הכשר לטומאה בשחיטה

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

חולין דף לה - הכשר לטומאה בשחיטה

המשנה בדף ל"ג מביאה מחלוקת בין תנא קמא ובין ר' שמעון בדבר הכשר בשר לטומאה: לדעת תנא קמא, הבשר מקבל טומאה כמו כל דבר מאכל אחר, דהיינו אך ורק אם משקה כלשהו "יכשיר" אותו לקבלת טומאה. ר' שמעון מחדש, שהשחיטה עצמה מכשירה לקבלת טומאה, אף אם הבשר לא בא במגע ישיר עם מים או עם נוזל אחר המכשיר לטומאה.

הגמרא בדף ל"ה דנה בעמדת ר' שמעון, ומתלבטת בדעתו לגבי דם שחיטה. על פי דעה אחת בגמרא, ר' שמעון סבור שדם שחיטה אינו מכשיר לטומאה, וההכשר בא אך ורק מכוח השחיטה עצמה. על פי דעה אחרת, ר' שמעון מקבל שני ערוצים של הכשר לטומאה: בדם השחיטה, או במעשה השחיטה כשלעצמו.

השאלה המרכזית בסוגיה היא מדוע לדעת ר' שמעון מהווה השחיטה הכשר לטומאה. בכדי להשיב על שאלה זו, יש לעמוד על עניינו של ההכשר לטומאה על ידי משקה. כך נאמר בפרשת "שמיני":

"מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא".

ומבאר הרשב"ם שם:

"מי שרוצה לתת טעם במצוות לפי דרך ארץ ולתשובת המינין, לא הזקיק ה' טומאה למיני אוכלים ומשקין עד שתיקנם לצורך מאכל, ונתינת מים היא תחילת תיקונם ועיקר חשיבותם לצורך אכילה".

לדעת הרשב"ם, הכשרת האוכל לאכילה כרוכה גם בנתינת מים. קבלת טומאה תלוי באופן מהותי באותו הכשר לאכילה. טעם הדבר הוא, שכדי שאוכל יקבל טומאה יש צורך שיהפוך לחלק בלתי נפרד מעולם האדם. בעולם הטבע המנותק מן האדם אין קבלת טומאה. ובכן, אף אם ניתן לאכול פרי או ירק גם אם לא באו עליהם מים, הרי שהגדרתם כמאכל אדם תלויה בתיקונם לצורך אכילה - ובנתינת מים עליהם.

אחד היישומים לפירוש זה של הרשב"ם נזכר בפירושו של רש"י לפסוק:

"למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן לקבל טומאה עד שיבאו עליו מים פעם אחת, ומשבאו עליו מים פעם אחת מקבל טומאה לעולם ואפילו נגוב".

גם הרמב"ם (הלכות טומאת אוכלין, פרק א' הלכה ב') הביא דברים אלה להלכה: לאחר שבאו מים על הפירות והירקות הם ראויים לקבלת טומאה, אף אם יתייבשו לחלוטין. הוי אומר - המים אינם תנאי מהותי לתהליך ההיטמאות (ראה ברמב"ן שם, שאוחז דווקא בעמדה זו, ומסביר שהטומאה נוטה "להידבק" דווקא בדברים רטובים), וגם מאכל יבש עשוי להיטמא. תפקידם של המים הוא להפוך את הפרי או הירק לאוכל אדם, והגדרה זו היא המביאה את הטומאה.

ביאור זה משתלב היטב בדבריו של ר' שמעון בסוגיתנו. כל עניינה של השחיטה בהיתר הבהמה לאכילת אדם. בעל חיים משתייך מעצם מהותו לעולם הטבע, ורק השחיטה תשלב אותו בעולמו של האדם. אם כן, השחיטה ממלאת תפקיד זהה לזה של נתינת המים, וזו הסיבה שהיא מהווה תחליף להכשר משקה.

הרב אביהוד שורץ