הנודר עצים

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

שקלים יח – הנודר עצים

המשנה (יח ע"א) דנה בשיעור החיוב הנגזר מניסוחים שונים של אדם שמתחייב נדרים ונדבות. אחת הדוגמאות המובאות במשנה היא המתנדב "עצים":

האומר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזירין.

מדוע המתחייב עצים חייב להביא שניים? על שאלה זו אפשר לענות בשתי דרכים:

א. מכיוון שנקט לשון רבים, "עצים", ומיעוט רבים שניים.
ב. בדומה לשאר הדוגמאות במשנה, אשר מגדירות את כמויות הלבונה או הזהב המינימאליות אשר נחשבות כנדבה, הגדר המינימאלי של קרבן עצים הוא שני גזירי עצים.

נראה שבשאלה זו הסתפק הירושלמי בסוגייתנו (יח ע"ב):

רבי יוסה בי ר' בון (ביבא) אמר ר' בא בר ממל בעי: אמר הרי עלי עץ מביא גיזר אחד?
א"ר לעזר: מתניתא אמרה כן שזה קרבן בפני עצמו וזה קרבן בפני עצמו; כהאי דתנינן תמן שנים בידם שני גזרי עצים.

דינו של המתנדב "עץ" תלוי בשאלתנו – לפי האפשרות הראשונה הוא יתחייב בעץ אחד, ואילו לפי האפשרות השנייה יתחייב שניים בכל מקרה. מדברי הירושלמי נראה שהכריע כאפשרות הראשונה, היינו שהכל תלוי בלשונו ואין דין מהותי שמגדיר את הקרבן המינימאלי של עצים כשני גזירים.

דברים אלו של הירושלמי עומדים לכאורה בניגוד לברייתא המובאת בבבלי (מנחות קו ע"ב):

תנו רבנן: (ויקרא ב) קרבן - מלמד שמתנדבין עצים, וכמה? שני גזירין.

מדברי הברייתא משמע שיש דין מהותי בקרבן העצים שצריך להיות דווקא שניים, ובפשטות לא תהיה תועלת בכך שישתמש בלשון יחיד. כך הבין גם השפת אמת בחידושיו (מנחות קו ע"ב), והציע לתלות את המחלוקת בין הבבלי והירושלמי בשאלה יסודית בעניין קרבן עצים - האם מדובר בקרבן או באמצעי בעירה, עיינו שם.

אמנם התוספות (מנחות קו ע"ב ד"ה לא) הביאו את דברי הירושלמי על סוגיית הבבלי, ומדבריהם משמע שאין מחלוקת בין התלמודים. כתוצאה מכך הציע הגרי"ז (שם) להבין את דברי הבבלי באופן קצת שונה:

ונראה מזה דבאמת הקרבן הוא שני גזירין, אלא באמר 'עץ' משמע 'עץ אחד' ועל כרחך סגי בגזיר אחד דגם כן יכול להקרב אף דהוי עץ אחד, אבל הקרבן הוא שני גזירין אלא מכיון דהם שני קרבנות ולא קרבן אחד אף דדינן להקרב שנים ביחד מקרבן עצים מכל מקום אפשר להביא גם עץ אחד.

נראה שכוונת הגרי"ז היא שקרבן העצים מורכב משתי יחידות שכל אחת מהן עומדת כקרבן בפני עצמה, אלא שיש חובה להקריבן יחד. ממילא, נכונים דברי הירושלמי שאם אמר "עץ" יכול להביא עץ אחד, ומאידך נכונים דברי הבבלי שאי אפשר להקריב עץ אחד בנפרד. כמו כן, מדברי הבבלי עולה שהעובדה ששני הגזירים צריכים להיקרב יחד גורמת לכך שבסתמא האומר "עצים" יהיה חייב שניים.

נחדד את החידוש העולה מתוך ניתוח זה: מה יהיה דינו של הנודר באנגלית ומתחייב "WOOD"? לפי ההבנה הראשונה שהצענו בירושלמי, אדם כזה יהיה חייב רק גזיר עץ אחד, משום שעץ אחד נחשב כקרבן גמור לכל דבר. אמנם לפי ההבנה החדשה בבבלי נראה שאדם כזה יהיה חייב שני גזירי עצים, שהם האופן הרגיל להקריב עצים, ורק אם יאמר בפירוש "עץ" יוכל להביא עץ בודד שיוקרב יחד עם עץ של מישהו אחר.

הרב אברהם סתיו