דילוג לתוכן העיקרי

וארא | השתדלות

הרב ברוך גיגי
23.01.2020
קובץ טקסט
השיחה הועברה בסעודה שלישית של שבת קדש פרשת   ה'וארא ה'תשע"ח, וסוכמה ע"י אביעד ברסטל. סיכום השיחה עבר את ביקורת הרב.
 
פרשתנו פותחת בפסוקים הבאים:
 
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה': וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שַׁ-דָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ."   (שמות ו', ב-ד)
 
פסוקים אלו באים על רקע טרוניתו של משה רבנו בסוף הפרשה הקודמת: "לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי ... וְהַצֵּ֥ל לֹא־הִצַּ֖לְתָּ אֶת־עַמֶּֽךָ" (שמות ה', כב-כג). אולם מעבר למענה לאותה תלונה, בפסוקים אלו מתחדש גילוי של הקב"ה בעולם. עד עתה, הוא התגלה לאבות "בא-ל ש-די", ואילו כעת, הוא מתגלה גם בשם הוי"ה.
 
את משמעות ההבדל בין השמות מבאר הרמב"ן:
 
"וענין הכתוב, כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות שמים ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל מהם מנהג העולם, ברעב פדה אותם ממות ובמלחמה מידי חרב, ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה, והם ככל היעודים שבתורה בברכות ובקללות ...
והנה אמר הא-להים למשה נראיתי לאבות בכח ידי אשר אני שודד בו המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי של יו"ד ה"א אשר בו נהיה כל הווה לא נודעתי להם לברוא להם חדשות בשנוי התולדות, ולכן אמור לבני ישראל אני ה', ותודיע להם פעם אחרת השם הגדול כי בו אני עושה עמהם להפליא, וידעו כי אני ה' עושה כל..."  (רמב"ן שמות ו', ב)
 
כידוע, הרמב"ן סובר שכל ההתרחשויות הן נסים, אלא שרובן נסים נסתרים. הוא מבאר ששם 'ש-די' מבטא מעורבות נסית נסתרת של הקב"ה בעולם, לעומת שם הויה שמבטא מעורבות נסית גלויה.
 
כל ההבטחות שהבטיח הקב"ה לאבות, הן יעודים שיעד להם. האבות הבינו שמדובר בתהליכים שהם צריכים ליטול בהם חלק כדי לממש אותם. לפיכך, הם לא באו בטרוניא על ה' כשנאלצו לעמול על כך קשות. כך הם דברי חז"ל:
 
"וארא אל אברהם [אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די ושמי ה' לא נודעתי להם] (/שמות/ ו').
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חבל על דאבדין ולא משתכחין הרבה. כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב בא-ל ש-די ולא הודעתי להם ששמי ה' כשם שאמרתי לך ולא הרהרו אחר מדותי.
אמרתי לאברהם: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה [כי לך אתננה] (בראשית יג). בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בדמים מרובים, בד' מאות שקל כסף, ולא הרהר אחר מדותי.
אמרתי ליצחק: גור בארץ הזאת [...] כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל (שם /בראשית/ כו). בקש מים לשתות ולא מצא, שנאמר: ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק [לאמר לנו המים] (שם /בראשית/ כו), ולא הרהר אחר מדותי.
אמרתי ליעקב: הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה (שם /בראשית/ כח). בקש לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר מדותי,
שלא שאלוני מה שמי כשם ששאלת אתה. ואתה, תחלת שליחותי שאלת: מה שמך, ולבסוף אמרת: ומאז באתי אל פרעה [לדבר בשמך הרע לעם הזה] (/שמות/ ה')! ועליהם נאמר: וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען (/שמות/ ו'). שנשא אותם במה שאמר שיתן להם את הארץ ולא הרהרו אחריו.
           (שמות רבה (שנאן) פרשת וארא פרשה ו)
 
הקב"ה מצפה מן האדם, למעורבות ולהשתדלות כדי להשיג גם את הדברים המובטחים. אפילו כאן, כאשר הקב"ה נגלה בשם הוי'ה המבטא שידוד מערכות הטבע, ופועל נסים באופן גלוי, אין הדבר אומר ש מדובר במאורע רגעי וחד פעמי. הפער בין א-ל ש-די לבין שם הוי'ה הוא במידת ההִגָּלות של נסי ה' לעיני כל, אולם בשתי הדרכים, מדובר בתהליכים שבני אדם מעורבים בהם ופועלים בתוכם. ככלל, אין הקב"ה מעניק מתנות משמים בלא מגע יד אדם; הקב"ה מצפה להשתדלות האדם.
 
האדם החי בתוך המציאות המתנהלת בתהליכים ארוכים ונפתלים, צריך להיות חלק מן התהליכים האלה כי בהם מנהל ה' את עולמו.
 
