ויברך דוד

  • הרב משה ליכטנשטיין
בית המדרש הוירטואלי

 

עיוני תפילה

ויברך דוד

מבנה הפרק

ויברך דוד מורכב משני קטעים תנ"כיים– הפתיחה לקוחה מדה"י א' כ"ט והמשך הקטע לקוח מנחמיה ט'- היוצרים שלשה חלקים תמאטיים– ברכה, הלל והודאה וההשגחה ההסטורית.

כפי שניתן לראות, הקטע הראשון הלקוח מדברי הימים פותח בברכה ("ויברך דוד...ברוך אתה ד' אלקי ישראל") ועובר להלל והודאה ("ועתה אלקינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך"). בנקודה זו, מתחבר הקטע הלקוח מנחמיה ומעביר אותנו לשבח ההשגחה על אבותינו, לאחר פסוק שבח על הבריאה עם פתיחה דומה ("אתה הוא ד' ") לפסוק שאחריו.

ברם, המתבונן בפרשה בנחמיה יתמה על שילוב הפסוקים ממנה בתפילה, שהרי הפסוק הקודם לשני הפסוקים המשובצים בתפילה היה אמור לתת את השילוב הראוי עם ברכת דוד מדברי הימים, שהרי אף הוא מזכיר ברכה לקב"ה. וכך הם רצף הפסוקים במלואם:

ויאמרו הלוים ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודיה שבניה פתחיה קומו ברכו את יקוק אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה: אַתָּה הוּא יְהוָה לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים (נחמיה ט)

שילוב הפסוק הקודם היה משלים את מהלך הברכה ויוצר חיבור הדוק עם הקטע הקודם, ולא ברור מדוע הושמט (ייתכן שלא רצו לכלול את רשימת שמות הלויים שבתחילת הפסוק, וכן לא רצו לפסוק פסוק חלקי, וצ"ע).

עוד ענין שאינו מבורר הוא מנהגנו לחבר את ויברך דוד הלקוח מדברי הימים עם הפסוקים בנחמיה ("אתה הוא...ומצאת את לבבו נאמן לפניך") והעמדת הקטע הבא אחריו ("וכרות עמו הברית") בנפרד. החלוקה הזו קשה בתרי כי היא מחברת שני קטעים בעלי זיקה רופפת המופיעים בספרים שונים ותקופות שונות מחד, ומאידך היא מפרידה קטע אורגני בעל זיקה הדוקה לשני חלקים נפרדים (ייתכן והדברים קשורים למנהג אמירת פסוקי 'וכרות עמו' בשעת ברית המילה שיצר הפרדה בין הקטעים לצורך אמירת הפסוקים בציבור, ומשם התגלגלו הדברים עד שפסוקים אלו עוצבו כקטע עצמאי כל הזמן, אך אין זו אלא השערה בעלמא מכח הקושי הנ"ל). ובאמת, מסדור הרמב"ם, סדר רע"ג, ספר המנהיג ותשובות הראשונים, נראה כי הנוהג היה לומר רק עד המלים 'ומהללים לשם תפארתך' המסיימים את ויברך דוד המקורי שבדברי הימים וללא הפסוקים מנחמיה ("אתה הוא ד', וכרות עמו הברית וכו' ") ושירת הים. נוהג זה היה מוותר לחלוטין על המימד ההיסטורי שאינו שייך לפסוד"ז ומתמקד בטבע בלבד.

הכנה לישתבח

גישה אחרת לאמירת ויברך דוד, וכרות עמו הברית ושירת הים מצאנו בדברי הטור:

יש נוהגין לומר ויברך דויד עד ומהללים לשם תפארתך כאשר הוא בספר דברי הימים ויברכו שם עד שירת הים כאשר הוא בספר עזרא ושירת הים והטעם לפי שכל אותם ט"ו לשונות של שבח הסדורים בברכת ישתבח דורש במכילתין מתוך שירת הים ומתוך אותן פסוקים של ויברך דויד (טור או"ח נא)

לדידו של הטור, פסוד"ז מסתיימים למעשה במזמור קנ, ומרגע זה- מהווים הקטעים הנאמרים הכנה לקראת ברכת ישתבח.

ראוי להעיר שהמקובלים ראו את הפסוק של "לך ד' הגדולה וכו' " כפסוק המרכזי בתנ"ך המבטא את שבע הספירות, ואז יש להניח שהקטע נאמר בזכות חשיבותו העצמאית. לאחר גמר תאור העולם והבריאה מזוית הטבע הפיזי במזמורים הקודמים, בא ויברך דוד להציג ולהלל את העולם מזוית נוספת ועליונה יותר, ומגמתו זהה לפסוד"ז אלא שהפרספקטיבה מבטאת את פנימיות העולם וזיקת השכינה לעולם מבחינה עמוקה יותר.

הרב משה ליכטנשטיין