הלכות עבדים

  • הרב אוהד פיקסלר

א. הקדמה

התורה הקדישה שלוש פרשיות לדיני עבדים (בפרשות משפטים [שמות, כ"א, ב- יא], בהר [ויקרא, כ"ה, לט - מו] וְראה [דברים, ט"ו, יב - יח]), ובעקבות כך ישנן סוגיות רבות בגמרא (בעיקר במסכת קידושין) ובפרשנים העוסקות בעניינים אלו. הרמב"ם מקדיש תשעה פרקים להלכות עבדים ובהם הוא מפרט את דיני עבד עברי, אמה עבריה, עבד כנעני ושפחה כנענית. כאשר אנחנו לומדים הלכות אלו אנו עומדים בפני קושי בעצם העיסוק התורני בהלכות אלו: עולם העבדות כה רחוק מאתנו ונראה בעיננו כאינו מוסרי, כך שקשה לקבל את העובדה שהתורה התירה זאת. בנוסף לכך, ישנם גם פרטי דינים והתבטאויות שקשה לנו לשאת. [1]

בשיעור זה נבחן את היחס להלכות עבדים ולאור כך נלמד את פרשיות התורה ופסקי ההלכה המובאים ברמב"ם. זאת, תוך התמקדות בפן המוסרי של העבדות.

ב. בין המצוי לבין הרצוי

הרב נחום אליעזר רבינוביץ מתייחס באריכות לנושא בהתייחסותו לתפקידן של המצוות[2]. בעקבות הרמב"ם, הוא מסביר שהתורה אמנם נתנה לפני אלפי שנים אך היא נצחית ונכונה לכל הדורות, למרות כל השינויים החלים בעולם. על מנת לאפשר זאת, התורה מכילה בתוכה את אפשרות השינוי וההתאמה לכל דור. מצוות התורה מכוונת גם להקנות את הדעות הנכונות וגם להורות את הדרך מפני דעות רעות, אשר ייתכן וישתנו במהלך הדורות:

ואני יודע שנפשך תברח מזה הענין בהכרח בתחלת מחשבה ויכבד עליך. ותשאלני בלבך ותאמר לי איך יבאו מצות ופעולות עצומות מבוארות מאד והושם להם זמנים, והם כלם בלתי מכוונים לעצמם אבל הם מפני דבר אחר, כאלו הם תחבולה שעשה השם לנו להגיע אל כונתו הראשונה. ואי זה מונע היה אצלו לצוות לנו כוונתו הראשונה ויתן בנו יכלת לקבלה, ולא היה צריך לאלו אשר חשבת שהם על צד הכוונה השניה. שמע תשובתי אשר תסיר מלבך זה החלי ויגלה לך אמתת מה שעוררתיך עליו. והוא, שכבר בא בתורה כמו זה הענין בשוה והוא אמרו "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים... ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף" (שמות, י"ג, יז - יח) וגו'. וכמו שהסב השם אותם מן הדרך הישרה אשר היתה מכוונת תחלה, מפני יראת מה שלא היו יכולים לסבלו לפי הטבע, אל דרך אחרת עד שתגיע הכוונה הראשונה, כן צוה בזאת המצוה אשר זכרנו מפני יראת מה שאין יכלת לנפש לקבלו לפי הטבע עד שיגיע הכונה הראשונה, והיא השגתו יתעלה והנחת ע"ז...        

(מורה הנבוכים, ג' ,לב).[3]

בהתאם לכך, ישנו שני סוגי מצוות. מצד אחד, יש מצוות המיועדות לאחרית הימים כתחילתם, והאדם מתקדם ומתעלה על ידי קיומן. לעומת זאת, ישנן מצוות שנועדו בעיקרם לתיקון החברה וקידומה, וייתכן ויישומם הפרקטי ישתנה במשך הזמן.

אחת הדוגמאות לסוג השני של המצוות היא דין העבדות המופיע בתורה ובהלכה. כבר מספר בראשית ולאחר מכן מדברי המשנה (סנהדרין, ד', ה ופירוש המשנה לרמב"ם שם) והמדרשים עולה ש"חביב האדם שנברא בצלם", והכוונה היא לכל בני האדם. לכולם יש מעמד שווה וכולם נבראו בחותמו של אדם הראשון וכפי שאמר איוב:

(יג) אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עימדי.

