ויתן לך אלוקים

  • הרב יהודה עמיטל

ויתן לך האלוקים / הרב יהודה עמיטל*

לפרשת תולדות

ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש (בראשית כ"ז,כח)

רש"י על אתר מקשה מדוע מתחיל הפס' ב- ו'? הרי לכאורה זו הברכה הראשונה ומה שייכת כאן ו' החיבור?

ניתן לתרץ שה-ו' מוסיפה על הפס' הקודם:

ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' (כ"ז,כז)

יש לשים לב לכך שהפסוק מתחיל במלים "ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו" (שם), ואילו אח"כ אומר יצחק "ראה ריח בני…".

הבגדים שלבש יעקב היו הבגדים שלקחה רבקה מעשו:

ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמודות אשר אתה בבית (כ"ז, טו)

ואומר המדרש על פסוק זה:

אמר רשב"ג - כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששימש עשו את אביו. אני בשעה שהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות, אמר - אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות הדא הוא דכתיב "אשר אתה בבית" (בראשית רבה ס"ב, טז)

עשו הצטיין אמנם במצוות כיבוד אב ואם, אך לא הצטיין במצוות אחרות. הגמ' בקידושין לא. שואלת "עד היכן כיבוד אב ואם" ומספרת על דמא בן נתינה הגוי שהיה יכול לעשות עיסקה בכסף רב אלא שהסחורה היתה נעולה ואביו ישן כשהמפתח תחת מראשותיו ולא רצה להעירו. הגמ' מספרת שהקב"ה נתן לו שכר שנולדה לו פרה אדומה בעדרו. מדוע קיבל את שכרו דווקא כך? מסביר הר' מקוצק שלאחר מעשה זה היה על עם ישראל קטרוג בשמים שגוי מכבד את הוריו הרבה יותר מהם. רצה הקב"ה לרמוז שהגויים מקיימים רק מצוות רציונאליות כאלה ואינם מקיימים מצוות שטעמם אינו מובן, כמו פרה אדומה, כפי שמקיים עם ישראל.

עשו הצטיין רק במצוות כיבוד הורים, אך לא במצוות אחרות. אצלו זה היה "ריח בגדיו" - משהו חיצוני בלבד. אולם יעקב היה מלא מצוות ואצלו הן היו משהו פנימי מהותי - "ריח בני" - כולו היה מלא מצוות. הגמ' בסנהדרין ל"ז. אומרת:

... אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון. ר' זירא אמר מהכא "וירח את ריח בגדיו" - אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו

זוהי א"כ ברכתו של יצחק ליעקב, ועל זה הוסיף "ויתן לך האלוקים…".

רש"י נותן הסבר שונה ל-ו' החיבור של "ויתן". הוא מביא את המדרש שאומר:

"ויתן לך" יתן ויחזור ויתן לך (בראשית רבה ס"ו,ג)

עלינו להבין את פשרו של מדרש זה.

ר' בונים מפשיסחא שאל על הפס' "על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך" (בראשית ג',יד) - מה קללה היא זו, הרי כך מזונו מזומן לו תמיד ואינו צריך לחפשו? - אלא שמזונו מזומן לפניו בדרך קבע וממילא אין הוא נזקק לחסדו של הקב"ה ואינו צריך להתפלל לפניו.

לגבי ארץ ישראל נאמר:

לא כארץ מצרים היא… אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק… ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים. ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה (דברים י"א,י- יב)

התורה אומרת לנו שבניגוד לארץ מצרים, בארץ ישראל אין מים באורח קבע, אלא היא זקוקה לגשם וממילא עם ישראל צריך להתפלל לקב"ה שיוריד לו גשם. הקב"ה יכל לתת לעם ישראל את שוייץ או כל מקום אחר, לשים אותו באיזה מקום נידח שאין בו שום צרות ודאגות ושיש בו שפע. עם ישראל קיבל דווקא את ארץ ישראל, ארץ שיש בה בעיות מדיניות, בטחוניות וכלכליות, ארץ שזקוקה כל הזמן לחסדי שמים ותלויה רק בקב"ה. ארץ שתמיד עיני ה' בה כיוון שהוא יודע שהיא זקוקה לחסדיו. כל שנה שהחורף מתחיל ולא יורד גשם, אנו כבר מתחילים להתענות ולומר "ועננו בורא עולם…". כך רואים בספר שופטים שבכל פעם באות צרות מחדש, עם ישראל מתפלל ואז "ותשקוט הארץ 40 שנה" - לעולם אין שקט במשך שנים רבות.

הקב"ה מתאווה לתפילתנו, הוא רוצה שנבקש את חסדיו. הגמ' ביבמות סד: אומרת שהאבות והאמהות היו עקרים כיוון שהקב"ה התאווה לתפילתם של צדיקים. הקב"ה חפץ בקשר איתנו - שנהיה תלויים בו.

עשו התברך "משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל" (כ"ז, לט) - שפע כלכלי באורח קבע, ואילו יעקב התברך "ויתן לך האלקים מטל השמים…" פרנסתו תלויה בקב"ה. "ויתן ויחזור ויתן" - הקב"ה נותן כל פעם מחדש. כל שנה נתפלל אליו והוא יתן לנו שוב את צרכינו.


 

* השיחה נאמרה בסעודה שלישית של שבת קדש פרשת תולדות התשנ"ו וסוכמה ע"י מתן גלידאי.