הצבעים במשכן | 1

בשיעורינו עד כה, ניסינו להתבונן בהיבטים שונים של מבנה המשכן: מיקום כליו, אופן החלוקה שלו לחדרים השונים והמשמעויות הרוחניות שלהם. לאחר שעסקנו במשמעויות ההנדסיות ובהתאמה בין המבנה לתנאי המדבר, ברצוננו בשיעורים הקרובים לעסוק בצבעים השונים המשמשים במשכן ובחומרי הבניה שלו.

ההנחה גם כאן היא כי העובדה כי ישנו שימוש בצבעים שונים ובחומרים שונים בחלקים השונים של המבנה, מצביעה גם כן על איזה שהוא דירוג פנימי ביניהם התואם את פארם של הצבעים ואת יקרם של המתכות.

מעניין להיווכח כי הדירוג בין הצבעים והחומרים מתאים בהחלט למשמעויות החלקים השונים של המבנה והדירוג שלהם.

לגבי הצבעים, אנו ניעזר גם במשמעויות כיסויי הכלים השונים בנדודים במדבר כפי שהתורה מתארת אותם בתחילת ספר במדבר, וכן בצבעים המשמשים ביריעות המשכן ובגדי הכהונה.

לגבי המשמעויות הרוחניות של הצבעים, והחומרים מהם הם עשויים, נביא בהרחבה את דברי הרב הירש בפירושו לפרשיות המתארות את המשכן בספר שמות ובספרו 'המצוות כסמלים'^[1].

צבעי המשכן^[2]

הצבעים השונים מתגלים במשכן במבנה, בכלים, בכיסויים, בבגדי הכהונה ובכיסויים של הכלים בנדודיהם במדבר.

חלק משמעותי הן של הכיסוי הפנימי של המשכן, הן של המסכים השונים (פתח שער החצר, פתח אוהל מועד והפרוכת המבדילה בין קדש לקדש הקדשים) והן של בגדי הכהונה, הם השש- הצבע הלבן, הצמר- תכלת, ארגמן ותולעת שני.

סדר החומרים בדרך כלל מתואר בתורה כך: תכלת וארגמן ותולעת שני ושש (שמות כה,ד) וגם דירוג זה בא לבטא יחס ודירוג בין הצבעים השונים.

התורה מזכירה במספר מקומות כי המשכן נעשה תכלת ארגמן ותולעת שני. כך למשל:

"וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי..."    (שמות כ"ו, א).

יש מקום לדון האם התורה מתכוונת במילים אלו לצבע עצמו, או לצמר הצבוע בצבע זה.

מפשט הפסוקים, נראה כי מדובר על הצבע עצמו. כך עולה גם מהתרגומים על אתר, וכן בדבה"ב (ב', ו) כששלמה פונה לעושי המלאכה המומחים בדבר, הכוונה ככל הנראה לצבע.

מאידך גיסא, ישנם פסוקים בהם נראה כי הכוונה היא לבגד או למוט הצבוע בתכלת:

"וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ-בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת. וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת..."                                                     (במדבר ד', ה). 

"לְבֻשֵׁי תְכֵלֶת פַּחוֹת וּסְגָנִים בַּחוּרֵי חֶמֶד כֻּלָּם פָּרָשִׁים רֹכְבֵי סוּסִים"      (יחזקאל כ"ג, ו).

"וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן..."        (אסתר ח', ו). 

ואכן רש"י מבאר כי פירוש המילה תכלת הינו: "צמר צבוע בדם חילזון" (שמות כ"ה, ד).

התכלת

א. חלקי המשכן המכילים תכלת^[3]

במבנה המשכן אנו פוגשים את התכלת במקומות הבאים:

ביריעה הפנימית:

"וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם"

                                                     (שמות כ"ו, א).

לולאות תכלת:

"וְעָשִׂיתָ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּחֹבָרֶת..."          (שמות כ"ו, ד).

בפרוכת:

"וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים "     (שמות כ"ו,לא).

מסך פתח האהל:

"וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם"   (שמות כ"ו,לו).