(יד) ומה אעשה כי יקום א-ל  וכי יפקוד מה אשיבנו.

(טו) הלוא בבטן עושני עשהו  ויכוננו ברחם אחד.

(ל"א).

כיצד, אם כן, התורה מקבלת את מושג העבדות אשר פוגע בכבוד האדם ויוצר מעמדות שונים? מדוע התורה מקבלת מוסד כעין זה ולא קובעת רף מוסרי אחר?

נראה כי מפני כורח המציאות התורה ויתרה על יישומו המיידי המלא של האידיאל, והעדיפה לקדם את החברה צעד אחר צעד עד שתושג המטרה במלואה. בסופו של דבר המטרה הושגה כתוצאה משינויים בעולם המוסרי וכן בהתפתחויות טכנולוגיות. על פי הבנה זו, יש צורך להראות כי התורה אכן יצרה שינוי בעולם העבדות מהמקובל בעבר, ובהמשך השיעור נראה זאת לאור פרטי הדינים ונעסוק בעקרונות אלו לאור פשט הפסוקים.

הבנה זו מעלה מספר שאלות נוספות. הראשונה נוגעת למשמעות המצווה לאחר שהיא אינה מתקיימת בעולם המעשה[4] וגם אנחנו לא מצפים שהיא תשוב (באופן תיאורטי המצווה יכולה לשוב ולהיות רלוונטית[5]). יש משמעות חינוכית בלימוד של מצווה זו, והעיסוק בכך מרענן את כוח החשיבה ומכוון את האדם לרמות גבוהות יותר[6].

הנקודה השנייה נוגעת ליחס שבין העולם המוסרי שלנו לבין זה של אבותינו. לכאורה, עולה מדברינו כי אנו מוסריים יותר מהתנאים ואפילו מאבות העולם. יש להזהר בקביעות אלו וכדברי מורנו הרא"ל:

אמרתי בהזדמנויות שונות: איני מוכן בשום פנים ואופן להפוך להיות שופט מוסרי של אבות האומה. גם בדוגמא שלפנינו, נושא העבדות, איני מוכן להעמיד את עצמי בעמדת שיפוט...והנה לנו אין עבדים, ולא במקרה אין לנו עבדים אלא שאיננו רוצים שיהיו לנו עבדים...אף על פי כן אינני שופט את האבות שיפוט מוסרי...

(מבקשי פניך, עמודים 65 - 64). 

ג. חידוש התורה בעולם העבדות

כאשר אנו מעיינים בהלכות עבדים אנו רואים פער גדול ביניהן לבין המקובל בעולם העתיק. כבר פשט הפסוקים בתורה מעניק לעבד כנעני זכויות רבות: הוא יוצא לחופשי כאשר האדון מכה אותו (שמות, כ"א, כו - כז), האדון מצווה לתת לעבד לנוח בשבת (שמות, כ', ט), כך שלעבד יש זכויות והאדון אינו בעלים מוחלט על נפשו[7], וכמובן שלא היו חוקים מקבילים לכך בזמן התורה.  החידוש באפשרות של הוצאת עבד לחירות הוא כה משמעותי, עד שבגמרא במסכת עבודה זרה (יז:) מסופר כי הרומאים רצו להעניש בגין שחרור עבד אתר' אלעזר בן פרטא, ועל פי רש"י (שם, ד"ה "עבדך לחירות") ההסבר לכך הוא שזהו "דת יהודית". דהיינו, הפעולה של הוצאת עבד לחירות נחשבה למאפיין כה בולט של היהדות עד שהרומאים החשיבו אותה לפעולה דתית אסורה והענישו בגינה. 

בנוסף לכך, היחס כלפי העבד העברי הוא כאל פועל שכיר[8] ולא כמו אל עבד:

כל עבד עברי או אמה העבריה חייב האדון להשוותן לו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור, שנאמר "כי טוב לו עמך" (דברים, ט"ו, טז). שלא תהא אתה אוכל פת נקי והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן, אתה דר בכרך והוא דר בכפר או אתה דר בכפר והוא יושב בכרך, שנאמר "ויצא מעמך" (ויקרא, כ"ה, מא). מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו.

וחייב לנהוג בו מנהג אחווה, שנאמר "ובאחיכם בני ישראל" (שם, מו). ואף על פי כן, צריך העבד לנהוג בעצמו מנהג עבדות באותן העבודות שהוא עושה לו.                                

