המסכים, פתח שער החצר, פתח אוהל מועד והפרוכת

עד עתה עסקנו ביחס בין השמות השונים של המשכן ובמשמעותיהם, והתבוננו בעיקר במשמעות הכיסויים השונים. להשלמת תמונה זו ברצוננו להתבונן במסכי המשכן השונים, ממסך שער החצר דרך מסך פתח אהל מועד והפרוכת, ולבחון מה ניתן ללמוד מהם על מהותם ומשמעותם.

באופן כללי, ניתן לציין שלושה מסכים:

1. מסך שער החצר מהווה כניסה מחוץ למשכן לחצר המשכן.
2. מסך פתח אוהל מועד בפתח המבנה, מחצר המשכן אל הקדש.
3.  הפרוכת המבדילה בין הקדש לבין קדש הקדשים.

התבוננות בשלושת המסכים, הפתחים דרכם ניתן להיכנס ממזרח למערב מחוץ למתחם עצמו ועד קדש הקדשים, מאפשרת לראות הדרגתיות מן החוץ פנימה.

ההבדלים בין המסכים השונים

- שלושת המסכים עשויים תכלת וארגמן, תולעת שני ושש משזר, אלא שהפרוכת היא מעשה חושב ומצוין שיש לעשותה 'כרובים', ואילו מסך פתח אוהל מועד ומסך שער החצר הינם מעשה רוקם.

- לגבי העמודים:

• עמודי הפרוכת הם 4 עמודי שטים מצופים זהב וויהם זהב (שמות ל"ו, לז).
• עמודי פתח אוהל מועד- בציווי 5 עמודי שיטים מצופים זהב וויהם זהב (שמות כו, לז), ובביצוע 5 עמודים ווים ראשים וחשוקים זהב.
• עמודי שער החצר 4 עמודים ווים, צפוי הראשים וחשוקים כסף.

- האדנים:

• אדני הפרוכת הינם אדני כסף כאדני הכסף של כל עמודי המשכן כולו.
• אדני פתח אהל מועד הם אדני נחושת.
• אדני שער החצר הם אדני נחושת כאדני עמודי החצר כולם.

- הציורים:

בפרוכת מצוירים כרובים, ואילו במסכים האחרים לא מצוין במפורש שום ציור.

- המידות:

רק במסך שער החצר מצוינות מידות מדויקות: 20 אמה אורך וקומה.

משמעות ההבדלים

ההבדל בין מעשה חושב למעשה רוקם

התורה כותבת לגבי מסך פתח האהל, מסך שער החצר ואבנט הכהן גדול, שהם עשויים 'מעשה חשב'. לעומתם, חפצים אחרים במשכן, כדוגמת מסך שער החצר, נעשו 'מעשה רוקם'. הגמרא דנה ביחס בין שני הסוגים הללו:

"מעשה רקם מעשה חשב - אמר רבי אלעזר שרוקמין במקום שחושבין. תנא משמיה דרבי נחמיה רקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד. חושב מעשה אורג לפיכך שני פרצופות"        (יומא עב:).

לפי רבי אלעזר היו רושמין צורה על הבגד על ידי צבע, ואחר כך היו רוקמים במחט לפי הצורה. אלא שפעמים הציורים כונו על שם הרשימה בצבע בתחילת עשייתם, ופעמים על שם הרקמה במחט בסוף עשייתם^[1] (וכך לשון רש"י ד"ה שרוקמין במקום שחושבים: בתחילה מתקן הצורה על הבגד ע"י צבע ואחר כך רוקמה במחט).

לעומתו, רבי נחמיה סובר כי 'מעשה רקם' הינו מעשה מחט כלומר היו רוקמים ציור אחד שהיה נראה בשני צידי הבגד. ואילו 'מעשה חשב' הינו מעשה אורג שנארג בתוך הבגד בשעת אריגתו, ולא מרוקם עליו לאחר האריגה ובכל צד של האריג היה ציור אחר. מעשה אורג נעשה בשתי שכבות ובכל שכבה נעשה ציור אחר ולכן יכול להיות בצד אחד צורת אריה ובצד שני צורת נשר. וכך מסביר רש"י בד'ה חושב מעשה אורג:

"שיש לה ליריעה שתי קירות ושתי צורות על שתי קירותיה אין דומות זו לזו פעמים שמצד זה ארי ומצד זה נשר כמו לחגורות של משי והיינו שני פרצופים אבל רוקם כצורתו מכאן כך צורתו מכאן".