אף התורה נתנה בעשרת הדיברות: לא בציווי יחיד. גם העולם נברא בעשרה מאמרות ולא במאמר אחד. עשרה מאמרות מבטאים משהו: איני יודע האם ששת ימי הבריאה הם שש פעמים עשרים וארבע שעות, או שמדובר במשמעות נסתרת המיוצגת בששת ימי הבריאה; אולם ברור שששת ימי הבריאה מבטאים תהליך. הקב"ה היה יכול לברוא את העולם במאמר אחד, אולם:
 
"בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות."  (משנה אבות ה', א)
 
אם כן, כשם שהבטחות ה' לאבות, אינן פוטרות אותם מן הצורך לעמול ולפעול, כך גם בהבטחת ה' לישראל להוציאם ממצרים, ולמרות ההתגלות בשם הוי'ה שמבטיח גם נסים גלויים, יש מקום להתכוננות ולפעולה ארצית ביחס למנהיגים כמשה ואהרן. זוהי הסיבה לרשימת היחס בפתח פרשתנו, המגיעה עד משה ואהרן, ומזכירה אותם כמי שיעמדו בחוד החנית של השליחות. התורה מדגישה זאת כדי לומר שהגאולה דורשת את המעורבות האנושית. גם ביחס לעם ישראל תושמע דרישה זאת לאורך הדרך: ערב מכת בכורות, בקרבן הפסח, וגם בעמידה על הים, "דבר אל בני ישראל ויסעו".
 
ההשתדלות האנושית היא אבן יסוד בעמידת האדם לפני ה'. אין הקב"ה מאכיל את האדם בלא שהוא עושה צעד קטן לקראתו.
 
בניגוד לעולה מדברינו, כיום ישנן תפישות אחרות הסוברות שיש להישאר פסיביים ולצפות לישועת ה'. זאת בשני מישורים: הציבורי והפרטי-אישי.
 
במישור הציבורי, מדובר ביחס לציונות בעבר וכיום ובציפייה לישועה. נדגיש: גם לפי רש"י שאומר שהמקדש ירד בנוי ומשוכלל מן השמים, ברור שיש לנו עבודה לעשות לפני כן. עלינו להביא את הישועה, במאמצים רבים ומגוונים, בתחומים שונים: בדרישת ירושלים והמקדש, בדרישת המשפט והצדק, הטוב והישר, כדי להכשיר את הלבבות והנפשות לקראתה. אין לחכות שהיא תגיע בלי מאמץ והשתדלות.
 
הוא הדין למישור האישי: בין השאר בעקבות מהפיכת המידע והטכנולוגיה, אנשים מחפשים קיצורי דרך בכל תחום. ביכולת ללמוד ולהתמודד עם אתגרים רבים, שבעבר דרשו מאמצים פיזיים ואינטלקטואליים רבים. יש המבקשים להשיג הכול בלא צורך בהשקעה ובהתמודדות. יש לזכור שיש שני עניינים שאין בהם מקום לקיצורי דרך: קניין תורה וקניין עבודת ה'. חז"ל הדגישו: "יגעת ומצאת – תאמן". אין מציאה ללא יגיעה בכל הקשור לעבודת ה'. צריך לעמול בתורה וצריך להתאמץ ולעבוד כדי לפתח עולם עמוק ועשיר של עבודת ה'.
 
השבוע הכנסנו ספר תורה לעילוי נשמת חותני, וזה המקום לספר עליו מעט בהקשר הדברים הקודמים: בגיל שלש עשרה הוא ומשפחתו גורשו מביתם בצפון איטליה, ונאלצו להגיע להונגריה, שם שהו כמה שנים עד לכניסת הנאצים למדינה, ואז הם נלקחו למחנות עבודת הכפיה. כשניסו לעלות בהמשך גורשו לקפריסין, ובהמשך הוא נלחם במלחמת הקוממיות. למרות כל אותן הצרות הוא עבד את ה' ולמד תורה במהלך כל השנים, בלא שום תלונות או קפידא ח"ו על ה', מתוך אמונה שלמה, בעבודה מתמדת של לימוד, תפילה, צדקה וחסד, בפשטות בהתמדה, באהבה וביראה. בזמן השהות במחנות יחד עם אביו, לא בא בשר פיגולים אל פיו. למרות הרעב הגדול והכבד, האב והבן חיפו זה על זה במחנות כדי לאפשר לימוד יומי של משנה וחומש עם רש"י מהמשניות והחומשים הקטנים שנשאו אתם לכל מקום. ותורה שלמד באף, עמדה לו בכל ימי חייו בהתמדה עצומה יומיומית, השכם בבוקר, ובכל לילה בבית מדרש במשך כמה שעות.
 
אם כן, חובת ההשתדלות האנושית בכל תחומי העשייה הנדרשים מן האדם, תוך הכרת הטוב, והכניעה לרצון ה' בכל מצבי החיים. האחריות האנושית ביסוד הבריאה, שבה נצטוינו מיד בסיומה, אשר ברא א' לעשות, ובהמשך הדרך כעם, שבסיסו הוא "תעבדון את הא-להים על ההר הזה."
 
 
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)