(הלכות עבדים, א', טז -יז). 

דין אמה עבריה קשור ביצירת אפשרות לחיים רגילים עבור הילדה שאין בביתה אמצעים כדי לגדלה:

אין האב רשאי למכור את בתו אלא אם כן העני ולא נשאר לו כלום ,לא קרקע ולא מטלטלין ואפילו כסות שעליו. ואף על פי כן, כופין את האב לפדותה אחר שמכרה משום פגם משפחה. ברח האב או שמת או שלא היה לו לפדותה - הרי זו עובדת עד שתצא.  

(שם, ד', ב).

דהיינו מדובר על בית שלא יכול לאפשר לילדה אפילו בגד, ובדיני אמה המטרה היא לייעד את הילדה כך שהיא תתחתן ותזכה לבית ראוי בעתיד (ראו הלכה יא). התורה מונעת מצב של סרסור בבנות דלות אמצעים, ומעניקה אפשרות לעתיד טוב יותר בצורה ראויה ומכבדת עבורן.

ד. שני סוגי עבדים עבריים

כאשר אנחנו מעיינים בפרשיות עבדים עבריים אנו מוצאים הבדלים ניכרים ביניהם[9]. למשל, בפרשת בהר, בניגוד לפרשות משפטים וראה, לא מופיע הביטוי "עבד", אלא "שכיר". מועד השחרור בפרשות משפטים וראה הוא לאחר שש שנים וישנה אפשרות הארכה על ידי רציעה, ואילו בפרשת בהר מועד השחרור היחידי הוא היובל ואין אפשרות הארכה. מצוות ההענקה מופיעה רק בפרשת ראה ולא בפרשות משפטים או בהר, וישנם גם הבדלים נוספים. בעקבות כך, נחלקו התנאים בגמרא בקידושין (יד:) האם מדובר על אותו סוג של עבד ויש לבצע הרמוניזציה בין הפרשיות, או שהתורה מתארת שני עבדים שונים ומכאן נובע השוני. הרמב"ם פוסק כשיטה השנייה בתחילת הלכות עבדים:

עבד עברי האמור בתורה זה ישראלי שמכרו אותו בית דין על כרחו או המוכר עצמו לרצונו, כיצד?

גנב ואין לו לשלם את הקרן, בית דין מוכרין אותו כמו שאמרנו בהלכות גניבה. ואין לך איש בישראל שמוכרין אותו בית דין אלא הגנב בלבד, ועל זה שמכרוהו בית דין הוא אומר "כי תקנה עבד עברי" (שמות, כ"א, ב) ועליו הוא אומר במשנה תורה "כי ימכר לך אחיך העברי" (דברים, י"א יב).

מוכר עצמו כיצד? זה ישראל שהעני ביותר, נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו, שנאמר "כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך" (ויקרא, כ"ה, לט). ואינו רשאי למכור את עצמו ולהצניע את דמיו או לקנות בהם סחורה או כלים או ליתנם לבעל חוב, אלא אם כן צריך לאכלן בלבד. ואין אדם רשאי למכור את עצמו עד שלא ישאר לו כלום ואפילו כסות לא תשאר לו, ואחר כך ימכור את עצמו.   

(הלכות עבדים, א' ,א).

הרמב"ם פותח את דבריו בחלוקה לשני סוגי עבדים: מכרוהו בית דין ומוכר עצמו. בנוגע לעבד שנמכר על ידי בית דין הרמב"ם מביא פסוקים מפרשות משפטים וראה, ולגבי מוכר עצמו מובא הפסוק מפרשת בהר. בפרק א' הרמב"ם מביא את ההלכות הנוגעות לשני סוגי העבדים, הכוללים איסור לבזות את העבד ושמירה על כבודו. כמו כן, הרמב"ם מדגיש כי אדם יכול להפוך לעבד רק במצבי קיצון אשר בהם הוא לא יכול כלל לכלכל את עצמו. בפרק ג' הרמב"ם מונה את ההבדלים בין שני הסוגים ומסכמם:

מה בין מוכר עצמו למכרוהו ב"ד?

