היחס בין מזרח למערב בתנ"ך ובדברי חז"ל

"רב אמר: בכל מקום רוח מזרחית קולטת. אדם הראשון – 'ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן'. קין – 'ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן'. הרוצח – 'אז יבדיל משה שלוש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש'". (בראשית רבה כא, ט)

 

"וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים".

"מקדם – פירוש ממזרח, אפשר כי מבוא הגן היה למזרח, לפיכך השכין באותה פיאה הכרובים...".

"ממזרח – כי שם פתח הגן באמת ובסוד".

"וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן".

"בארץ נוד – בארץ שכל הגולים נדים שם (וי"ג דרים שם).        
קדמת עדן – שם גלה אביו כשגורש מגן עדן, שנאמר 'וישכן מקדם לגן עדן...' לשמור את שמירת דרך מבוא הגן, שיש ללמוד שהיה אדם שם".

"ויצא קין מלפני ה' – מהמקום שהיה לפני ה', והוא הגן והאדמה הקרובה לו, שהיתה מקום קיבול השכינה ומקום הנבואה, כי באותו המקום היה מדבר רוח הקודש עם אדם ואשתו ועם בניהם.
וישב בארץ נוד – נד ממקום למקום עד שישב לו במזרח עדן, רחוק מהמקום שהיה בו אביו ואמו...".

"וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה".

"ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן – ארץ כנען כשר לבית שכינה, ואין עבר הירדן כשר לבית שכינה".

"וְאַךְ אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם עִבְרוּ לָכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּת ה' אֲשֶׁר שָׁכַן שָׁם מִשְׁכַּן ה' וְהֵאָחֲזוּ בְּתוֹכֵנוּ וּבַה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאֹתָנוּ אַל תִּמְרֹדוּ בִּבְנֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֵינוּ".

"וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט".

"וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו: כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם".

"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ... הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה: וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן".

"וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם".

"קדמה אל ארץ קדם – ארץ ארם, כדכתיב 'מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם', ושלחם לירש חלקו בבית אביו".

"'ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות'... מאי מתנות? אמר ר' ירמיה בר אבא: מלמד שמסר להם שם טומאה".

י, יח-יט: "וַיֵּצֵא כְּבוֹד ה' מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיַּעֲמֹד עַל הַכְּרוּבִים: וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' הַקַּדְמוֹנִי וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה".

יא, כב-כג: "וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה: וַיַּעַל כְּבוֹד ה' מֵעַל תּוֹךְ הָעִיר וַיַּעֲמֹד עַל הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר".

"וידוע שעובדי ע"ז היו מכוונים לבנות היכליהן ולהעמיד צלמיהם במקום הגבוה שימצא שם על ההרים הרמים. ולזה בחר אברהם אבינו ע"ה הר המוריה בהיותו הגבוה שבהרים אשר שם ופירסם שם ביחוד ה', וייחד המערב, שקדש הקדשים במערב, והוא ענין אומרם 'שכינה במערב'. ובארו רבותינו ז"ל בגמרא יומא שאברהם אבינו ייחד המערב, ר"ל בית קדשי הקדשים, וסבת זה אצלי שמפני שהיה הדעת מפורסם אז בעולם עבודת השמש ושהוא האלוה, אין ספק שבני אדם כולם פונים למזרח, מפני זה פנה אברהם אבינו למערב בהר המוריה, ר"ל במקדש, עד שישים אחוריו לשמש. הלא תראה, ישראל בעת כפרם ושובם לדעות הקודמות הרעות ההם מה עשו? 'אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחוים קדמה לשמש' (יחזקאל ח, טז)".

"...הגיעו לשער היוצא ממזרח, הפכו פניהן למערב ואמרו: אבותינו שהיו במקום הזה – 'אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחוים קדמה לשמש', ואנו ליה עינינו. ר' יהודה אומר: היו שונין ואומרין – אנו ליה וליה עינינו".

"כל מקום שאתה מוצא [לשון] 'נגד' – פנים למזרח".