הפסק בברכות קריאת שמע

  • הרב דוד ברופסקי
בפרק זה נדון בהלכות הנוגעות להפסקות ולהפסק במהלך קריאת שמע וברכותיה.
 
המשנה הראשונה בפרק ב של מסכת ברכות (ברכות פ"ב מ"א) אומרת:
 
בפרקים [של קריאת שמע] שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם.
 
הדיון ממשיך במשנה ב:
 
אלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה ל'שמע', ובין 'שמע ל'והיה אם שמוע', בין 'והיה אם שמוע' ל'ויאמר', בין 'ויאמר' ל'אמת ויציב' לא יפסיק. רבי יהודה אומר: בין 'ויאמר' ל'אמת ויציב' לא יפסיק.
 
על סמך הגמרא הדנה במשנה זו (יד ע"א) פסקו הראשונים לפי דעת רבי יהודה (ראה לדוגמה תוספות יג ע"ב, ד"ה שואל). אם כן, בין הפרקים, או הפרשות, מותר לשאול בשלומו של אדם אחר מפני הכבוד, ומותר לענות לכל אדם השואל בשלומנו. באמצע הפרקים, מותר לשאול רק מפני היראה ולענות רק מפני הכבוד, אך בין הפרק האחרון של קריאת שמע ("ויאמר") ובין "אמת ויציב" (הברכה שלאחר קריאת שמע) אין להפסיק כלל.

יראה וכבוד

הראשונים דנים בפירושם של הביטויים "מפני היראה" ו"מפני הכבוד", ובשאלה אילו סיבות אחרות מצדיקות הפסקה בקריאת שמע וברכותיה.
 
"מפני היראה" הוא לדעת חלק מהראשונים פחד מפגיעה גופנית, אך אחרים סבורים שמדובר ביראה מפני אדם חשוב. רש"י (ברכות יג ע"א) ורמב"ם (הלכות קריאת שמע פ"ב הל' טז) סוברים שהמשנה מתייחסת לסכנה ממש ומסבירים שאם אדם חושש לחייו מותר לו להפסיק אפילו במהלך קריאת שמע עצמה. הרא"ש (ברכות פרק ב סימן ה) חולק על דעה זו וטוען שאין כאן כל חידוש שכן ברור שמותר להפסיק בגלל פיקוח נפש. "מפני היראה", מסביר הרא"ש, מתייחס ליראה של בן מהוריו או של תלמיד מרבו.
 
גם לגבי הביטוי "מפני הכבוד", הראשונים חלוקים. הרמב"ם מסביר ש"מפני הכבוד" מתייחס לאדם שיש להתייחס אליו בכבוד, כמו הורה, מורה או חכם גדול. רש"י סובר שביטוי זה מתייחס לכל אדם מכובד שההתנהגות הראויה דורשת שנשאל בשלומו.
 
השולחן ערוך (סימן סו סעיף א) פוסק:
 
בין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד, ומשיב שלום לכל אדם. ובאמצע, שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו כגון אביו או רבו, או מי שהוא גדול ממנו בחכמה וכל שכן מלך או אנס, ומשיב שלום לאדם נכבד ואפילו באמצע הפסוק, חוץ מפסוק שמע ישראל ו'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' שלא יפסיק בהם כלל.
 
במילים אחרות, בין פרקים מותר לשאול "מפני הכבוד" לשלומו של אדם נכבד, ככל הנראה על סמך רש"י. המשנה ברורה (סימן סו ס"ק ג) מסביר שהכוונה כאן היא לאדם מבוגר, חכם או עשיר הראוי לכבוד. בין הפרקים מותר גם לענות לכל אדם. כמו כן, באמצע הפרק מותר לשאול "מפני היראה" לשלומו של הורה, מורה, חכם גדול, מלך ואף גנב. באמצע הפרק מותר לענות כל אדם נכבד. הביאור הלכה (ד"ה ומשיב) דן בשאלה אם מותר לענות מילה אחת בלבד או שמא מותר לענות לפי כללי הנימוס המקובלים.
 