מוכר עצמו אינו נרצע ומכרוהו בית דין נרצע. מוכר עצמו אסור בשפחה כנענית ומכרוהו בית דין רבו מוסר לו שפחה כנענית. מוכר עצמו נמכר לעכו"ם ומכרוהו ב"ד אינו נמכר אלא לישראל...מוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש, מכרוהו בית דין - אינו נמכר אלא לשש. מוכר עצמו אין מעניקין לו מכרוהו בית דין מעניקין לו.

(הלכה יב).

מוכר עצמו נחשב לשכיר, שהרי בפרשת בהר לא מופיע המינוח עבד כלל, ובהתאם לך אין מוסרים לו שפחה כנענית. מצד שני, מוכר עצמו רשאי למכור עצמו לגוי. לכאורה, בחלק מהדינים יש עדיפות למוכר עצמו ובחלק יש עדיפות לנמכר על בית דין; האם ניתן, אפוא, לעמוד על קו מנחה המבדיל ביניהם?

נראה שניתן למצוא הבדל מהותי בין סוגי העבדים, אשר יסביר את השוני בדיניהם. מכירת עבד על ידי בית דין היא דרך לשיקום חייו של אדם שהדרדר לגניבה ושאין לו אפשרות לשלם את חובו. המכירה משנה את מעמדו האישי כך שהוא מותר בשפחה כנענית וכן ישנה אפשרות להאריך את תקופת העבדות. כחלק מן השיקום אסור למכרו לגוי, ובסיום השיקום הוא מקבל מענק אשר מאפשר לו לפתוח דף חדש. לעומת זאת, מוכר עצמו אינו עבד אלא שכיר שעובד למחייתו לפי בחירתו (אמנם, עם חיובים נרחבים יותר מאשר שכיר 'רגיל'), ומעמדו האישי לא משתנה. בהתאם לכך אין מוסרים לו שפחה כנענית ואין מצוות הענקה כלפיו מצד אחד, ומצד שני הוא יכול למכור את עצמו לגוי.

 

 

 

**********************************************************

 

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון תשע"ז

נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:                 http://vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

 

**********************************************************

 

 

 

 

[1]   למשל:

... ועבד קטן הרי הוא כבהמה ונקנה במשיכה כמשיכת הבהמה...

(הלכות עבדים, ה', ה).

[2]   מסילות בלבבכם, החל מעמוד 29. חלקים מדבריו מצוטטים בתוך השיעור. ראו גם את דבריו של הרב אלחנן סמט בספרו 'עיונים בפרשות השבוע', פרשת משפטים, סדרה שנייה.

[3]   ראו שם את המשך הסברו הארוך של הרמב"ם בעניין זה.

[4]   גם כאשר הייתה אפשרות מעשית לעבדות הלכתית, הרי שעל פי הרמב"ם לפחות הלכות עבדים מוגדרים כדינים ולא כמצוות. דהיינו, במידה ולאדם היו עבדים התורה הדריכה אותו כיצד לנהוג בהם, אך אין חובה להיות בעל עבדים (עיינו ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה רל"ה ובסוף חלק מצוות עשה).

[5]   ראו ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה קפ"ז.

[6]   שאלה נוספת הנוגעת לעניין זה היא משמעות לימוד פרטי ההלכות הנוגעות לדיני עבדים. ראו בעניין זה את דברי מורנו הרא"ל זצ"ל בתוך מבקשי פניך, עמוד 64.

[7]   יתר על כן: עבד כנעני אף נכנס ברמה חלקית תחת כנפי השכינה, שהרי הוא חייב במצוות כאישה (חגיגה ד.). ראו בעניין זה גם בדברי הרב סמט (לעיל הערה 2) בחלקו השני של העיון.

[8]   בהמשך השיעור נראה כי יש הבדל בין עבד שנמכר על ידי בית דין לבין עבד שמכר את עצמו, כאשר עבד שמכר את עצמו נחשב לשכיר ואילו בעבד שנמכר על ידי בית דין יש שינוי של ממש במעמדו האישי. אולם, לגבי היחס שהאדון חייב כלפי העבד אין הבדל בין שני הסוגים, ובשני במקרים האדון צריך להתייחס אליו כשכיר ואסור לנהוג בו כעבד (עיינו הלכות עבדים, א, ז - יד, טז- יז).

[9]   עיקרי הדברים שלהלן מבוססים על דבריו של הרב אלחנן סמט, 'עיונים בפרשות השבוע', בעיונו לפרשת בהר, סדרה ראשונה.