בניגוד להסבר זה, שיטת הרמב"ם הינה שונה:

"כל מקום שנאמר בתורה מעשה רוקם הוא שתהיינה הצורות הנעשות באריגה נראות מצד אחד בפני האריג, ומעשה חושב הוא שתהיה הצורה נראית משני צדדים פנים ואחור" (הל' כלי המקדש פ"ח, הלכה טו).

העובדה שהבד זהה בשלושת המסכים, תוך התחשבות בהבדלים בין הפרוכת העשויה מעשה חושב כרובים לבין מסך פתח אוהל מועד ומסך שער החצר העשויים מעשה רוקם, מלמדת כי הפתחים המובילים מבחוץ פנימה הינם בעלי משמעות וחשיבות הנובעת מן היעד אליו הם מובילים. לכן שלושת המסכים עשויים תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר- חומרים הזהים בצורתם וחשיבותם ליריעות המשכן, אלא שהפרכת זהה בצורת עשייתה ליריעות המשכן מעשה חושב כרובים, ואילו המסכים האחרים הם מעשה רוקם.

 

נקודה נוספת בנוגע ליחס בין מעשה חושב למעשה אורג, מובאת בדברי ה'משך חכמה':

"לפי שאין כאן הפסק בן קדשי קדשים להיכל במחיצה, לכן הפרוכת היה מעשה חושב, לרמז על ההבדל אשר מצד פרוכת זה לצד פרוכת זה, לכן היה ארי מצד זה ונשר מצד זה. לא כן במסך לפתח האהל ולפתח החצר היה 'מעשי רוקם' (כו,לו), שהיו המחיצות מבדילות בין הפנים לחוץ. ולכן נסתפקו מקום מחיצות גופייהו אי קדושת חוץ להן או קדושים כמו בפנים, יעויין שם ביומא נא,ב. ולכן הכהן הגדול שנקרא קדש קדשים, ומעלתו היה שנכנס להקטר לפני ולפנים, אשר שם ההפסק במעשה חושב, לא במחיצה, לכן נעשו בגדיו: האפוד וחושן, מעשי חושב. וכתונת ומצנפת ואבנט (כח,לט) שבהן שוה לכהן הדיוט, אשר זה יורה על ההגשה למזבח אשר עומד בחצר – נעשה 'מעשה רוקם' ודו"ק"                           (שמות כ"ו, לא).

המשך חכמה עומד על אחד ההבדלים המהותיים בין הפרוכת המבדילה בין קדש הקדשים, למסך פתח אוהל מועד ומסך שער החצר.

הפרוכת היתה מעשה חושב ואילו מסך פתח אוהל מועד ומסך שער החצר היו מעשה רוקם. כפי שראינו, רש"י מבאר כי מעשה חושב הוא אריגה על שתי קירות, הציורים משני עבריה אינן דומים זה לזה. במקרה זה ארי מצד זה ונשר מצד זה.   

ה'משך חכמה' מסביר כי היות ואין מחיצה בנויה בין הקדש לקדש הקדשים מפני שהפרוכת מבדילה בין שני חלקים באותו המבנה, לכן תפקידה של הפרוכת הינו להוות מחיצה. זו הסיבה לדעתו שהפרוכת הינה מעשה חושב- העובדה שישנם ציורים שונים משני עבריה באה לבאר את ההבדל בין שני צידי הפרוכת, במקרה זה בין קדש לקדש הקדשים.

