עבודה זרה | דף לא | הפקדת יין אצל נכרי

בסוגייתנו מובאת מחלוקת תנאים בדין יין ישראל שהופקד אצל נוכרי והוא חתום בחותם אחד:

"תניא: אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של עובד כוכבים ומלאוהו יין, ומפתח או חותם ביד ישראל – רבי אליעזר מתיר, וחכמים אוסרין".

הכרעת הגמרא במחלוקת נראית פשוטה:

"אמר רבי חייא בריה דרבי חייא בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר לי אבא בר חמא הכי אמר זעירי: הלכה כרבי אליעזר".

דא עקא, שפסיקתו של רב כרבי אליעזר עומדת בסתירה לדברי הגמרא להלן (לט ע"א):

"אמר רב: חבי"ת [=חלב, בשר, יין, תכלת] – אסור בחותם אחד".

יתרה מזאת, בהמשך סוגייתנו מובא דיון ארוך בהגדרת "חותם בתוך חותם", וגם ממנו משתמע שלא די בחותם אחד, דלא כרבי אליעזר.

הראשונים יישבו את הסתירה בדרכים שונות. הרמב"ן (בחידושיו על אתר) כותב שיש מחלוקת אמוראים הן בדעת רב הן בפסיקת ההלכה. הראב"ד (הובאו דבריו ברמב"ן) כותב שמקורן של שתי הסוגיות בתקופות שונות: בתחילה אכן התירו להפקיד אצל נוכרי יין החתום בחותם אחד, אך בתקופה מאוחרת יותר החמירו להצריך חותם בתוך חותם.

אומנם להלכה התקבלו שלושה תירוצים אחרים, המיישבים בין הסוגיות. לדעת הרמב"ם (כדעת הר"ן [על הרי"ף יא ע"א] בשיטתו), רבי אליעזר התיר בחותם אחד רק אם מלבד החותם יש גם מפתח. הווה אומר: לכולי עלמא יש צורך בשני חותמות, אלא שלדעת רבי אליעזר (ורב) אפשר להמיר אחד מהם במפתח. וכן פסק השולחן ערוך (יורה דעה קל, א):

"מותר להפקיד ולשלוח יין ביד עובד כוכבים אם הוא חתום בחותם בתוך חותם או מפתח וחותם".

[ועיין ביאור הגר"א שם, שכתב כי הרמב"ם פוסק כרבנן וייחס את התירוץ שכתבנו לבה"ג ולרי"ף, ואכמ"ל.]

התוספות (ד"ה דאמר) חילקו בין מקרה שבו המפקיד עצמו עתיד לשוב לקחת את החבית ויוכל לזהות את חותמו המקורי, ועל כן די בחותם אחד, ובין מקרה שבו אדם אחר, שאיננו מכיר את החותם, הוא שיקבל את החבית מהנוכרי, שאז יש חשש שהגוי ינסה להערים עליו ולזייף את החותם. גם תירוץ זה נפסק להלכה בשולחן ערוך (יורה דעה קיח, א):

"ויש אומרים שאף בדברים שצריכים שני חותמות, לא אמרו אלא בשולח על ידי עובד כוכבים, שאינו עתיד לראות החותם, אבל מפקיד, שעתיד לראות חותמו, די בחותם אחד, כי הוא ירא".

התירוץ השלישי, המקל ביותר, הוא תירוצו של רבנו תם בספר הישר (חלק החידושים סימן תש"י). לדעתו, כל הסוגיות המצריכות חותם בתוך חותם עוסקות בהפקדה אצל ישראל חשוד, שהוא גרוע מן הגוי, מפני שהוא בטוח שיאמינוהו ואינו חושש לזייף; אבל גוי חושש לזייף, ולכן די בחותם אחד. לפי שיטה זו, אפשר להקל ולהפקיד אצל גוי יין החתום בחותם אחד בלבד, וכן הביא הרמ"א (בהגהתו על השולחן ערוך שם):

"ויש אומרים דלא בעינן ב' חותמות רק בישראל חשוד, אבל בעובד כוכבים הכל שרי על ידי חותם אחד. ובדיעבד יש לסמוך על זה".

למעשה כתב הט"ז (שם ס"ק ד) שבימינו יש לסמוך על כך לכולי עלמא, כי בזמן הזה אין הגויים מנסכים את יינם לעבודה זרה.