באשר להפסקה באמצע פסוק, הרא"ש (ברכות פרק ב סימן ה) מסיק מהירושלמי (ברכות פ"ב ה"א) שמותר אפילו להפסיק מפני "היראה" או לשאול "מפני הכבוד". הטור (סימן סו) מביא פסיקה זו אף הוא. הבית יוסף אמנם מסכים לדעה זו אך כותב שבכל מקרה אין להפסיק באמצע הפסוק הראשון "שמע ישראל" או באמצע "ברוך שם כבוד", שכן "אין דבר גדול כקבלת מלכות שמיים", וכך פסק להלכה בשולחן ערוך (סימן סו סעיף א). המגן אברהם (סימן סו ס"ק ג) מציין שאם אדם נאלץ להפסיק באמצע פסוק עליו לנסות לפחות לסיים עניין בפסוק, ואם הפסיק באמצע עניין עליו לחזור ולקרוא מתחילת הפסוק.
 
המגן אברהם (סימן סו ס"ק א) מסביר שהמשנה התירה הפסקות אלה רק כדי שהשואל לא יכעס ולא יחשוב רעה על המתפלל שלא עונה לו. המשנה ברורה (סימן סו ס"ק ב) והערוך השולחן (סימן סו סעיף ד) מעידים שהמנהג כיום הוא לא להפסיק כלל משום סיבה. אולם אם אדם מוצא את עצמו במצב שהשואל עלול באמת להיפגע (כמו למשל במקרה של בעל תשובה והוריו), נראה שמותר לנהוג בהתאם למשנה. יתרה מזאת, הביאור הלכה (ד"ה או אנס) כותב שאפילו "בשביל הפסד ממון", מותר להפסיק בין פרקים.

הפסקות מותרות – קדיש, קדושה, ברכו וברכות אחרות

האם ישנם מקרים אחרים שבהם מותר להפסיק בקריאת שמע וברכותיה? האם ניתן להרחיב את ההגדרה של "מפני היראה" או "מפני הכבוד" כך שתכלול הפסקות אחרות?
 
ראשית יש להתייחס לשאלה הבסיסית: מדוע יש עניין לא להפסיק בין הברכות או בין הפרשות של קריאת שמע?
 
נראה שהלכה זו שונה מסוגים אחרים של הפסק שעולים בתחומים הלכתיים אחרים. לדוגמה, אין להפסיק בין ברכת המצווה לבין המצווה עצמה, או בין "המוציא" לבין הנגיסה הראשונה מן הלחם. בנוסף, אין להפסיק באמצע מצווה ארוכה המורכבת ממספר חלקים, כמו למשל תפילין (מנחות לו ע"א), תקיעת שופר (סוכה נג ע"ב–נד ע"א), או תקיעת שופר בתפילת מלכויות, זכרונות ושופרות (רי"ף ראש השנה יא ע"א; רא"ש ראש השנה פרק ד סימן יב; רמב"ם הלכות שופר פ"ג הל' יא; הגהות מיימוניות שם פ"ג ה"ט; ר"ן ראש השנה יא ע"א). המקרים היוצאים מן הכלל שבהם מותר להפסיק ושאותם מונה המשנה, אינם תקפים כאן.
 
מה הסיבה לכך שאסור להפסיק בקריאת שמע וברכותיה? תוספות (ברכות יג ע"א, ד"ה ובאמצע) מביאים מקור אפשרי להלכות אלה:
 
ובירושלמי קאמר אפילו באמצע הפסוק רב הונא בשם רב יוסף אמר: 'ודיברת בם' מכאן שיש לך רשות לדבר בם... ולא בתפילה.
 
מכאן ניתן להבין בבירור שההלכות הנוגעות להפסק בברכות קריאת שמע שונות מאלה הנוגעות לתפילת שמונה-עשרה. קריאת שמע וברכותיה הן בבחינת "ודברת בם", ובעת קריאתן יש להישאר ממוקדים בקריאת שמע וברכותיה. אך מצבים מסויימים, כפי שתיארה המשנה, מצדיקים בכל זאת הפסקה. האם מותר להפסיק גם מסיבות אחרות?
 