לעומת זאת, במסך פתח אהל מועד ומסך שער החצר בהם הבד מהווה מחיצה בין חוץ לפנים (במסך פתח אוהל מועד בין החצר למבנה המשכן, ובמסך שער החצר בין מה שנמצא מחוץ למשכן לבין חצר המשכן), על כן בשני אלו ישנו מעשה רוקם ולא מעשה חושב, כיון שהמסך עצמו מהווה מחיצה. אין צורך באופן עשיית המסך שהוא ישמש כגורם מבדיל מפני שעצם המסך, מבדיל מספיק בין חוץ לפנים ועל כן זהו מעשה רוקם (זו הסיבה לדעתו ש הגמרא ביומא מסתפקת לגבי מקום הפרוכת, האם הוא נחשב כקדושת חוץ או פנים).

בהמשך, מוסיף המשך חכמה הערה חשובה ועקרונית לגבי היחס בין בגדי הכהונה, למקום אליו נכנס הכהן. הכהן הגדול הנכנס רק הוא לפני ולפנים מעבר לפרוכת שהיא מעשה חושב, נכנס עם חושן ואפוד, שגם הם הינם מעשי חושב (כך לגבי האפוד בשמות כח,ו וכך לגבי חושן המשפט בשמות כח, טו). ומכאן שישנו קשר בין מדרגת הכהן הגדול לבגדיו ולמקום שאליו הוא נכנס, וביטויו המעשי הינו הן באפוד ובחושן המשפט, והן בפרוכת שמעבר לתחומה הוא נכנס.

נציין בנוסף כי ישנו גם כן קשר בין מדרגת הכהן הגדול לבין יריעות המשכן הפנימיות שהינן גם כן מעשה חושב (שמות כו, א). התאמה זו קובעת זיקה מיוחדת בין הכהן הגדול ליריעות המשכן, וזה תואם את שראינו כבר^[2]  כי המילה משכן המכוונת בעיקר אל קדש הקדשים מתאימה במכוון למדרגת הכהן הגדול וכך ישנה התאמה בין היריעה הפנימית, המשכן והפרוכת המבדילה בין קדש לקדש הקדשים, לבגדי הכהן הגדול- אפוד וחושן המשפט.

לעומת הפרוכת העשויה מעשה חושב, מסך פתח אוהל מועד ומסך שער החצר עשויים מעשה רוקם הדומים בצורת עשייתם לבגדי כהן הדיוט - כתונת ומצנפת ואבנט העשויים גם הם מעשה רוקם (כמפורש בשמות כ"ח, לט). כלומר, מדרגת הכהן ההדיוט אינה מתאימה לעבודה מתחת למשכן ומאחורי הפרוכת השמורה לכהן גדול בלבד אלא מתאימה להגשה למזבח אשר עומד בחצר^[3].

לאור הדברים לעיל, כיצד ניתן להסביר את העובדה כי פתח אוהל מועד, המוביל אל המבנה המקודש הוא גם כן מעשה רוקם? והרי הצענו כי מקום המשכן עצמו מיועד בעיקר לעבודת כהן גדול במשכן ואילו החצר היא מקום עבודת כהן הדיוט?

ניתן להציע כי עובדה זו נובעת ממיקום המזבח בדיוק ליד הפתח. חשיבותו של הפתח נובעת מקירבתו למזבח, ולא רק מתוך הכניסה האפשרית לאהל מועד.

הדרגתיות זו בקרבה אל הקדש פנימה נכרת גם בהבדל בין העמודים של מסך שער החצר המחושקים כסף וויהם כסף כשאר עמודי החצר, לעומת עמודי מסך פתח אוהל מועד המצופים זהב ככל קרשי המשכן כולם. וכך גם באדנים: האדנים של מסך שער החצר הם מנחושת ככל אדני החצר, ואילו אדני פתח אוהל מועד ואדני שער החצר עשויים נחושת.

- הפרוכת שתפקידה להבדיל בין קדש לבין קדש הקדשים קשורה במהותה לקדש הקדשים ועל כן הדמיון הגדול בינה לבין היריעה הפנימית- המשכן- והיא עשויה חושב מעשה כרובים עמודים מצופים זהב ואדני כסף.

- מסך שער החצר הנועד לאפשר כניסה מבחוץ פנימה שייך במהותו לחצר ועל כן הוא דומה לה במהותה. העמודים זהים לעמודי החצר, הם מחושקים כסף,וויהם כסף וכן האדנים נחושת.

