שבת | דף קכח | צער בעלי חיים ביחס להלכות מוקצה
בתחילת פרשת דברים, מצווה אותנו התורה לעזור לבעלי החיים ולהשתדל כפי יכולתנו בכדי להקל או למנוע את סבלם. את חובתנו להראות חמלה כלפי בעלי חיים אנו למדים מהפסוק (דברים כב, ד):
"לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ".
מפסוק זה לומדת הגמרא (בבא מציעא דף לב עמוד ב), שאנו מצווים על איסור צער בעלי חיים מן התורה. מהגמרא בסוגייתנו ניתן להסיק על חובתו של האדם להתנהג בחמלה ורחמים כלפי בעלי החיים:[1]
"אמר רב יהודה אמר רב: בהמה שנפלה לאמת המים - מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה, ואם עלתה - עלתה. מיתיבי: בהמה שנפלה לאמת המים - עושה לה פרנסה במקומה בשביל שלא תמות. פרנסה - אין, כרים וכסתות - לא! - לא קשיא; הא - דאפשר בפרנסה, הא - דאי אפשר בפרנסה. אפשר בפרנסה - אין, ואי לא - מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה, והא קא מבטל כלי מהיכנו! - סבר, מבטל כלי מהיכנו - דרבנן, צער בעלי חיים - דאורייתא, ואתי דאורייתא ודחי דרבנן".
אם בהמה נפלה בשבת לתוך אמת המים, אומנם אסור לטלטלה על מנת להוציאה מן המים, אבל בכל זאת ישנה החובה לדאוג לבהמה ולהפחית את צערה במידת האפשר. הצעת הגמרא היא להביא לה אוכל במידת האפשר, אולם אם אין אפשרות להאכילה משום שהמים גבוהים, מניחים תחת הבהמה מזרנים ושאר דברים בכדי להגביהה כדי שתוכל לצאת. בפעולה זו מותרת על אף שחכמים אסרו שינוי שימוש של כלי שהוכן לדבר מסויים בערב שבת לשימוש אחר, משום שצער בעלי חיים הוא דין מדאורייתא, ציווי התורה קודם ועל כן את גזרתם של חכמים נדחית.[2]
[1] וכל שכן כלפי בני אדם.
[2] כך פסק הרמב"ם: "בהמה שנפלה לבור או לאמת המים אם יכול ליתן לה פרנסה במקומה מפרנסין אותה עד מוצאי שבת ואם לאו מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה, ואף על פי שמבטל כלי מהיכנו שהרי משליכו לבור לתוך המים מפני צער בעלי חיים לא גזרו, ואסור להעלותה בידו.(הלכות שבת פרק כה, כו); וכן נפסק בשו"ע (אורח חיים סימן שה סעיף יט).
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)