וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

"בארץ מגורי אביו בארץ כנען"[1] / הרב אהרן ליכטנשטיין

לפרשת וישב

הבחירה הכפולה בארץ

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען" (ל"ז, א'). בפסוק זה אנו רואים כי הארץ מתוארת פעמיים - 'ארץ מגורי אביו', 'ארץ כנען'. יש לעמוד על פשר כפילות זו של תיאור ארץ ישראל.

הספורנו שם לב לקושי ולכן הסביר כי משמעות הפס' היא "באותו החלק מארץ כנען שדר שבו אביו".

אולם, ניתן ללכת בכיוון שונה ולומר שהפס' בעצם מתאר שני נימוקים שונים לישיבת יעקב בארץ ישראל. מחד, יעקב בוחר לגור בארץ מכיוון שהיא ארצו של אביו ומאידך, הבחירה בארץ נובעת מעצם העובדה שזו ארץ כנען, הארץ המובטחת.

שני האספקטים הללו של התיישבות יעקב בארץ, מופיעים בדברי המפרשים על אתר:

הרשב"ם הסביר שיעקב ישב בארץ, "כי לו משפט הבכורה". לעומת זאת, הרמב"ן והאב"ע שמים את הדגש על כך שארץ כנען היא הארץ הנבחרת ולכן יעקב בחר להתיישב בה.

כאמור, אין כאן סתירה בין הדברים - ניתן לצרף את שני הנימוקים ולומר שיעקב ישב בארץ הן בשל היותו ממשיכו של אביו והן בשל היותה הארץ הנבחרת ומכאן הכפילות בפסוק.

כעת, ננסה לעמוד על אופיו של כל אחד מהמניעים לישיבת יעקב בארץ.

'הארץ הנבחרת' - "ארץ כנען"

כשאנו עוסקים בתקופתו של יעקב, קשה על קדושת הארץ במובן הפורמלי. כשחז"ל דברו על "קדושה ראשונה" ו"קדושה שנייה", הם התכוונו לכיבוש יהושוע ועזרא ולא לפני כן. אולם, נראה שהארץ הייתה מאז ומעולם מיוחדת ונבחרת, כמו שניתן לראות מהגמרא ביומא נד: -

"מציון נברא העולם...ואומר מציון מכלל יופי, ממנו מוכלל יפיו של עולם".

גם אם לא נרחיק עד כדי בריאת העולם, נראה פשוט, כי מאז שהיא נבחרה ע"י הקב"ה כמקום מושבו של עם ישראל, היא הפכה להיות מיוחדת וקדושה.

"ארץ מגורי אביו"

אם ננסה להתחקות אחר המניע השני לבחירת יעקב בארץ - היותה ארצו של אביו, נוכל לומר כי היא מורכבת מהיבט סובייקטיבי ואובייקטיבי.

ראשית, מבחינה סובייקטיבית, כל אדם יעדיף להישאר לגור במקום הישן ולא לנדוד למקום חדש בו עליו להתחיל את הכל מהתחלה. אך מעבר לכך, ישנה גם חשיבות אובייקטיבית לבחירה במגורי האב - כדי להשתרש בארץ, צריכים לגור בה כמה דורות וכך לקבוע בה חזקה. אמנם, יעקב לא זכה להישאר בארץ זמן רב, אך בכל זאת השיג שני דברים - ראשית, הארץ נקראה מכאן ולהבא על שמו - "ארץ ישראל". שנית, הוא יצר קשר אמיץ בינו ובין הארץ.

במעשים אלו, יעקב בעצם הכשיר את הקרקע לקראת העתיד - הירידה למצרים. יעקב אמנם ידע שבניו עתידים לרדת למצרים ולהשתעבד שם, אך זה לא מנע ממנו להתקשר אל הארץ ולהיאחז בה. מטרתו הייתה, שגם כאשר יעזבו בניו את הארץ, הם ייפרדו ממנה רק מבחינה פיזית, אך יישארו קשורים אליה בקשר פנימי ועמוק.

מהתנהגותו הייחודית של יעקב עלינו ללמוד רבות לימינו - גם בימים הקשים שעברנו, כשעם ישראל נאלץ לוותר על חלקים מארצו המובטחת, יש לזכור שאנו רק נפרדים מהארץ מבחינה פיזית, אך נשארים קשורים אליה בכל נימי נפשנו, כמו שיעקב לימד אותנו.



[1] השיחה סוכמה ע"י מתן גלידאי ונערכה ע"י איתיאל גולד. השיחה לא עברה את בקורת הרב.