הרא"ש (ברכות פרק ב סימן ה) מביא מחלוקת בשאלה אם מותר להפסיק, אפילו באמצע פרק, כדי לענות לקדיש, קדושה או ברכו. המהר"ם מרוטנבורג סובר שמכיוון שאנו עסוקים בשבחו של הקב"ה, אין להפסיק לצורך שבח אחר. פוסקים אחרים (רא"ש שם; תוספות יג ע"ב; מרדכי ברכות מ, בשם האבי עזרי; רשב"א שו"ת חלק ה סימן ט) טוענים מנגד שאם מותר להפסיק "מפני הכבוד", כל שכן מותר להפסיק לדברים שבקדושה. תלמידי רבינו יונה (ברכות ז ע"ב) מוסיפים שמותר אפילו להפסיק בקריאת שמע כדי לומר את המילה "מודים" בזמן שהציבור בחזרת הש"ץ. הסמ"ק (שדבריו מובאים בבית יוסף) כותב שמותר גם כן לענות אמן אחרי אמירת "הקל הקדוש" ו"שמע קולנו" (חתימת ברכות שונות של שמונה-עשרה).
 
השולחן ערוך (סימן סו סעיף ג) פוסק שמותר לענות לקדיש, לקדושה, לברכו ולפתיחה של "מודים" (ז"א לומר "מודים אנחנו לך"), אפילו באמצע פסוק. הרמ"א אף מוסיף שמותר לענות אמן לברכת "הקל הקדוש" בזמן קריאת שמע (וברכותיה). אולם אין לענות אמן להמשך הקדיש או לברכות אחרות בזמן קריאת ברכותיה של קריאת שמע. נוסף על כך, כשעונים לקדושה, יש לומר רק "קדוש, קדוש, קדוש" ו"ברוך כבוד השם ממקומו", ולא "ימלוך" או הפסוקים האחרים של קדושה, שכן אלה הם תוספות בלבד לנוסח הקדושה המקורי (ראה משנה ברורה סימן סו ס"ק יז וערוך השולחן סימן סו ס"ק ו; וראה גם פרק כב).
 
לגבי ברכת כהנים, הרב משה פיינשטיין (או"ח חלק ד סימן כא ב) כותב שעניית אמן לברכת כהנים היא "צורך תפילה" ולפיכך מותרת, אפילו באמצע קריאת שמע וברכותיה. אולם הוא גם כותב שאין לענות אמן אחרי ברכת "אשר קידשנו... לברך את עמו..." של הכהנים, שכן לגבי ברכה זו יש לנהוג כבכל ברכות המצוות האחרות.
 
בין הפרקים לעומת זאת, המשנה ברורה (סימן סו ס"ק כג) כותב שמותר לענות אמן אחרי כל הברכות.
 
המשנה ברורה (סימן סו ס"ק כג) פוסק שמי שנזקק לבית השימוש בזמן ברכות קריאת שמע, לא יברך מיד "אשר יצר" אלא רק אחרי שיסיים שמונה-עשרה. כמו כן המשנה ברורה (סימן סו ס"ק יט) דן בשאלה אם מי ששמע רעם יכול לברך "שכוחו וגבורתו מלא עולם", שכן זו מצווה עוברת ואולי לא תהיה לו הזדמנות נוספת בזמן הקרוב לזכות בברכה זו. כמו החיי אדם, גם המשנה ברורה מסיק שמותר לברך אבל רק בין הפרשות.
כף החיים (סימן סו ס"ק ז) כותב שמי שרואה אדם אחר עובר על איסור רשאי לרמוז לו כדי למנוע ממנו לעבור עבירה. אם הרמז אינו מספיק, מותר אפילו להפסיק בדיבור שכן אם מותר להפסיק בקריאת שמע מפני כבודו של בשר ודם, קל וחומר מפני כבוד שמיים.
 
ערוך השולחן (סימן סו סעיף ד) כותב שעל אף המנהג הרווח שלא להפסיק בזמן קריאת שמע וברכותיה, כשרב נשאל שאלה הנוגעת לאיסור והיתר, מותר לו להשיב "בין הפרקים".