ייחודיות מסך שער החצר

יחודו של מסך שער החצר בולט ביותר: קלעי החצר עשויים משש משזר בלבד ואילו המסך עשוי תכלת ארגמן תולעת שני ושש משזר. מדוע המסך כל כך מפואר? מבאר על כך הנצי"ב:

"... ויש ללמוד, דתחילת כניסה לקדושה, אע"ג שהוא לא הגיע לעומק ועדיין הוא מבחוץ ומתנהג כמו שראוי בחוץ, מ"מ בתחילת כניסתו יש להתקדש כדי שיגיע אח"כ בזמן מאוחר למקום קדשו. משום הכי בפתח החצר יש תכלת שמראה זכירת כסא הכבוד, אע"ג שאח"כ כשיעמוד בחצר עדיין הוא בחוץ לגבי היכל, מ"מ בכניסה יש לו להתקדש"        (שמות כ"ז, טז).

והוא מוסיף על כך בפירושו לפרשת ויקהל:

"מעשה רוקם תכלת וגו': בכל מקום כתיב המינים במה נעשה ואח"כ אופן המעשה, וכן כתיב בציווי שער החצר. וכאן במעשה כתיב להיפך (וכן להלן לט, כב, ויבואר שם). נראה שבא ללמד שהחכים בצלאל לעשות אופן הרקימה בתפארת יותר ממעשה ההיכל, אע"ג שקדוש יותר, וכן היה בבית המקדש שהיה שער ניקנור מופלא מאד יותר משער ההיכל, והוא משום דבתחילת הכניסה יש לעשות כן"     (שמות ל"ח, יח). 

הנצי"ב כאן עומד על נקודה מעניינת- העובדה שכבר במסך הכניסה לחצר ישנם צבעים תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר המאפיינים את השטח המקודש ביותר (הן של מסך פתח אוהל מועד והן של הפרוכת) ושונים במהותם מקלעי החצר, נובעת מן החשיבות של הצורך להתקדש כבר מבחוץ לקראת הכניסה למקום המקודש ביותר. אף על פי שהחלקים הפנימיים מקודשים יותר, הכניסה החיצונית מפוארת וכך בבית המקדש שער ניקנור היה מופלא יותר משער ההיכל. ישנה כאן כמובן גם הדרגתיות מבחוץ פנימה.

מעמדו של מסך פתח אוהל מועד

מסך פתח אוהל מועד הינו מצב ביניים של מחיצה בין החצר למשכן, ולכן במהותה היא משלבת חוץ ופנים, את מסך שער החצר ואת הפרוכת.

מחד, העמודים הם עמודי עצי שיטים המצופים זהב ככל קרשי המשכן כולו ועל כן במובן זה הם חלק אינטגרלי של המשכן. אולם, מאידך גיסא, אדני הנחושת קושרים אותו אל החצר ואל עמודי קלעי החצר שאדניהם נחושת.

ייתכן להסביר שאכן מסך פתח אוהל מועד מכיל בתוכו הן את המרכיבים של הקדש של המשכן, והן את הזיקה הישירה למזבח ולקרבנות המוקרבים בהגדרה פתח אוהל מועד.

במובן הזה, פתח זה משמעותי ביותר הן ביחס לחוץ, למזבח ולקרבנות, והן כלפי פנים לגבי הכניסה למבנה המשכן. זוהי דוגמה נוספת המראה בבירור כי כל פרט בתיאור מבנה המשכן הינו בעל משמעות. הצורה, החומר, והמיקום משקפים את הייעוד של כל אחד מן החללים והמרכיבים של המשכן.

בהקשר זה, ישנה הערה מעניינת של הנצי"ב הנוגעת למסך פתח אוהל מועד:

בהשוואה בין עמודי מסך פתח האהל לעמודי הפרוכת. מציין הנצי"ב (בפירושו לשמות כו, לז) כי בעמודי המסך כתוב 'ועשית למסך חמישה עמודי שיטים', ואילו בעמודי הפרוכת כתוב (שמות כ"ו, לב) "ונתתה אותה על ארבעה עמודי שטים מצופים זהב וויהם זהב על ארבעה אדני כסף". כלומר, את הפרוכת לתת על ארבעת העמודים, בעוד שלמסך יש לעשות חמישה עמודים.    

