ונשמרתם מאוד לנפשותיכם

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

שבת דף לב - ונשמרתם מאוד לנפשותיכם

הגמרא בדף לב עמוד א עוסקת בהוראה הפשוטה והמתבקשת שלפיה חייב אדם לשמור על חייו, ובאיסור להיכנס לסכנות מיותרות. המכניס עצמו לסכנה עלול להינזק, ואף אם לא יינזק, הרי זה בגדר נס, המנכה ומגרע מזכויותיו כלפי שמיא. כך סיכם את הדברים המאירי כאן:

"לעולם יהא אדם נזהר שלא למסור עצמו לסכנות, ואל יסמוך על הנס שאינו יודע להיכן המאזנים מכריעות; כלל גדול אמרו השטן מקטרג בשעת הסכנה".

הרמב"ם הביא אף הוא את ההוראות השונות שבסוגייתינו בפרקים י"א-י"ב מהלכות רוצח ושמירת הנפש. עצם הכותרת שבחר הרמב"ם לקובץ הלכות זה, שמירת הנפש, מורה על כך שמדובר על נושא חשוב ומרכזי. עם זאת, הרמב"ם שם (פרק יא הלכה ה) מדגיש כי חובות אלה אינן מפורשות בתורה, ומקורן בדברי חכמים:

"הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהן ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד על כך מכין אותו מכת מרדות".

למרות דבריו הברורים של הרמב"ם כאן, הלכה אחת קודם לכן הוא כתב:

"וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה שנאמר: 'השמר לך ושמור נפשך' ".

הרמב"ם מצטט פסוק מפורש בתורה, המהווה, לדעתו, מקור לחובת שמירת הנפש. דברי הרמב"ם נאמרים בהמשך להלכות אחדות שעסקו במצות מעקה, אשר בוודאי נחשבת מצוה מן התורה, המטילה על כל בעל בית באשר הוא לשמור על חייהם של המבקרים בבית, "ולא תשים דמים בביתך".

הפסוק שמצטט הרמב"ם מתייחס, על פי פשוטו, לשמירה מפני שכחת התורה, ומפני טעייה ותעייה אחרי עבודה זרה. עם זאת, כבר בדברי חז"ל מצאנו שפירשו פסוק זה גם ביחס לחובת שמירת הנפש. הגמרא בפרק החמישי בברכות (דף לב) מספרת על חסיד שמיאן להפסיק את תפילתו כאשר פנה אליו הגמון נכרי. ההגמון תמה על מעשיו של החסיד:

"אמר לו: ריקא, והלא כתוב בתורתכם 'רק השמר לך ושמור נפשך', וכתיב 'ונשמרתם מאד לנפשתיכם' - כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום? אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי?".

החסיד השיב לו מה שהשיב, ונפטר לביתו לשלום. אך סוף סוף למדנו מכאן, כי מקראות אלה מהווים מקור מרכזי לחובת שמירת הנפש מפני סכנה. אלא, שהמהרש"א בחידושיו שם מעיר:

"האי קרא בשכחת התורה קמיירי ... ולא איירי הני קראי כלל בשמירת נפש אדם עצמו מסכנה".

בעל "תורה תמימה" (דברים ד, ט) עמד על המסקנה העולה מדבריו של המהרש"א:

"וכן מה דמרגלי בפומא דאינשי הפסוק ונשמרתם מאוד לנפשותיכם לכל ענין היזק גופני הוא לדברי המהרש"א בטעות".

לשון אחרת, לדעת המהרש"א הכותרת שנבחרה לעיון זה שגויה - העיון עוסק בחובה להינצל מסכנה, ולא באיסור שכחת התורה, ועל כן אין לו עניין עם "ונשמרתם לנפשותיכם". אלא, שבעל תורה תמימה סותר את דברי המהרש"א, ומתבסס על ההלכה שצוטטה לעיל מדברי הרמב"ם: אף אם חובת האדם לשמור עצמו מפני סכנה היא מדרבנן בלבד, הרי שיש לה אסמכתא במקראות, ובאותו פסוק השגור על לשוננו כמבטא את החובה להיזהר מן הסכנה.

יש להעיר, כי לדעת הלבוש (חושן משפט, סימן תכז) ניתן להידחק מעט בלשון הרמב"ם, ולקבוע כי חובת "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" בהקשר של שמירה מפני סכנה היא מדאורייתא. אך כאמור, גם אם נקבל את ההבנה הפשוטה יותר, שלפיה מדובר על חובה מדרבנן, דברי הרמב"ם נחרצים וברורים, שאמנם מדובר על חובה גמורה, ואדם לא יוכל להכניס עצמו לסכנה מיותרת.

נזכיר, לסיום, דיון הלכתי מרתק המבוסס על סוגייתינו, והוא - האם ניתן לאסור את העישון על פי ההלכה. היו מגדולי הפוסקים שנטו להקל בזה, ולהחזיק בעמדה שלפיה "שומר פתאים ה' ". אך הגרא"י ולדנברג (שו"ת ציץ אליעזר, חלק טו סימן לט; בתשובה חדשה, יחסית, שנכתבה בשנת תשמ"ב, לאחר קריאה מקיפה של המחקרים העדכניים בנושא) כתב תשובה חריפה וחמורה האוסרת מכל וכל את העישון על פי דין תורה. נצטט קטעים אחדים מדבריו:

"... נדהמתי ונבהלתי וממש רעדה אחזתני עקב הסברתו המעמיקה והבהירה, וראיותיו הרפואיות המופתיות, והוכחותיו הממשיות המעידות במאה עדים שהעישון של סיגריות כמוהו כגחלי רתמים לגוף, כי הוא מזיק בצורה חמורה ביותר לבריאות הגוף של המעשן ... ואני קורא כעת דו"ח ממשלתי אמריקאי, ומטעם הרופא האמריקאי הראשי שהתפרסם דוקא השבוע, האומרת יותר ממאה אלף אמריקיים ימותו השנה מסרטן בגלל שעישנו סיגריות וכן כי עישון סיגריות הוא כיום הגורם העיקרי לתמותה ממחלת הסרטן בארה"ב ... אם כן בודאי ובודאי שאבסורדי הוא להעלים עין מכל זה ולהפטיר כלאחר יד ולומר כי גם על כגון זה נאמר שומר פתאים ה' ...
ולא עוד אלא שיש להחיל על זה גם פסקו של הרמב"ם: "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות" ... - זאת אומרת שמוטל גם על אחרים להניע אותו מכך בכל האמצעים שבידיהם ...
בסיכומם של דברים, זאת תורה העולה מדברינו להלכה, כי שפיר יש מקום לאסור העישון על פי דין תורה. וכמו כן כשמעשנים במקומות ציבוריים יכול שפיר כל אחד ואחד מהנמצאים שם שחושש מזה לפיגוע בבריאותו למחות בידי המעשנים שלא יעשנו.
והנני בכבוד רב ובברכה מרובה ובידידות ובהוקרה אליעזר יהודא וולדינברג".

הרב אביהוד שורץ