מסך שער החצר:

"וּלְשַׁעַר הֶחָצֵר מָסָךְ עֶשְׂרִים אַמָּה תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם עַמֻּדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְאַדְנֵיהֶם אַרְבָּעָה "^[4].

בבגדי הכהונה אנו מוצאים את התכלת בבגדים הבאים^[5]:

"וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב"         (שמות כ"ח, ו).  

"וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו כְּמַעֲשֵׂהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר" (שם ח).

"וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ"           (שם טו).

"וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד"          (שם כ"ח).

"וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת[6]... וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב "                                                        (שם ל"א-לג).

"וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לה'. וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת"    (שם ל"ו - לז)^[7].

מצאנו את התכלת בכיסויי הכלים בנדודי המשכן במדבר, כך לגבי ארון העדות, שלחן הפנים, המנורה ומזבח הזהב:

"וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת. וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה וְשָׂמוּ בַּדָּיו. וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה. וּפָרְשׂוּ עֲלֵיהֶם בֶּגֶד תּוֹלַעַת שָׁנִי וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו. וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֶת מַלְקָחֶיהָ וְאֶת מַחְתֹּתֶיהָ וְאֵת כָּל כְּלֵי שַׁמְנָהּ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ לָהּ בָּהֶם. וְנָתְנוּ אֹתָהּ וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ אֶל מִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְנָתְנוּ עַל הַמּוֹט. וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו[8]" (במדבר ד', ה-יא).

לגבי כיסויי הכלים השונים ישנו הבדל עקרוני בין הארון לבין שאר הכלים. אצל הארון כיסוי התכלת הוא העליון מעל לכיסוי עור תחש ולגביו התיאור הוא בגד כליל תכלת. לעומתו זאת, בשאר הכלים (שולחן,מנורה ומזבח הזהב), בדרך כלל כיסוי התכלת הינו הכיסוי הראשון על הכלים עצמם ומעליו לפעמים כיסויים נוספים (בשולחן כיסוי תולעת שני ובמזבח כיסוי בגד ארגמן) ומעליהם כיסוי עור תחש.

בנוסף, יש להדגיש כי כיסויי התכלת הם רק ביחס לארון וביחס לכלים הנמצאים בקדש, ולא במזבח החיצון הנמצא בעזרה.

מרכזיות התכלת

בדיקה ראשונית זו של השימוש בתכלת, והופעת צבע זה במשכן, מגלה כי זהו הצבע המרכזי והמשמעותי ביותר בכל המשכן כולו. כפי שראינו, התכלת מופיע, הן במשכן ובמסכים השונים (פתח החצר, פתח אוהל מועד ופרוכת), הן בכיסוי הכלים הפנימיים של המשכן (הכלים שבקדש הקדשים ובקדש) והן בבגדי הכהונה המיוחדים לכהן גדול (באפוד, בחשן המשפט, ברכיסת החושן אל טבעת האפוד, במעיל האפוד וברימוני התכלת במעיל ובציץ הזהב).

ב. משמעותה הרוחנית של התכלת

לאחר שנוכחנו לראות את המקום המרכזי של התכלת במרכיבים השונים של המשכן (במבנה, בכלים ובבגדים) ננסה להתבונן במשמעות הרוחנית של צבע זה.

בגדי תכלת וארגמן נחשבים כבגדים יקרים ביותר שרק מלכים נכבדים ואישים שמלכים חפצו ביקרם לבשו אותם. סמליות התכלת במקרא קשורה בעיקר ליופיו של הצבע, לאיכותו ולמחירו היקר. בעולם הכללי, שימש התכלת לצביעת בגדים ויריעות הקשורים בפולחן בכהונה ובקדושה ושיוותה להם הדרת מלכות^[9]. יש לציין כי הדמיון בין התכלת והארגמן גדול. לשניהם מוצא משותף (חלזונות ימיים), תהליך ייצור דומה^[10], ובמקרא הם מופיעים הרבה כצמד^[11].

התוספתא במנחות ט,טז אומרת כך: "תכלת אין כשרה אלא מן החילזון. הביא שלא מן החילזון - פסולה".