מסקנתו של הנצי"ב הינה כי יש במעשי עמודי המסך מלאכה שלא היתה בעמודי הפרוכת ויתרון מציפוי עמודי הפרוכת.

הנצי"ב מראה כי ישנו שינוי בין הציווי על עמודי מסך פתח אהל מועד לבין הביצוע: בציווי אומרת התורה:

 "ועשית למסך חמישה עמודי שיטים וציפית אותם זהב וויהם זהב"    (שמות כ"ו, לז).

ואילו בביצוע אין ציפוי זהב מלא אלא ציפוי של הראשים והחשוקים בלבד:

"ואת עמודיו חמישה ואת וויהם וציפה ראשיהם וחשקיהם זהב ואדניהם חמישה נחושת" (שמות ל"ו, לח).

לאור זאת הוא מבאר כי בנוסף לציפוי הכללי של העמודים היה גם ציפוי בראש: "שעשו חישוק יוצא ובולט בראש העמוד, וציפה את הראש והחישוק גם כן בזהב, לבד הציפוי הכללי".

הפרוכת

"וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים.  וְנָתַתָּה אֹתָהּ עַל-אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים מְצֻפִּים זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב עַל-אַרְבָּעָה אַדְנֵי-כָסֶף.  וְנָתַתָּה אֶת-הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים"      (שמות כ"ו, לא-לג).

משמעות השם

בניגוד למסך פתח האוהל ומסך שער החצר הקרויים מסך, הפרוכת המבדילה בין הקדש וקדש הקדשים נקראת פרוכת ולא מסך.

רש"י מסביר בפירושו לפסוקים לעיל כי פרוכת הינה לשון מחיצה. ובלשון חכמים פרגוד- דבר המבדיל בין המלך ובין העם.

כך גם אצל הרב הירש המפרש את השם - שם חייץ מסך החוצץ ומפריד. הפרוכת נועדה להבדיל כפי שנאמר בפירוש בפסוק לג.

בשמות לט, לד נקראת הפרוכת 'פרוכת המסך'. הפירוש לשם זה מופיע בפסוק בהמשך שם נאמר: "וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל-הָאָרֹן אֶת-הַפָּרֹכֶת" (שמות מ', ג).

הרס"ג מבאר ' וְסַכֹּתָ' - ואסתר.

רש"י - לשון הגנה, שהרי מחיצה היתה.

חזקוני - לשון מסוכה ומחיצה, כמו הנני סך את דרכך (הושע ב,ח).

מכל הפסוקים הללו ברור כי לפרוכת שני תפקידים: להבדיל בין הקדש / ההיכל לקדש הקדשים, ולסוכך על הארון.

ואכן בבמדבר ד', ה בתיאור עבודת בני קהת באהל מועד בהכנות למסע נאמר: "וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ-בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת".

כך עולה גם מתוך דברי הגמרא בסוכה הדנה בדעת ר' יאשיה:

"דכתיב וסכות על הארון את הפרוכת, פרוכת מחיצה וקא קרייה רחמנא סככה אלמא מחיצה כסכך בעינן. ורבנן ההוא דניכוף ביה פורתא במחזי כסכך"                                                (ז:).

ומבאר רש"י על אתר:

"פרוכת מחיצה היא דכתיב (שמות כו) והבדילה הפרוכת לכם. ורבנן אמרי לך מאי 'וסכות' דאמר רחמנא ליכוף בה למלעלה פורתא כעין גג יעשה ממקצתה.

הגמרא מחדדת את העובדה כי למרות שהפרכת היא מחיצה המבדילה, היא משמשת גם לכיסוי והיא מקצתה מעין גג.

מיקום הפרוכת מגדיר את היחס בין קדש לקדש הקדשים

נקודה מעניינת בהקשר לפרוכת הינה משמעותה בהגדרת היחס בין הקדש וקדש הקדשים.

