הללו אל בקדשו- סיום

  • הרב משה ליכטנשטיין
בית המדרש הוירטואלי

 

עיוני תפילה

הללו אל בקדשו- סיום

הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ: הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ: הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר: הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב: הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ: (תהלים קנ)

עשר ההללויות

הגמ' במסכת מגילה, מתארת את מזמור קנ כחלק מן המקורות ללימוד האיסור לפחות מעשרה פסוקים בבית הכנסת-

הני עשרה כנגד מי אמר רבי יהושע בן לוי כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני רבי לוי אמר כנגד עשרה הילולין שאמר דוד בספר תהלים ורבי יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם (מגילה כא:)

וכן מוזכרים עשרה הלולין בגמרא בר"ה (ל"ב.) שהם כנגד עשרה פסוקי מלכויות. המספר עשר הוא מספר משמעותי ביהדות, ומציין מגמה כפולה; מחד הוא מהווה סמל למספר שלם, המקיף וכולל ענין שלם בהיותו סיום סדרת המספרים השונים, וכן הוא מהווה מספר מינימלי ליחידה גדולה ביותר. כך, עשרת הדברות מקיפות את עקרונות התורה, בעשרה מאמרות נברא העולם, עשרה גברים מהווים בתפלתם יחידה מינימלית המייצגת את כנסת ישראל כולה ושרי עשרות הם היחידה הקטנה ביותר שבו העם מאורגן. אם נחזור למזמורנו, נוכל לטעון שעשרת פסוקי ההילולים שבו יקיפו מחד את עיקרי השבח וההודאה, ומאידך יהוו רק בבחינת טיפה בים, לעולם אדיר ואינסופי של הלל, שיר ומזמור.

נקודה חשובה אך לא ברורה כל-צרכה, היא תפקידה של האות ב' במילה ברקיע עזו- האם כוונתה לתאר מקום (וכך השבח מתרחש באזור הרקיע) או שמא כוונתה לתיאור אופי וכלי ההודאה (וכך השבח מתרחש בעזרת הרקיע).

שאלה דומה נוספת, מתעוררת לגבי תפקיד האות ב' שבמילה בקדשו. מחד, ניתן לתאר את עולם הקדושה כעולם שמשמש גם הוא ככלי לשבח, הודאה והלל (וכך באמת מסבירים רוב המפרשים). ומאידך, ניתן גם להסביר את הקדושה כמציאות מטאפיזית שפונים אף אליה להשתתף בשבח.

עם סיומנו את העיסוק בפרקי התהלים המהוים את הגרעין הקשה של פסוד"ז, מן הראוי להביא קטע יפה שנכתב ע"י פרופ' פייבל מלצר, בפירושו לפרק קמה, וכוחם יפה לכל מערכת פסוד"ז:

יש לציין, שעל אף הפופולאריות המרובה של הפרק ושגירותו על כל פה- הרי לא נתישן עד היום. ונמצאים יהודים שגם היום הם אומרים במלוא הכונה ובמלא ההתרגשות: "מלכותך מלכות כל-עולמים". או אותו פסוק שכבר הבאנוהו: "פותח את ידיך ומשביע לכל-חי רצון". אכן, זהו אחד הפלאים הגדולים שמעורר ספר תהלים. הן יש לעשות חשבון כזה: יהודי המתפלל ג' פעמים ביום אומר ג' פעמים ביום את הפרק הזה, הוה אומר כאלף פעמים בשנה. הוה אומר, שיהודי שהגיע לגבורות והתפלל בימי חייו שבעים שנה וחזר בתפילותיו על תפלת "אשרי" ג' פעמים ביום, הרי חזר על הפרק בימי חייו כשבעים אלף פעם, ובכל זאת בפעם השבעים אלף הוא אומרה באותו להט-האמונה, באותו עוז-הבטחון, באותה חמימות-ההודיה ובאותו רגש של קרבה אינטימית לבוראו.. הוא מרגיש טעם במלים כבפעם הראשונה בעמדו על דעתו, והמלים החדשות כאלו נאמרו היום לראשונה. זה כוחן של מלים שנאמרו ברגש קודש, ברגעי התעלות וברגשי התעלות, ברוח הקודש (פני ספר תהלים)

הרב משה ליכטנשטיין