ההקפדה על שימוש בתכלת שתבא מן הים ולא בתחליף הצמחי שלה בקלא באילן, מסבירה גם את מחירה היקר והיותה משמשת כבגד מלכות.

הרמב"ן בהתייחסו למצות ציצית, מבאר גם את ענין התכלת:

"אבל הזכרון הוא בחוט התכלת שרומז למידה כוללת הכל שהיא בכל, והיא תכלית הכל. ולכן אמר וזכרתם את כל, שהיא מצות ה' וזהו שאמרו מפני שהתכלת דומה לים ים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד, והדמיון הוא בשם גם הגוון תכלית המראות, כי בריחוקם יראו כולם כגוון ההוא ולפיכך נקרא תכלת"

                                                                     (במדבר ט"ו,לח).

ומבאר על אתר המאור ושמש כי כל המראות שבעולם כשיתרחקו מן העין מראם כמראה התכלת, ומוסיף אבוסאולה כי היא תכלית כל המראות.

חז"ל דימו בכמה מקורות את התכלת לעצמים אחרים: לים, לרקיע ולכסא הכבוד:  

"מגיד שהתכלת דומה לים, והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר דכתיב: 'ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא' (יחזקאל י', א)"           (ירושלמי ברכות פ"א, ג)^[12].

"מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא כבוד, שנאמר: 'ויראו את א-לוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר' (שמות כ"ד,י) וכתיב 'כמראה אבן ספיר דמות כסא' (יחזקאל א, כו)^[13] "       (סוטה יז).

מטיב להגדיר את מהות התכלת הרב חנן פורת^[14]

"בכחה של התכלת לעורר תחושות עומק וגובה, זיק וטוהר, התכלת הנשקפת אלינו ממעמקי ים היא השתקפות של תכלת השמים, ואף תכלת השמים מקורה במימד המרחק הנושק אל עולם הנסתר שמעבר לאופק מבטנו, וצובע את הכל בגוון התכלת. התכלת היא "צבע המרחק" הכולל את הכל ומכאן כוחה לעורר כיסופים למרחקים ולעולמות גבוהים".

במדרש משנת רבי אליעזר פרק יד ובמדרש הגדול בסוף פרשת שלח מובאת הבנה אחרת:

"רבי יהודה ברבי אלעאי אומר למה הזהירה התורה על התכלת מפני שהתכלת דומה לספיר ומטה הא-לוהים שמפיריניון היה, לומר לך שכל זמן שישראל מסתכלין בתכלת הזו, יהו נזכרין כל אותן האותות והמופתים שעשה הקב"ה במטה הזה וכו'.

וחכמים אומרים: למה הזהירה התורה על התכלת, מפני שהתכלת דומה לספיר והלוחות הם של ספיר.

לומר לך שכל זמן שישראל מסתכלין בתכלת הזו, הן נזכרין במה שכתוב בלוחות ומקיימין אותן וכן הוא אומר והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם".

אמנם הרבה מן הדרשות של חז"ל על התכלת קשורות בציצית. אך בדרשה זו מובאות שתי דעות מדוע הזהירה התורה על התכלת:

דעת רבי יהודה ברבי אלעאי מבארת את הקשר בין התכלת לספיר כשמטה האלוהים הוא הדגן, ואז ההתבוננות בתכלת מזכירה את האותות והמופתים שנעשו במטה.

דעת חכמים כי הלוחות היו של ספיר, ואז ההסתכלות על התכלת מזכירה את הלוחות וכתוצאה מכך מקיימין את מה שכתוב בלוחות. זה כמובן מזכיר את מצות הציצית שהתבוננות בה אמורה להביא את האדם לזכירת כל המצוות.

לפי שתי ההבנות, מהותה של התכלת היא ההתבוננות באותה הופעה אלוקית כפי שנתגלתה לאדם, כאן המטה וכאן הלוחות, והמשותף ביניהם הוא כי התכלת מזכירה את ההתגלות האלוקית, את ההופעה וההשגחה האלוקית המתגלה ומופיעה בעולם.

