דילוג לתוכן העיקרי

ויענו בני יעקב ... במרמה

קובץ טקסט
השיחה נאמרה בליל שבת קודש פרשת וישלח ה'תשע"ח, וסוכמה על ידי אביעד ברסטל. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.
 
בפרשתנו ישנם אירועים רבים קשים לעיכול מבחינה נפשית: המפגש עם עשו, מעשה דינה, הטבח של שמעון ולוי, ושיאם, מעשה ראובן:
"וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל פ וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר."   
(בראשית ל"ה, כב)
ידועה מימרת חז"ל "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה". אף שניתן היה לחשוב כך, נראה שאין זה רק בגלל הרצון להצדיק את אבותינו ובניהם. זה נובע ממתח שקיים בפסוקים. כדי להסביר זאת, צריך לחזור אחורה ולראות את השרשים הקדומים יותר להתנהגות זו:
אברהם ושרה חיו בזוגיות מופלאה: הם היו ישירים כך שבמקרה הצורך שרה יכלה לומר אפילו "גרש את האמה הזאת ואת בנה". לעומתם, לשאר האבות והאמהות היו מערכות יחסים סבוכות יותר.
בעקבות הנצי"ב (בבראשית כ"ב, ס"ד על הפסוק "ותפל מעל הגמל") נאמר שרבקה ויצחק מעולם לא הצליחו לפתח ערוצי תקשורת ישירם. ניתן להסביר שהדבר נבע מגודל יראתה של רבקה מיצחק בכלל ובפרט, מכך שהיא הגיעה אחרי הארוע המכונן של חייו: העקדה. לכן רבקה לא אמרה ליצחק על עשו "גרש את הבן הזה", אלא נאלצה לגרום ליעקב לקבל את הברכות במרמה, כלומר על ידי מניפולציות: "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" (בראשית כ"ז, לה).
גנבת הברכות היתה מעשה מוצדק אך בעייתי: שימוש במניפולציות גורר אחריו מחיר של מניפולציות נוספות. כך, לבן מרמה את יעקב ונותן לו את לאה במקום רחל. כאן כבר רואים תהליך של הדרדרות:
"וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ: וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ: וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא."                                                                                                                         (בראשית ל', יד-טז)
ראובן הצעיר מגיע, ובפעם הראשונה נותן משהו בחזרה לאמו, פרחים. זהו רגע קסום ומרגש שבו בפעם הראשונה ישנה תגובה לאהבה הרבה שמרעיפים ההורים על הילד. רחל רואה ומשתוקקת לפחות לשותפות מסוימת ברגע הזה, של אהבת בנים. לאה בתגובה מזדעקת: ידוע לה שהיא אשתו השנואה של יעקב והיא לא מוכנה לוותר על הזדמנות לזכות ביעקב. היא אכן אומרת ליעקב: "שכר שכרתיך בדודאי בני"; הקונוטציות ברורות: לא ניתן לקנות אהבה. הדודאים הם ביטוי לאהבה ולא סבתה: רחל לא יכולה לקנות אהבת בנים על ידי קבלת הדודאים, ולאה אינה יכולה לקנות אהבת בעל על ידי הבאת הדודאים אליו.
תופעה זו, של שימוש במניפולציות להשגת יעדים אישיים ממשיכה: שמעון ולוי מַזנים את ברית המלה, אותה ברית אינטימית בין בית אברהם לקב"ה, ומשתמשים בה למניפולציה זולה להבאת השג טקטי. שמעון ולוי גם הם, נהגו במרמה:
וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם:
(בראשית ל"ד, יג)
לתוך מציאות שכזו, שבה נשות יעקב קובעות לו לפי גחמותיהם אצל מי תהיה מטתו בכל לילה נכנס ראובן. הוא רואה שאמו שנואה, ולאחר מות רחל מצפה שלפחות אז היא תזכה ליחס מועדף מיעקב; כאשר זה לא קורה והא עושה מעשה ומחליף את המטות ומבלבל את יצועי אביו: הוא מעמיד את מטתו באהל לאה. כמובן, מדובר בחצית קו אדום שכן הוא לא אחד מנשות יעקב אלא בנו, אולם ברורה המציאות שהובילה למעשה זה.
השפל הגדול ביותר מגיע במכירת יוסף שבה האחים מרמים את יעקב, ובהמשך, יוסף מרמה אותם ואפילו משתיל אצלם ראיות מפלילות מזויפות.
את מעגל הקסמים, או אם לדייק, הלא-כל-כך-קסמים הזה שובר יהודה:
בפרשה הבאה, נדמה שיהודה שאף יזם את מכירת יוסף, מגיע לשפל הגדול ביותר במעשה תמר. אולם, כאשר מוצבת בפניו הבחירה בין המשך המניפולציות ומותה של אשה חפה מפשע לבין חשיפת האמת ובושה הוא בוחר באפשרות השניה ומצליח לשבור את שרשרת המרמות. גם עם יוסף, יהודה נגש ואומר ליוסף במפורש בלי להתחמק מה ברצונו שיעשה. יוסף בתגובה אינו מצליח להתאפק, מתגלה אל אחיו והמשפחה מתאחדת מחדש.
לכן יהודה זכה למלוכה: על המנהיג לגלות מנהיגות שמתבטאת בחתירה לאמת ללא 'תרגילים' ומניפולציות.
בהערת אגב, נציין כי בסוף הספר בני יעקב באים אל יוסף לאחר מות אביהם ואומרים לו כך:
"וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו."              (בראשית נ', טז-יז)
ניתן לפרש זאת כחוליה נוספת בשרשרת המניפולציות, אם כי למטרה ראויה יותר מהאחרונות, אולם ניתן לראות כאן מהלך כפול של חשיפת האמת: גם הודאה בפני יעקב במכירת יוסף, וגם אמירה ישירה ולא מתחמקת ליוסף עצמו.
עלינו לא לנקוט בדרך המרמה והמניפולציות, ולזכור, שבמקרי הקיצון שבהם נדרש שימוש בכלים אלו, יהיה לכך מחיר.
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)