אחרי מות | הליכה בחוקות הגויים

"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו, ובחֻקֹתיהם לא תלכו" (י"ח, ג).

בסופו של הפסוק ישנה לכאורה כפילות - לא מובן מה מוסיף הציווי "ובחֻקֹתיהם לא תלכו" על האיסור המופיע בפסוק לפני כן.

התייחסות נפרדת ל'חוּקוֹת' מופיעה גם בפסוק שלאחר מכן, בהקשר הפוך:

"את משפטי תעשו ואת חֻקֹתי תשמרו ללכת בהם, אני ה' א-להיכם".

רש"י אל אתר מבאר את החילוק בין "משפטי" לבין "חֻקֹתי":

"את משפטי תעשו - אלו דברים האמורים בתורה במשפט, שאילו לא נאמרו, היו כדאי לאמרן.

ואת חֻקֹתי תשמרו - דברים שהם גזירת המלך, שיצר הרע משיב עליהם: למה לנו לשומרן? ואומות העולם משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וטהרת מי חטאת".

חוקים הם מעשים שנראים לנו שרירותיים, ואיננו רואים ומבינים את התועלת בהם, בניגוד למשפטים, שהתועלת בהם גלויה ומובנת.

באופן דומה ניתן לתרץ את הכפילות בפסוק הקודם. התורה מזהירה אותנו מפני שני אופנים של חיקוי מצרים וכנען. ראשית, היא אוסרת עלינו לאמץ את התנהגותם הקלוקלת של מצרים וכנען. רש"י על אתר כותב, שהתורה דיברה דווקא על מצרים וכנען, כיוון ש"מעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות". מדובר במעשים מתועבים ופסולים, שאת חלקם מזכירה התורה בהמשך הפרק, כשהיא מפרטת את איסורי העריות.

בנוסף, אוסרת התורה לחקות את "חֻקֹתיהם" של אותן אומות. כאן כבר לא מדובר במעשים מתועבים, אלא במעשים הנראים סתמיים, שאין בהם שלילה מצד עצמם, בדיוק כמו שמנקודת ראותנו אין חיוב בכלאיים או בפרה אדומה.

מדוע אפוא התורה אסרה מעשים אלו? התורה לא רצתה שנחקה את הגויים ואת תרבותם. גם אם אין בעיה בעצם המעשים, אין זה רצוי בעיני התורה שעם ישראל ינהה אחר תרבותן של אומות העולם. התורה דייקה בלשונה: לא נאמר בפסוק "ואת חֻקֹתיהם לא תעשו", אלא "ובחֻקֹתיהם לא תלכו". הבעיה אינה נעוצה במעשה עצמו, אלא בכך שאדם הולך אחרי הגויים ומנסה להידמות להם.. מובן שאם מדובר במעשה חיובי ומועיל מצד עצמו יש לעשותו, אולם אם מדובר במעשה סתמי, שאין בו תועלת או שלילה כשלעצמו, אלא שאומות העולם עושות כן, ישנו איסור לנהוג באותה הדרך.

וכך פוסק הרמב"ם בהלכות עבודה זרה:

"אין הולכין בחֻקות העובדי כוכבים, ולא מִדמין להן לא במלבוש ולא בשֵֹער וכיוצא בהן, שנאמר 'ולא תלכו בחֻקות הגוים', ונאמר 'ובחֻקותיהם לא תלכו', ונאמר 'השמר לך פן תנקש אחריהם' - הכל בענין אחד הוא מזהיר: שלא יִדמה להן, אלא יהיה הישראל מובדל מהן, וידוע במלבושו ובשאר מעשיו, כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו. וכן הוא אומר: 'ואבדיל אתכם מן העמים'. לא ילבש במלבוש המיוחד להן, ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, ולא יגלח מן הצדדין ויניח השֵֹער באמצע כמו שהן עושין, וזה הנקרא בלורית..." (י"א, א).

ה'כסף משנה' על אתר מביא את המהרי"ק, שמגביל את דבריו של הרמב"ם:

"לא נתכוון רבנו לאסור אלא מלבוש המיוחד להם, ופירשו הישראלים ממנו משום צניעות או מפני דבר אחר, שכיוון שנתייחד להם מפני גיותן, ופירשו הישראלים ממנו מפני יהדותן, אז כשלובשם הישראל נראה כמודה להם ונמשך אחריהם, אבל כשאינו מלבוש המיוחד להם על דרך זו, אין הישראל חייב להשתנות מן הגוי כלל ועיקר".

אין א"כ איסור לעשות כל מעשה שגויים עושים. האיסור הוא רק להידמות לגויים ולנסות להיות כמותם.

הרמב"ן סבור שאיסור זה שייך אפילו בעבודת ה'. בפרשת ראה נאמר:

"השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך, ופן תדרֹש לאלהיהם לאמר: איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם, ואעשה כן גם אני" (י"ב, ל').

רש"י מבאר ע"פ הגמרא בסנהדרין, שכוונת הפסוק לאסור לעבוד עבודה זרה בדרך עבודתה. ואילו הרמב"ן דוחה ומסביר, שהכתוב אינו עוסק בעבודה זרה, אלא בעבודת ה', שהרי הכתוב ממשיך ואומר: "לא תעשה כן לה' א-להיך". מדובר במי רוצה לעבוד את ה' כדרך שעובדים הגויים את העבודה זרה שלהם, והתורה מזהירה מפני ניסיון חיקוי כזה.

במדרש בפרשתנו נאמר:

"אמר רבי ברכיה - אמר הקב"ה למשה, לך אמור לישראל: כשהייתם במצרים הייתם דומין לשושנה בין החוחים, עכשיו שאתם נכנסין לארץ כנען, היו דומין לשושנה בין החוחים, ותנו דעתכם שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו, הדא הוא דכתיב: 'כמעשה ארץ מצרים...' " (ויקרא רבה כ"ג, ז).

עם ישראל במצרים התאמץ לשמור על ייחודו ולא להיטמע בין המצריים. הוא שמר על לבושו, שפתו, שמותיו וכו'. כל עם הנמצא בסביבה זרה משתדל בדרך כלל שלא לאבד את זהותו. לכן הסכנה של חיקוי מצרים מתעוררת דווקא בארץ כנען, ולא במצרים. דווקא כאשר עם ישראל הופך להיות עם חופשי בארצו, וחדל להיות "שושנה בין החוחים", המוּדעוּת לשמור על הזהות והייחוד קטנה, וגובר החשש שאנשים ינסו לחקות את תרבות מצרים או כנען. לכן מזהירה התורה מפני חיקוי כזה דווקא עכשיו.

בעיה זו חריפה יותר בימינו, לאחר המהפכה התקשורתית. עם ישראל נמצא אמנם בסביבה גיאוגרפית של תרבויות נחשלות, אולם התקשורת מביאה את תרבות המערב אליו הביתה. חשוב מאוד, אפוא, דווקא בעידן כזה, לשמור על עצמאות רוחנית, ולהישמר מפני חיקוי הגויים. כאמור, מותר לנהוג כמו הגויים כאשר אין מתכוונים לחקותם, אולם אין לנהוג באופן מסויים רק משום שכך נוהגים במקומות אחרים בעולם.