המדרש בבמדבר רבה במדבר פרשה ד, יד שואל מדוע הכלים הפנימיים של המשכן כוסו בתכלת. ותשובתו היא: על כל הכלים העומדים בהיכל היו פורשים בגד תכלת מפני שהשכינה שורה שם, דוגמת מקום שכינתו של מעלה, הדומה לתכלת.

באופן כללי, תיאור כיסוי הכלים בנדודיהם במשכן מעניין ביותר, והוא מאפשר להבחין בין הכלים השונים. כך למשל, מעניין כי רק הארון והשולחן כוסו בשלושה כיסויים^[15].

לגבי העובדה שארון הברית כוסה בפרוכת [רמב"ן: שהוא מסך לו], עור התחש ומעל הכל בגד תכלת (בשונה משאר כלי הקודש בהם כיסוי עור התחש הינו מעל לבגד התכלת) אומר המדרש:

"חביב מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה... ואף בשעה שהיו נוסעים לא היו פורסיו עליו לא בגד ארגמן ולא בגד תולעת שני, אלא בגד כליל תכלת, למה? שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד... ללמדך שהארון היה דומה לכסא הכבוד. ולכך נאמר בו: 'כליל תכלת' - שכולו היה דומה לו. ולפי שהארון דומה לו, לכך היה הבגד תכלת מלמעלה - פניו כנגד הרקיע, הדומה לו, מה שאין את מוצא בשאר כלים...ועוד בארון נאמר בו: 'כליל תכלת', מה שלא נאמר בכולם" 'כליל תכלת'. למה? שהוא חשוב מכל כלי המשכן"                                                 (במדבר פרשה ד,יג).

כלומר הדמיון בין הארון עצמו לבין כסא הכבוד אליו דומה צבע התכלת, והדמיון בין התכלת לרקיע, מסביר את שימת בגד התכלת מעל כל כיסויי הארון שפניו יהיו נגד הרקיע.

הרמב"ן מוסיף ואומר:

"בעבור מעלת הארון לא היה נראה עליו כיסוי עור תחש, אבל היו מכסים אותו בפרוכת שהוא המסך לו, ומכסים את שניהם במכסה עור תחש בעבור הגשמים, ופורשים על הכל בגד כליל תכלת מלמעלה שיהיה נראה עליו הבגד הנכבד שהוא כעצם השמים לטוהר. אבל שאר הכלים - השולחן והמנורה והמזבחות - היה נראה עליהם מלמעלה מכסה עור תחש"        (במדבר ד', ו).

כאמור ייחודיות כיסוי הארון בהשוואה לשאר הכלים היא גם בעובדה שהיו לו שלושה כיסויים והכיסוי העליון מעל האחרים הוא התכלת, ושנית כי הוא מכוסה בבגד שהוא כליל תכלת.

הארון מייצג את הכלי העיקרי שנועד להשראת שכינה – בו נמצאים הלוחות, שברי הלוחות וספר התורה, ובו ה' מדבר עם משה מבין שני הכרובים. בהנחה כי על פי דברי חז"ל צבע התכלת דומה לכסא הכבוד, מאוד מובן מדוע הארון הינו הכלי המרכזי המכוסה בתכלת.

בנוסף, העובדה שהתכלת מצויה הן בבגדי כהן גדול והן בכיסוי המשכן ובמסכים השונים ואין היא מצויה בבגדי כהן הדיוט ולא בחצר, רק מחזקת את ההבנה שעיקרה קשור בגילוי שכינה, כפי שהדבר מתבטא בקדש על ידי כהן גדול.

מעניין כי בבית שני, בבנינו של הורדוס אומרת הגמרא:

"אמרו מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה (מימיו). במאי בנייה? אמר רבא באבני שישא ומרמרא (שיש ירוק ולבן) אפיק שפה על שפה (שורת אבנים, יוצאת ושורת אבנים נכנסת) כי היכי דנקביל סידא (כדי שיתפס בו הטיט). סבר למשעיה בצהבא (חשב לצפות את הטיט בזהב) אמרו ליה רבנן שבקיה דהכי שפיר טפי דמחזי כי אידוותא דימא. (חכמים אמרו לו הנח אותו כפי שהוא שכך הוא יפה יותר כי המראה שנראה הוא רגלי הים הנדים ונעים והעין משתעשעת בראייתם)"           (ב"ב ד:).

