דילוג לתוכן העיקרי

בא | ואמרתם זבח פסח

הרב ברוך גיגי
10.01.2019
קובץ טקסט
השיחה נאמרה בסעודה שלישית שבת פרשת בא תשע"ז וסוכמה ע"י יאיר אוסטר. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.
 
"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם: וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ: וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ." (שמות י"ב, כד-כח)

הפסוקים הללו אלו מחברים את הציוויים המיידים שבפרשה, האמורים בנוגע לפסח מצרים, לציוויים ארוכי-הטווח המתייחסים לתקופה שונה לגמרי, לפסח דורות. ראוי לשים לב כי בפרשתנו מופיעים שלושה מתוך ארבעת הבנים המתוארים בהגדה של פסח. מלבד 'הבן הרשע' המובא בקטע הנ"ל, מוזכרים גם 'הבן התם' ו'הבן שאינו יודע לשאול':[1 

"וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים." (שמות י"ג, יד)

"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם." (שם, ח')

כלומר, מיד אחרי הציוויים השונים על העשייה מופיע ציווי של "ושמרתם את העבודה הזאת". חשוב מאוד לתת את הדעת לכך שמדובר על רגעי הלידה והיצירה של עם ישראל. כל קיומו העתידי של עם ישראל מבוסס על אותה ברית דמים של "ואמרתם זבח פסח". כדי לבסס תחושה זו של ברית עלינו בכל שנה לא רק להגיד במילים את סיפור יציאת מצרים אלא לחוות ולהרגיש אותו.
על התשובה ל'בן הרשע' כותב הרש"ר הירש:
"... לכן, תוך התעלמות מדברי הלעג של דור, אשר קשיחות חומרנית השכיחה מלבו רוחן וטעמן של מצוות א-לוה, אימרו את הדבר, למען ישמע החפץ לשמוע: זבח - פסח הוא לה' - גם בימינו, עדיין הוא זבח המוליך ממוות לחיים, עדיין תלויים חיי ישראל וחירותו באותם תנאים שהביאו לו חיים וחירות בראשונה. "עבודה" זו, כניסה סמלית זו אל עבודת ה', כניסה החוזרת ומתחדשת, הרי זה מעשה הרה - תוצאות נעלות וחיוביות - היום ולדורי דורות." (רש"ר הירש שמות י"ב, כז)
 
לפי הרש"ר הירש, אין צורך 'להתרגש' יתר על המידה מאיזה בן רשע שישאל באחד הדורות "מה העבודה הזאת לכם". לפיו, התורה מלמדת אותנו שהתשובה על שאלה מעין זו היא להצביע בפניו על אותה ברית נצחית הקיימת מרגע הולדתו של עם ישראל. טענתה של תשובה זו היא בכך שהפסח לא שייך רק לעבר הרחוק אלא הוא רלוונטי לכל דור ודור, כיוון שהוא מסמל את הברית הנצחית שבין הקב"ה לבין עמו.
"רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור. פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, מצה על שום שנגאלו אבותינו במצרים, מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים." (משנה פסחים י', ה)
אנו רגילים להבין את החובה של "פסח מצה ומרור" כחובת אמירה, חלק אינטגרלי מסיפור ההגדה. אולם, הרמב"ן מבין את הציווי אחרת: "ושנינו כיוצא בה כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ולא שיהא צריך לחזור ולאכול פסח מצה ומרור." (מלחמת ה', ברכות ב ע"ב)
 
הרמב"ן שם מנסה להוכיח שלא בכל מקום שכתוב "לא יוצא ידי חובה" הכוונה היא שצריך לחזור כי לא קיים את המצווה, אלא שלא קיים את המצווה כהלכה. במסגרת דיון זה הוא עוסק גם באי אמירת "פסח מצה ומרור". הוא כותב שאין צריך לחזור, אבל הוא לא כותב שלא צריך "לחזור ולומר" אלא "לחזור ולאכול", כלומר, לדידו מטרת מצווה זו אינה קשורה למצוות הסיפור אלא מדובר כאן על חלק מחוויה הכוללת אכילה ואמירה.
דבר זה אולי מסביר גם למה הפסח נזכר ראשון, לפני המצה והמרור, כי הוא עיקר האכילה, וממילא עיקר החוויה אותה עלינו להרגיש בכל דור ודור.
"כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא." (בבלי פסחים פה ע"ב)
הגמרא מתארת בצורה קצרה אם כי ציורית מאוד את השמחה הגדולה בזמן אכילת פסח. ננסה לדמיין את אותה שמחה גדולה. עם ישראל כולו מגיע לירושלים. אנחנו יודעים ש"פסח ראשון טעון הלל באכילתו", ולכן תוך כדי אכילת הפסח מכל עבר נשמעים שירי הלל וזמרה לה' מסוגים שונים. אכן, מעמד מרגש ומשמח, שאנו מייחלים לבואו הקרוב.
אם כך, איך יכול להיות שליל הסדר נשאר הלילה המשמעותי ביותר בשנה? היינו מצפים שלאחר החורבן האווירה בלילה זה תהפוך לעצובה מאוד!
התשובה היא שלאחר החורבן מרכז הכובד של החוויה בפסח הוסט מאכילת קרבן הפסח לחוויית יציאת מצרים וחידוש הברית בין הקב"ה לעמו. עניין חשוב זה רלוונטי לכל דור ודר גם לאחר החורבן, הברית היא נצחית, והיא הנקודה המרכזית ביותר בליל הסדר.
 
 
____________________
[1] 'הבן החכם' מופיע בפרשת 'ואתחנן'.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)