זבחים דף ב – דין לשמה בקרבנות

  • הרב ברוך וינטרוב
המשנה הראשונה במסכת זבחים פותחת בתיאור מקרה בו קרבן הוקרב 'שלא לשמו'. בדרך כלל, הדין במקרה כזה הוא שהקרבן כשר, אך לא עלה לבעליו לשם חובה.
ה'קרן אורה' (ר' יצחק מקארלין), אחד מן הפרשנים החשובים על מסכת זבחים, דן באריכות ביחס שבין דין לשמה בקרבנות, לבין המחלוקת המוזכרת בכמה מקומות בש"ס, האם מצוות צריכות כוונה.
מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין, בספרו על זבחים (שיעורי הרא"ל – זבחים, עמ' 41), דוחה את דברי הקרן אורה בשתי ידיים:
"לכאורה יש להפריד הפרדה מוחלטת בין שני דינים אלו... כשאנחנו מדברים על לשמה אנחנו עוסקים במונחים של יעד ומטרה... אנחנו מנסים ליצור בשלב הסופי גט, ספר תורה, ציצית וכדומה... בהקשר זה אנחנו מדברים על דין לשמה, ובאופן מובהק מדובר על דין הנוגע לצביון הסופי של החפץ...
לעומתו, המושג של מצוות צריכות כוונה לא מתייחס כלל וכלל לחלות שבסוף... אין פה התייחסות ל'מה' אלא ל'למה'... כוונה במצוות קשורה לשאלה של מניע – למה אני אוכל מצה, האם בגלל שאני רעב או שמא בגלל שהקב"ה ציווה? למה אני תוקע בשופר, האם בגלל שאני אוהב את הצליל השופרי או שמא בגלל שאני עבד ה'?"
לשון אחרת, דין לשמה מתייחס לחפצא, אותו אנו מעוניינים ליצור כחפצא של גט, ספר תורה או קרבן. הכוונה במצוות, לעומת זאת, מתייחס למעשה – שורשיו ואופיו.
הצעה מעניינת נמצא בגרי"ז, בחידושיו על הש"ס. הגרי"ז דן ביחס שבין המשנה הראשונה בפרק הראשון, והמשנה האחרונה בפרק הרביעי:
"לשם ששה דברים הזבח נזבח: לשם זבח, לשם זובח, לשם השם, לשם אשים, לשם ריח, לשם ניחוח, והחטאת והאשם - לשם חטא."
הגרי"ז טען, כי המשנה הפותחת את המסכת עוסקת בדין לשמה המתייחס לחפץ, אך המשנה שבסוף הפרק הרביעי הופרדה ממנה, שכן היא עוסקת בכוונות העבודה – העובדה כי הקרבן צריך להיות מוקרב לשם השם אינה גדר בחפצא של הקרבן, אלא התייחסות לאופן העבודה, שתהיה לשם ה'.
הנפקא מינה, כתב הגרי"ז, הינה במקרה בו אדם לא כיון את הכונה הנצרכת. אם לא כיון כראוי את הכוונות הנצרכות ליצירת חפצא של הקרבן – הגדרת שמו כעולה או כשלמים והגדרת הבעלים המתכפרים – הרי שהקרבן נפגם ואינו עולה לשם חובת בעליו. אך אם לא כיון לשם ה', לשם אישים וכדומה, כתבו התוספות (ב ע"א ד"ה כל) שאין הכוונה מעכבת, וביאר הגרי"ז שהרי מצוות אינות צריכות כוונה בדיעבד. (ועיין המשך דברי הגרי"ז, שברמב"ם לא ניתן לבאר כך, ויצא לבאר באופן אחר.)
מחר, אי"ה, נבחן נפקא מינה אפשרית נוספת לשתי ההבנות בדין לשמה.