הישג חלקי הוא הישג

  • הרב משה ליכטנשטיין

"נתבשרו שעתידין לחטוא"

אחרי שלושה פרקים של עיסוק במשפטים שונים, התורה אומרת:

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ"  (שמות כ"ג, כ-כא).

ורש"י על אתר מביא בשם המדרש:

"הנה אנכי שולח מלאך - כאן נתבשרו שעתידין לחטוא, ושכינה אומרת להם (שמות לג ג) כי לא אעלה בקרבך".

מה משמעותם של דברים אלו? החטא ידוע מראש, והוא צפוי כחלק מהמציאות בעולם חסר. תמונת עולם רומנטית והרמונית אינה קיימת במציאות, ועולם החומר מכיל חסרונות מובנים.

אנו מכירים את הדברים גם ממדרשים אחרים על חפירת מחילות מתחת להר הבית עוד בשעת בניין המקדש בכדי לגנוז את כלי המקדש בשעת החורבן העתיד לבוא:

"למשמרת לעתיד לבא, לפי שצנצנת המן ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה, והארון ובדיו, וכל כלי המשכן, גנוזים תחת מחילות ההיכל, ומי גנזם יאשיהו המלך גנזה, בשעה שמצא חלקיהו הכהן ספר התורה פתוח בהיכל כתוב בו יוליך ה' אותך ואת מלכך וגו' (דברים כח לו), מיד עמד וגנז כל אלו, שנאמר ויאמר המלך לכהנים המבינים בעם".

גם העובדה שלא ביטלו את הצומות בימי בית שני כיוון שידעו שעתיד הבית להיחרב, מסמלת לנו כי החסר קיים בעולם.

משה רבנו בטוח שעם היציאה ממצרים - תוך שבועיים יגיעו לארץ:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל"  (במדבר י', כט).

אבל הדברים אינם כך, לא מגיעים ב"אחד עשר יום מחורב", אלא בזמן רב יותר.

השמח בחלקו – היאך?

אותו חטא וחסרון שטמונים ביסוד קיום הכלל, קיימים גם ביחס לחיי היחיד. החיים הם טרגדיה, מלאי אכזבות וקשיים, מאתגרים אותנו שוב ושוב.

המשנה באבות אומרת:

"איזהו עשיר השמח בחלקו"  (פ"ד מ"ב).

כיצד יכול אדם להיות עשיר אף על פי שאין לו?

רבים מבינים שהדרך היא להוריד את ערכו ומשמעותו של הממון בעינינו. אדם עני המקנא ברוטשילד, יכול להתנחם בכך שיש לו נחת מהילדים, תלמוד תורה וכו'.

אך נראה שישנה הבנה נוספת. מה יקרה אם אותו אדם לוקה לא מבחינת העשירות הממונית, אלא דווקא בנושאים הקריטיים לחייו – משפחתו, לימוד התורה שלו, הבריאות וכו'? מה יקרה כשאנו לוקים בחסר בערכים שאנו לא מוכנים לוותר עליהם ולא רק במצב הפיננסי שהוא שולי בעינינו?

כאן על האדם ללמוד להיות שמח בחלקו. הישג חלקי הוא הישג, ואדם צריך ללמוד שהוא ייפטר מהעולם מבלי שחצי תאוותו בידו. לא מדובר רק בשאיפות חומרניות, אלא גם בשאיפות מעולם הרוח.

אסור לאדם לוותר על שאיפותיו. הרמב"ם מדבר על יכולתו של כל אדם להגיע לדרגת נבואה, ואסור לנו לוותר על חלום זה. אבל מצד שני, כאשר אנו מגלים את הכישלונות שלנו, עלינו לדעת להתמודד איתם.

 

תודעה חיובית

כשם שעם ישראל חוטא בצורה מובנית מבחינת הכלל, גם חיי היחידים יהיו מלאים אכזבות. כאשר אדם ישווה את עצמו לאחרים, בתחומים החשובים ביותר, הוא יגלה שיש טובים ממנו, יש כאלה שחווים פחות אכזבות, ועל האדם להתמודד עם מציאות זו.

וכיצד? חשיבה חיובית, אווירה חיובית שאדם יוצר בתודעתו. אדם בעל ענווה מבין שחלומותיו לא יגיעו לידי מימוש תמיד, והוא צריך לפעול עם מה שיש בידו.

קשה עד מאוד לאדם שאין לו בן זוג וציפה ותכנן ובנה את חייו בצורה כלשהי, לגלות שהמלאכה קשה משתכנן ולהיתקל באכזבות שוב ושוב. קשה לזוג להיתקל בבעיות פוריות, לגלות שהמצב הבריאותי של אחד הקרובים משתנה.

קשה שבעתיים לאדם כזה להיות בסביבה שבה מצבם של שאר האנשים טוב משלו – לרווק להיות בחתונה או לזוג חשוך צאצאים לצפות בגן שעשועים שוקק חיים.

ועדיין – שומה על האדם לעכל ולהפנים שהוא לא יקבל את כל מה שמגיע לו לדעתו. החיים מספקים לא רק הפתעות חיוביות אלא גם אכזבות, והפנמת הדבר תקל על ההתמודדות.

 

פרשת משפטים – חטא ותיקון

גם ברמת הכלל, נראה שזהו המסר שהפרשה משדרת. רגע לאחר מעמד הר סיני, במקום לעסוק בקולות וברקים, התורה מספרת על מציאות פגומה – פיתוי בתולות, גזל, עבד עברי, שומרים שמעלו, חטאים שונים ועוד.

אבל התורה גם עוסקת בדרכי התיקון. לעולם לא יגיע התיקון לידי מיצוי על ידי אדם - "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ" (ט"ו, יא), אבל האדם חייב לקחת אחריות על החברה.

יש המתארים את הכניסה לארץ כמכילה שינוי דרמטי לטובה של החברה ואור גדול שזורח. אך אנו מוצאים, פעם אחר פעם, שהדבר אינו כן. עם ישראל נגאל ממצרים, ובמקום שיגיע לארץ במהלך מהיר, הוא חוטא בקברות התאווה, בחטא העגל, ובמקומות נוספים.

עזרא חוזר בשעת שיבת ציון, ואף אז המציאות אינה אוטופית, ועזרא משקיע מאמצים רבים בתיקון החברה. גם כיום אין צורך להכביר במילים על הבעיות החברתיות שיש לעם ישראל.

תהליך הכניסה לארץ לא שינה בבת אחת את פני החברה. תיקון שכזה עתיד להגיע באחרית הימים, אך עד אז, אנו מחויבים לפעול ברמת הכלל כשם שאנו פועלים ברמת הפרט.

על אף שלא ניתן יהיה להגיע לתיקון גמור, עלינו ליצור אווירה של תיקון ופעילות, אווירה שבה החלום והחזון והשאיפות ממשיכים להתקיים לצד ההכרה בחסר הטמון במציאות.

אכן, הפרשה חותמת בנימה אופטימית:

"אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף: וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ: לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה: מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ: וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ" (כ"ג, כז-לא).