במסגרת זאת, הלימוד על היחס בין הקדש לקדש הקדשים נלמד באופן עקיף מן המיקום של הפרוכת:

כפי שראינו בשיעורים קודמים, יריעות המשכן עשויות משני חלקים שרוחב כל אחד מהם הוא עשרים אמה, והן מחוברות יחדיו על ידי הקרסים. כיון שאורך המשכן הוא 30 אמות ניתן להסיק מכך כי יריעה אחת נמשכת מפתח אוהל מועד מערבה עד 20 אמות עד הקרסים, והיריעה השניה מכסה את 10 האמות המערביות של הגג וכן את הקרשים של הצד המערבי ועל כן הקרסים הם המחלקים את המשכן לחלק מזרחי שארכו 20 אמה וזהו הקדש, ולחלק מערבי שארכו 10 אמות וזהו קדש הקדשים. הפרוכת הנמצאת מתחת לקרסים מחלקת את המבנה לשני חלקים.   

תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש משזר מעשה חושב

על הפרוכת נאמר כי היא עשויה תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חושב וכן יעשה אותה כרובים.

מעניין לראות כי לגבי יריעות המשכן נאמר כי הן עשויות 'שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני כרובים מעשה חושב'.

בפרוכת מתחילים בתכלת וארגמן ותולעת שני ומוסיפים שש משזר, ואילו ביריעות מתחילים בשש משזר ומוסיפים תכלת וארגמן ותולעת שני. כמו כן, בפרוכת יעשה אותה מעשה חושב כרובים, בשונה מן המשכן בו הכרובים הם מעשה חושב.

הנצי"ב בפירושו עומד על משמעות ההבדלים ואלו דבריו:

"שש משזר ותכלת וגו': בפרוכת ובמסך כתיב (פסוקים ל"א, ל"ו) 'תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר'. דכל שכתוב ראשון הוא העיקר, ואע"ג דבכולוהו היו כ"ד חוטין, שש לכל אחד ממינין הללו, מ"מ הרי אינו דומה עובי החוטים זה לזה. והיה ביריעות העיקר שש, ובפרוכת ובמסך העיקר תכלת. וידוע דתכלת מורה על עניין גדול ונעלה בקדושה, וכמו שכתבתי בספר במדבר במסע המחנות.

כרובים מעשה חושב: ובפרוכת כתיב (פסוק ל"א) 'מעשה חושב יעשה אותה כרובים'. דיש הבדל באופן העשיה. דביריעות לא היה צריך לחשוב מתחילה שתהיה אותה צורה שהחל בדעתו לעשות נגמרת על זאת היריעה, שהרי יתפור אותה עם אחותה ותהי נגמרת הצורה שם. מה שאין כן בפרוכת היה ההכרח לחשוב מתחילה איך ומה יעשה בה שלא תהא כלה באמצע הציור. משום הכי ביריעות כתיב תחילה 'כרובים' ואח"כ 'מעשה חושב', ובפרוכת להיפך- תחילה 'מעשה חושב' ואח"כ כרובים"     (שמות כ"ו,א).

למשך חכמה הסבר אחר לעובדה שבפרוכת הניסוח הוא "מעשה חושב יעשה אותה כרובים", ואילו במשכן כתוב "כרובים מעשה חושב עשה אותם":

"ויעשו כל חכם לב וכו' את המשכן (עשר יריעות) וכו' כרוכים מעשה חושב עשה אותם. וגבי פרוכת (להלן פסוק לה) 'ויעש את הפרוכת וכו' מעשה חושב עשה אותם כרובים', וכן בציווי כתוב בלשון זה בפרשת תרומה (לעיל כו,לא), דבפרכת כתוב 'מעשה חושב יעשה אותם כרובים'. והעניין דביריעות משכן היה העיקר הכוונה לעשות ציורים נאים, ובזה היה ציור כרובים. אבל בפרוכת היה כונה אחרת, שהיה צריך להיות נגד מקום הכרובים שבארון, למען ידעו לכוון מקום הכרובים, ובפרט במתן דם פר העלם דבר (ויקרא ה, במדבר טו) שצריך מקום הפרוכת נגד בין הבדים, וכן בהזאת יום הכיפורים (ויקרא טז). ועיין משנה למלך הלכות מעשה הקורבנות פרק ה. ובמקדש האריכו ראשי הבדים והיו בולטין כמין שני דדי אישה. עיין יומא נד, א בזה. וכוון הכרובים אלו בלי שום ציור אחר נגד מקום הכרובים שעל הכפורת"        (שמות ל"ו,ח).