טלית ותפילין

האם מי שהתחיל להתפלל כשלא היו בידיו טלית או תפילין, אך מקבל אותם בזמן קריאת שמע, רשאי להניח תפילין או להתעטף בטלית בברכה?
 
הנחת תפילין בזמן קריאת שמע היא חלק בלתי נפרד מהמצווה. בגמרא (ברכות יד ע"ב) אף נאמר: "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין – כאילו מעיד עדות שקר בעצמו".
 
בראשית הסוגיה הגמרא מספרת שבוקר אחד רחץ רב את ידיו, קרא קריאת שמע, הניח תפילין ואז התפלל. הגמרא מסבירה (ראה רש"י ד"ה שלוחא) ששליח שהיה אמור להביא לרב את התפילין, הגיע באיחור ולכן נאלץ רב להניח תפילין אחרי קריאת שמע אך לפני שמונה-עשרה.
 
הראשונים שואלים אם רב בירך על התפילין בין קריאת שמע לבין שמונה-עשרה. בעוד הסמ"ק סבור כי יתכן שרב בירך רק אחרי שמונה-עשרה, רבו של רש"י, ר' יצחק בר יהודה (ראה תוספות ברכות יד ע"ב; מרדכי נג; רבינו יונה ח ע"א), גורס שיש לברך על הנחת תפילין ואף על הטלית, בין ברכות קריאת שמע ובין תפילה.
 
רבים מן הראשונים (תוספות יד ע"ב; רבינו יונה ח ע"א; רא"ש ברכות פרק ב סימן י; רשב"א יד ע"ב) מבחינים בסוגיה זו בין תפילין ובין טלית. לדעת ראשונים אלה על הטלית יש לברך אחרי שמונה-עשרה אך על תפילין יש לברך בין ברכותיה של קריאת שמע.
 
השולחן ערוך (סימן סו סעיף ב) פוסק שמותר לברך הן על טלית והן על תפילין בין הברכות. הרמ"א חולק על דעה זו ומביא את הדעה האומרת שיש לברך אחרי שמונה-עשרה. הרמ"א כותב שנוהגים לברך על הטלית אחרי שמונה-עשרה.
 
לגבי תפילין המשנה ברורה (סימן סו ס"ק טו) מסביר שמי שנזדמנו לידיו תפילין באמצע ברכת "יוצר אור" או "אהבה רבה" יקרא עד סוף הברכה ויניח "בין הפרקים", אבל מי שכבר החל לקרוא שמע יניח את התפילין בהקדם האפשרי ובברכה. לעניין טלית, המשנה ברורה (סימן סו ס"ק טז) מביא את הפרי מגדים, שהסכים עם ההבחנה שעושה הרמ"א, ומי שמתעטף בטלית במהלך ברכותיה של קריאת שמע צריך לברך רק אחרי התפילה. מי שקיבל לידיו תפילין רק אחרי שכבר התחיל לקרוא את הפרשה השלישית של שמע "ויאמר", צריך להניחן מיד אבל יברך רק לאחר שיסיים להתפלל שמונה-עשרה.

קריאת התורה

הטור (סימן סו) מביא את דברי בעל ספר המנהיג, הכותב שמי שקורא קריאת שמע ונקרא לעלות לתורה, צריך לקרוא בתורה אפילו אם היה באמצע הברכות של קריאת שמע, שכן אם מותר להפסיק מפני כבוד הבריות, קל וחומר שמותר מפני כבוד התורה. הרשב"א (שו"ת חלק א סימן קפה) חולק על דעה זו.
 
השולחן ערוך (סימן סו סעיף ד) מביא את שתי הדעות אך פוסק על פי הרשב"א. המשנה ברורה (סימן סו ס"ק כו) כותב שלכתחילה עדיף שלא לקבל עלייה בזמן שאומרים ברכות קריאת שמע. יתרה מזאת, כהן שמצפה שיקראו לו לתורה צריך לעזוב את החדר כדי להימנע ממצב בעייתי זה. אולם ברגע שאדם נקרא לתורה, המנהג הוא לברך ברכות התורה אפילו באמצע ברכות קריאת שמע (על אף שעדיף לסיים את הברכה או לפחות לסיים עניין), אבל לא לקרוא יחד עם בעל הקורא. מותר אפילו, בעת הצורך, לומר לגבאי את שמו כדי להשלים "מי שברך". אם האדם שנקרא לתורה הוא היחיד שיכול לקרוא, מותר לו להפסיק כדי לקרוא ואחרי קריאת התורה עליו להמשיך להתפלל מהנקודה שבה הפסיק, שכן כבוד התורה דוחה הפסק בזמן קריאת שמע וברכותיה.

