הרמז והסוד

  • הרב אודי סט

הרמז והסוד

כידוע, יש כמה שיטות לפרש את התורה, וכבר דרשו דורשי רשומות את המילה "פרדס" - פשט, רמז, דרש וסוד - כארבעת אבות הטיפוס לפירושה של התורה.

את הפשט קל מאוד להבין, ובדרך כלל ניתן גם להסביר מדוע המדרש פירש את הפסוקים בצורה מסויימת, ולא בפירושם הפשטי. אך התמונה הופכת להרבה פחות ברורה כאשר עוברים לשתי שיטות הפרשנות האחרות - הרמז והסוד. האם יש קשר בין הכתוב בתורה לבין פירושי הרמז והסוד? האם פירושים אלו בכלל נחשבים ל'פירוש' של התורה, או שמא הם חיבורים עצמאיים, הנתלים בפסוקים כדי להביע את רעיונותיהם?

הראי"ה קוק עוסק בשאלה זו בפסקה תתס"א מהקובץ הראשון. לדבריו, כל משפט שנאמר ע"י אדם, ויהא זה המשפט הפשוט ביותר - תמיד ניתן לפרשו בכל מיני צורות. תמיד קיימים רעיונות וביאורים למשפט שאינם נגלים לעין בהסתכלות הראשונית והפשוטה. משמעויות אלו חבויות בין המילים, וניתן לעמוד עליהן רק בהתבוננות עמוקה ופנימית יותר.

ואם בכל משפט כך - על אחת כמה וכמה שהדבר נכון ביחס למשפטים שנאמרו ע"י הנביאים ברוח הקודש או אפילו נכתבו בתורה. משפטים אלו נובעים במקורם ממקור עליון, הכולל את כל הרעיונות שבעולם, וודאי שניתן לחפור בתוך המילים ולגלות את המשמעויות הנסתרות החבויות מאחוריהן.

אמנם המשמעויות החבויות מצויות בתורה כמו בכל טקסט אחר, אך "מובן הדבר שאין להעריך כלל את דרכי הגילוי ביצירות אחרות, אפילו באלה שכוח הקודש מפעם בהם, לדרכי הגילוי של הספרים שנאמרו ונכתבו ברוח הקודש ממש, שהם עומדים במרכזו של העולם ברוחניות המקורית שבו, ובטבע גמור קשורים הם כל הרעיונות הפרדסיים, כל הרגשות היותר רחבות ועדינות". התורה עצמה, שהיא התגלות עליונה של רוח הקודש, מכילה את כל הרעיונות שבעולם, ויש בה תכנים רבים שאינם נגלים במבט פשטי וחטוף. צורת הלימוד המתאימה לגילוי רעיונות אלו היא הלימוד בדרכי הרמז והסוד, נוסף על הלימוד בדרכי הפשט והדרש. ואמנם, הראי"ה מסיים וכותב כי "בגודל-רוח הננו צריכים לגשת אל סדר הלימוד המסור לאומה, לדרוש את התורה בפרד"ס, להרחיב את גבולה, להפריח את גידוליה, להגדיל אור וחיים".