשכן בשוה ליריעות התחתונות, וחצי היריעה העודפת, שהן שתי אמות, יותר מן התחתונות. וכשפורש רחבן שהוא שלושים אמה לאחר שנתחברו, או על רחבו של המשכן מהן עשר אמות, ועשר אמות תלויין לצד צפון וכן לצד דרום, ונמצאו עודפות אמה מכאן ואמה מכאן על התחתונות, שהן נגררות תשע מכאן [ותשע מכאן], ואלו עשר. וזהו שכתוב והאמה מזה והאמה מזה וגו על צדי המשכן (פסוק יג), לכסות האמה של אדנים עד הקרקע. שהרי גובה הקרשים עשר אמות עם האדנים.

עד עתה דיברנו על אופן הנחת המשכן היריעות הפנימיות והאהל על המשכן. לנצי"ב ישנו חידוש מעניין ביותר לגבי אופן הנחת הכיסויים האחד על השני:

"לאהל על המשכן: אינו מכסה ממש על היריעות שש, אלא "אהל" בפני עצמו. ואולי היה טפח אויר ביניהם, שהרי 'אין אהל פחות מטפח', והיו מניחים כלונסאות ביניהם רחבות טפח. והא דלא כתיבי בתורה הוא כמו שכתבתי לעיל (כ"ה, כו) שלא נזכר בתורה אלא מה שבא נגד איזה עניין בסדר הבריאה.

והיו אהלי המשכן שנים, אהל התחתון של יריעות שש, ולמעלה ממנו אהל יריעות עיזים, וכך היה בבהמ"ק וכדאיתא בפסחים (פו.) עליית בית קודשי הקדשים חמורה מקודש הקודשים וכו'. וגם זה למדנו מהא דהפריפה של יריעות עיזים היתה שמות לפנים, כמו שיבואר בסמוך (פסוק ט'). הרי דגם יריעה החיצונה קדושה בקדושת קודש הקודשים יותר מיריעות התחתונות"         (שמות כ"ו,ז).

החידוש הגדול הינו בהבנתו כי בין שתי היריעות היה טפח אויר ביניהם והיו מניחים כלונסאות ביניהם רחבות טפח. מעניין שהוא רואה ביריעות העיזים אהל בפני עצמו ושבמובן מסויים יש בו קדושת יתרה על פני יריעות המשכן. כשם שבבית המקדש עלית בית קדשי הקדשים חמורה מקדש הקדשים.

חשוב לציין כי מדובר בחידוש גדול, וקשה מאוד למצוא לו רמז לדבריו בפשטי הפסוקים. הבא את דבריו בגלל חידושו הגדול.

משמעות הכיסויים

נשאלת השאלה מהי משמעות העובדה שיריעות המשכן מקרות דווקא את מבנה הקרשים- קרשי הזהב, ואילו יריעות העיזים מקרות גם את אדני הכסף.

הנחת היסוד הינה כי התשובה לשאלה זאת תלויה במהות של כל אחד מהכיסויים המשכן ואוהל מועד:

בהמשך נראה^[5] כי המשכן כשמו מייצג את נוכחות השכינה, ואילו אהל מועד כשמו מייצג את מקום הויעוד עם בני ישראל. על כן, יריעות המשכן המייצגות את השראת השכינה מצדו של הקב"ה מקרות את עיקר מבנה המשכן שקרשי המשכן המצופים זהב מבטאים, ואילו יריעות אוהל מועד- יריעות העיזים- מייצגות את נקודת המפגש של הקב"ה עם כנסת ישראל.

אדני הכסף נבנו מכספי מחצית השקל שכל ישראל תרמו למשכן, המהוות את היסוד, התשתית של כל ישראל להשראת השכינה במשכן. על פי הבנה זו, ישנה התאמה מלאה בין מהות כל אחד מהכיסויים הללו לבין חלקי המבנה שהן מכסות.

אך כאמור בכך נרחיב בעז"ה בשיעור הבא.