האם הפסקה נחשבת כהפסק?

מה יעשה מי שנאלץ לעצור את תפילתו לפרק זמן ארוך? נראה שישנה מחלוקת בגמרא לגבי שאלה זו. אנו מוצאים בגמרא (ברכות כב ע"ב) את ההוראה הבאה בנוגע לתפילה:

תנו רבנן: היה עומד בתפילה ומים [שתן] שותתין על ברכיו – פוסק עד שיכלו המים, וחוזר ומתפלל. להיכן חוזר? רב חסדא ורב המנונא, חד אמר: חוזר לראש; וחד אמר: למקום שפסק... אמר רב אשי:... דכולי עלמא אם שהה כדי לגמור את כולה – חוזר לראש, והתם בדלא שהה קמיפלגי, דמר סבר: גברא דחויא הוא, ואין ראוי, ואין תפילתו תפילה; ומר סבר: גברא חזיא הוא, ותפילתו תפילה.
 
על פי סוגיה זו "לכולי עלמא" אם המתפלל הפסיק פרק זמן די ארוך לסיום התפילה כולה, עליו לחזור לראש התפילה. אולם האמוראים חלוקים בשאלה אם מי שנאלץ להפסיק בתפילתו לפרק זמן קצר יותר חייב לחזור על התפילה מתחילתה או שאולי מותר לו להמשיך מהנקודה שבה הפסיק. על סמך סוגיה זו ועל סמך דברי רב האי גאון, כותב הרי"ף (ברכות יד ע"א) שמי שעצר למשך זמן ארוך מספיק לאמירת תפילת שמונה-עשרה, צריך לחזור על שמונה-עשרה כולה. אולם מי שעצר לפרק זמן קצר יותר יכול להמשיך מהנקודה שבה הפסיק. ואולם הראשונים מזכירים שתי סוגיות אחרות (ראש השנה לד ע"ב ומגילה יח ע"א) שלפיהן באמצע תקיעת שופר או קריאת מגילה, אם אדם נאלץ לעצור לפרק זמן ממושך, ההלכה אינה דורשת שיחזור להתחלה.
 
ככל הנראה, רב האי גאון סובר שיש לנהוג לחומרה בנוגע לשמונה-עשרה לעומת מצוות אחרות. הרמב"ם מאמץ אף הוא גישה זו. בנוגע לשמונה-עשרה, הרמב"ם פוסק כמו הרי"ף ורב האי גאון (הלכות תפילה פ"ד הל' יג). אולם לגבי קריאת שמע (הלכות קריאת שמע פ"ב הל' יב), הרמב"ם לא מחייב מי שעצר לפרק זמן ארוך מספיק להשלים את קריאת שמע, לחזור ולקרוא מההתחלה (ראה בית יוסף סימן סה). ככל הנראה, בעוד עצירה ארוכה מעין זו מעכבת בתפילת שמונה-עשרה, כל עוד המתפלל משלים את קריאת שמע, או שומע את כל הקולות של השופר, או שומע את כל המגילה, הוא יוצא לידי חובה.
 