ה'משך חכמה' מחדש כי בפרוכת הכרובים מצוירים במקום המכוון במדויק כנגד מקומם של הכרובים עצמם בקדש הקדשים. לדעתו, לנקודה זו השלכות מעשיות לגבי מתן דם פר העלם דבר וכן בהזאות יום הכיפורים. במקדש, ראשי הבדים שהיו בולטים כמין שני דדי אישה מילאו תפקיד זה.

ההבדל בין הפרוכת ליריעות המשכן

הרלב"ג אומר כי אף על פי שהן הפרוכת והן יריעות המשכן היו עשויות מכד' חוטין (ששה חוטין לפשתן, תכלת, ארגמן ותולעת שני), כשהיתה המלאכה עבה מאד היא נקראה פרוכת. הרלב"ג מביא את דברי חז"ל שהפרוכת עבה טפח, וזאת לדעתו בניגוד לשאר יריעות המשכן שעוביין לא היה טפח.

כך גם דעת הספורנו בפירושו לשמות לו,ח שלא היו היריעות עבות כמו הפרוכת, ואילו האברבנאל (שמות כו, לא- לג) סובר כי יריעות המשכן והפרוכת היה עוביים שוה.

ברור אם כך כי גם הרלב"ג וגם האברבנאל אינם מבינים כדעת הנצי"ב^[4].

ביאור נוסף להבדל בין הפרוכת ליריעות המשכן, מביא הרב שפיגלמן. הרב שפיגלמן^[5] מבאר כי יריעות המשכן מורכבות מבסיס של שש כאשר הכרובים הארוגים בתוך הבד הם מתכלת ארגמן ותולעת שני, ואילו הפרוכת עשויה  מבסיס של תכלת וארגמן ותולעת שני ואילו הכרובים הארוגים בתוך הבד עשויים משש. ברור כי תכלת חשובה משש כי תכלת נמצאת במשכן עצמו ואילו בחצר יש שש ואין תכלת.

החריג הוא כי מסך שער החצר ומסך פתח אוהל מועד עשויים מתכלת, ארגמן ותולעת שני. כפי שהזכרנו לעיל, ייתכן להסביר זאת בכך שאלו מובילים ישירות אל המשכן ובמובן זה הם נחשבים כחלק מן המשכן וזאת למרות שבחצר ובפתח אוהל מועד אין תכלת, ארגמן ותולעת שני. על פי גישה זו, כביכול המשכן כולל גם את הפתחים המובילים אליו משער חצר אוהל מועד החיצון, דרך שער פתח אוהל מועד, ועד הפרוכת המבדילה בין הקדש לקדש הקדשים.

לכן ביריעות המשכן עיקר החשיבות הם הכרובים, ולכן הם עשויים תכלת כשבסיס הבד הוא שש. בפרוכת עיקר החשיבות בפרוכת עצמה המשמשת לחציצה ולכן היא עשויה תכלת ואילו הכרובים הם בעלי חשיבות פחותה לכן הם עשויים משש.

סיכום

בשיעור זה, ניסינו לסקור את המאפיינים השונים של המסכים במשכן, ואת ההבדלים ביניהם.לא התיימרנו בשיעור זה להקיף את כל הנושאים הקשורים במסך שער החצר, מסך פתח אוהל מועד והפרוכת.

ניתן להרחיב בכל אחד מן הנושאים הרבה לגבי החומרים, העמודים, אופן הנחת המסך, הגודל, הצורה ועוד. התייחסנו למספר היבטים שנוגעים להבנת ייעודם ותפקידם מתוך התבוננות ודיוק בהבדלים ביניהם ובמשמעותם. עיון זה מגלה כי כל פרט מפרטי המשכן בעל משמעות ומכוון באופן מדויק למלא את ייעודו.