וישא את קולו ויבך

  • הרב יהודה עמיטל

"וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך" (בראשית כ"ט, יא) / הרב יהודה עמיטל

פרשת ויצא

כשהייתי בחדר, המלמד שלי הסביר את הפסוק כך: כשיעקב ראה את רחל, הוא נשק לה מרוב התרגשות. הבכי שלו אחר כך נבע מחרטה על המעידה שמעד בכך שנשק לה.

לאן הגענו אם אנו מגיבים בשלילה לכל גילוי של רגשות, של אהבה ואפילו של רומנטיקה? לרומנטיקה יש משמעות חיובית בהשקפת עולמנו. הקב"ה ברא מלאכים וברא אנשים. הוא ברא אנשים על מנת שיוכלו להרגיש רגשות ולהשתמש ברגשות אלו לעבודתו- הן רגשות יראה וחרדה, והן רגשות הנאה ואושר. חלק מעבודת ה' הוא ההנאה מעולמו של הקב"ה, ונטילת חלק בעשייה האנושית הרגילה כחלק ממערכת של קדושה ועבודת ה'. אדם מסוגל לאהוב את הקב"ה ואת מצוותיו דרך אהבת הבריות. אם היה הקב"ה רוצה לברוא רק מלאכים הוא היה יכול לעשות זאת, ומי אנו שנערער על בריאתו?

הגישה שאני מתנגד לה נובעת מכך שאצל אנשים מסוימים קיים עודף הערכה עצמית וחוסר הבנה של מקומם בעולם . יש שחושבים שחכמתם וקיום המצוות שלהם מעניקים להם את הזכות לומר: "מקומי הוא מעל כל אחד אחר, אנושיות אינה בשבילי". אבל כשאדם אינו מסוגל להתקשר לאחרים, אינו מסוגל להזדהות עם רגשותיהם ועם רצונותיהם, הוא אינו מסוגל להתחבר לרצון ה'. "אין אני והוא (בעל גאווה) יכולים לדור בכפיפה אחת" אומר הקב"ה, לפי המדרש.

אחד מהדברים שפוגעים בי אישית, הוא כשאני שומע שבוגרי הישיבה מנצלים את "מעמדם" כבחורי ישיבה על מנת להתייחס לאחרים בצורה לא ראויה. למה הם חושבים את עצמם? האם מותר לך שלא להתחשב ברגשותיהם של אחרים רק מפני שאתה "בחור ישיבה"?

אף על פי שאני יודע שהדבר אינו בר יישום לרבים מכם, הרשו לי לתת לכם עצה כיצד להתנהג כשיגיע זמנכם לבחור שותף לחיים- שותף שלא רק חי לצדכם אלא גם בעל חשיבות רבה לחייכם: אל תתמקדו רק בצרכים וברצונות שלכם, אלא גם באלו שלה; התקשרו לעתים קרובות יותר ואל תאשימו אותה בשגיאות שלכם; כשהדברים אינם מסתדרים, אל תעברו על כך לסדר היום, אלא חפשו בתוככם את הסיבות לכך. ואשתי אומרת לי להוסיף: לעולם אל תסיימו קשר בטלפון. אפילו אם תזדקקו לשם כך לפגישה נוספת, המצווה הכרוכה בכך מצדיקה את זה. כך נוכל כולנו להיות ראויים לתואר "בני אברהם יצחק ויעקב".