ראשונים אחרים עושים הבחנה שונה. הסמ"ק (תוספות ברכות כב ע"ב, ד"ה אלא), רא"ש (פרק ג סימן כג) וראב"ד (ראה רשב"א, ברכות כג ע"ב), מבחינים בין סוגים שונים של הפסקות. לדבריהם מי שעצר מספיק זמן כדי לסיים את המצווה לא צריך לחזור עליה מתחילתה, כפי שמופיע בראש השנה ובמגילה. אולם מי שעצר לפרק זמן ממושך משום שלא יכול היה להמשיך להתפלל, כמו במקרה של מי ששתן מטפטף על ברכיו, חייב לחזור לראש התפילה.
תלמידי רבינו יונה (ברכות יד ע"א, טז ע"א) מעלים הסבר שלישי, בשמם של רבני צרפת, שמיישב את הסתירה שלכאורה עולה בין סוגיות אלה, ומסיקים שככלל, בכל מקרה של עצירה או הפסקה, על המתפלל לחזור למקום שממנו הפסיק, ללא תלות באורך הזמן שבו עצר וללא קשר לשאלה אם המצווה שבה היה עסוק היתה תפילה, שופר או מגילה.
 
השולחן ערוך (סימן סה סעיף א) פוסק כמו הרי"ף והרמב"ם שאפילו עצירה ארוכה אינה נחשבת להפסק במקרה של קריאת שמע. הרמ"א פוסק בהתאם לראשונים (סמ"ק, רא"ש וראב"ד) המבחינים בין עצירה שנגרמת מאונס (נסיבות מקלות) שאז יש לחזור ולקרוא מההתחלה, לבין עצירה שאינה הכרחית שאז חובה לחזור ולקרוא מהמקום שבו נעצר.
 
האחרונים (ראה מגן אברהם סימן סה ס"ק א, ערוך השולחן סימן סה סעיף ה) דנים בשאלה אם המתנה לחזן שיגמור לקרוא את ברכות קריאת שמע נחשבת להפסק.
 
מה יעשה מי שבטעות דיבר בזמן ברכות קריאת שמע? הבית יוסף מביא את דברי הראבי"ה, הפוסק שאין הבדל בין הפסקה שנעשית בשתיקה והפסקה בדיבור. השולחן ערוך (סימן סה סעיף א) פוסק על פי דעה זו, ולכן מי שדיבר לא צריך לחזור על קריאת שמע. המשנה ברורה (סימן סה סעיף א; ראה גם ביאור הלכה ד"ה בין בדיבור) לעומת זאת, כותב שמי שדיבר בכוונת תחילה במהלך קריאת שמע צריך לחזור ולקרוא מההתחלה.

פסוקי דזמרה

השולחן ערוך (סימן נא סעי' ג-ד) מיישם את ההלכות הנוגעות להפסקות בברכות קריאת שמע להפסקות בפסוקי דזמרה. אולם המשנה ברורה (סימן נא ס"ק ג) סבור שמכיוון שפסוקי דזמרה הם מעיקרם דברי שבח לקב"ה, יש להקל בנוגע להפרעות הנחשבות בעצמן לשבח. על כן מותר לענות אמן לכל ברכה בזמן פסוקי דזמרה, וכן מותר לענות לקדיש, לקדושה ולברכו. אולם אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו", שכן ענייה זו אינה מופיעה בגמרא (משנה ברורה סימן נא ס"ק ח).
 
בנוסף, מותר לברך ברכת השבח אם עלולים להפסיד את ההזדמנות לברכה, כמו למשל על רעם או ברק (חיי אדם חלק א כלל כ סעיף ג), ואפילו "אשר יצר" (משנה ברורה סימן נא ס"ק ח), במהלך פסוקי דזמרה. כמו כן מותר לברך על טלית ותפילין בזמן פסוקי דזמרה (ראה אִשי ישראל פרק טז סעיף ז). מותר גם כן להצטרף לציבור בפסוק הראשון של קריאת שמע (משנה ברורה סימן נא ס"ק ח) או אפילו לקריאת שמע כולה, אם יש חשש שלא יספיק את זמן קריאת שמע (סימן נא ס"ק י). מי שאיחר להגיע לתפילה בבית הכנסת רשאי אפילו להפסיק בפסוקי דזמרה כדי לומר הלל עם הציבור בראש-חודש או בחול המועד פסח (משנה ברורה סימן תכב ס"ק טז).
 
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: נעמה ליברמן
עורך: יחיאל מרצבך, תשע"ט
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                                  http://etzion.org.il
האתר באנגלית:                     http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
* * * * * * *