מעניין מאד כי הצעתם של חכמים שלא יצפה את הבית בזהב נועדה לשוות למבנה מראה של גלי ים בתנועה. האם ישנו קשר בין צבע התכלת לצבעי הבית בסוף בית שני שנראה כגלי הים, הן מצד הצבע והן מצד זכרונו של הים?

וזאת מעבר לעניין התנועה הרומז אולי להשגחה האלוקית הישירה ולתלות המוחלטת בקב"ה ולנוכחות לכאורה החיה של השכינה.

הרב הירש^[16] מבאר את היחס בין התכלת לצבע האדום:

"המילה "תכלת" באה מן השורש "כלה", כמו "עשו כלה" (בראשית י"ח, כא). בצבעי הקשת נראים על ידי פיזור האור בכל מקום שקרן האור נשברת, רואים את הצבעים בסדר שבו נכללים הצבעים בלשון הקודש: מקודם אדום, אחר כך ירוק צהוב, ובסוף כחול (תכלת) – סגול. אדום היא קרן האור שנשברה פחות ביותר מכל הצבעים, הקרוב ביותר לקרן בלתי שבורה, הקרן המגיעה ביותר אל החומר. לכן מהווה הצבע האדום את הקשר האמיץ עם החומריות, עם הרעיון "הארצי": אדום=הדום. אבל אין הכוונה אל האדם במובן הרוחני, כי הוא צלם א-לקים עטוף חומר "עפר מן האדמה" (בראשית ב,ז). על האדם נאמר: "ותחסרהו מעט מא-לקים" (תהילים ח,ו). הצבע השני המחזיר הוא ירוק: בסוף הקשת נמצא הצבע תכלת. כמו שקרן אור התכלת אינה מגיעה לקיצה, כאשר היא נעלמת מן העין, אלא פועלת הלאה במקום נעלם, וכך רואים אנו את התבל רק עד תכלת השמים, ומה שנמצא מעליה, נעלם מעינינו. לכן מהווה תכלת השמים רק את הגשר שעליו עוברים הרעיונות של בני אדם מן הארץ אל שמי השמים מעל.

לכן אין הצבע היסודי של המקדש אדום, כי אם תכלת: כי התורה שהמשכן מסמך אותה, אינה נובעת ממחשבותיו של האדם, אינה פרי רעיונותיו הנולדים אתו והנובעים מקרבו, אלא התורה ניתנה מאת ה' ופונה אל הרוח והמוסר הנמצאים בקרב לב האדם. התורה ניתנת מעבר הגבול של התבל הנראה לעין, כי "מן השמים השמיעך את קולו" (דברים ד,לו), 'ויט שמים וירד' (שמואל ב, כב, י), הצבע של זוהר השמים ירד על האדם ועל האדמה=אדם, ולכן יעשו מן הצבע הזה את משכן ה': 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' (שמות כה,ח).

אפילו כאשר מישהו יתנגד לתפיסתנו על סמלי הצבעים, וודאי יודה לנו, שהתכלת מהווה את הצבע היסודי של המקדש ושל בגדי הכהן הגדול, ושצבע התכלת מסמלת את השמים ואת מה שישראל קבל מן השמים, כמו שאומרים חז"ל: 'מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד, שנאמר: ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר (שמות כד,י) דכתיב: כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א', כו)'. (מנחות מג:). לכן אין צבע אחר יותר מסוגל מתכלת לסמל את היחס המיוחד שבין הקב"ה וישראל. פתיל תכלת בבגדינו היה הסמל, שיש לנו תפקיד של כהן גדול עלי אדמות, והוא הסמל של 'ואנשי קדש תהיון לי' (שמות כב,ל), והוא הסמל של 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש' (שם יט,ו)".

במובנים רבים אם כן, לפי הרב הירש מסמלת התכלת את נוכחות השמים בארץ, כמהותו של כל המקדש כולו, נוכחות אלוקית בארץ.

 

בשיעור הבא בעזרת ה' נמשיך לעסוק בסוגית הצבעים במשכן.